בתור אוהד ספורט מושבע, שצפייה בספורט היא חלק מהותי ומרכזי מחייו, אין הרבה אנשים שגרמו לי להרגיש, להרגיש משהו אחר. אחד מהם היה בהחלט אבי מלר ז"ל, אדם מיוחד, חכם, מרגש, מצחיק, שנון, ובעיקר אוהב. כל הקומפלימנטים הללו מגיעים מאדם שלא הכיר אותו באופן אישי, אלא רק מעבר למרקע, אני בטוח שבעבור הקרובים אליו תחושת האהבה, והגעגוע היא כפולה ומכופלת.
קולו האייקוני של מלר ייצרב לי בתודעה לעולמי עד. אנשי סטטיסטיקה וידע יש הרבה, אנשי טלוויזיה שיודעים למשוך אותך למסך ישנם גם כן לא מעט, אבל איש כזה עם שילוב נדיר של ידע, חוש הומור, ובעיקר בעל דרך ייחודית ובלעדית להעביר אלינו הצופים בבית את המתרחש באולפן או במגרש, זה, זה אבי מלר. למרות שאני אינני מכיר אותו אישית, מרגיש לי אך טבעי לקרוא לו בשם החיבה שלו, מלרק'ה, כנראה שזה היה אחד מסודות הקסם שלו שגרמו לי כצופה להרגיש כמו בן בית אצלו בסלון.
מלר, שהיה ידוע באהבתו לכדורגל הבריטי, התגורר במשך עשור באנגליה, ושידר במשך שנים את משחקי הליגה האנגלית שכה אהב, אך הגדולה שלו הייתה שהוא הביא את התשוקה שלו, למשחק עצמו, לכדורגל, בכל שידור, ובכל מגרש, בין אם באנפילד, ובין אם באצטדיון גרונדמן ביום שישי בצהריים.
מבחינתי לפחות, כאוהב ספורט לא כה מבוגר, רגעי הקסם שבו הביא לידי ביטוי את אופיו הייחודי, היו באולפן ליגת האלופות. חוש ההומור השנון, משחקי המילים, ובדיחות מלרק'ה, כל אלו גרמו לי להרגיש רצוי, מוזמן, ללא פילטרים וללא מסכות. נדירים האנשים בחיי האישיים, שמערכת היחסים שלי עימם היא כזו פתוחה וללא הגנות. עם מלר במערכת יחסים בשלט רחוק, זה היה כך.
אם היה אדם שמזכיר לי את מלר, היה זה מודי בר און, זכרו לברכה, אגדה נוספת שגם לו הייתה דרך ייחודית ומרגשת להעביר אלינו הצופים את תחושת החמימות והביתיות שכל כך נדירה בימינו. המערכונים של שניהם יחד רק ביטאו עוד יותר את אהבתם הטהורה והמזוקקת למה שהם עושים, ואין ספק שזה ניכר בכל רגע ורגע. בחווייתי שלי כצופה, מלר היה אוהב, איש של טוב, ככה פשוט, איש של אהבה ותשוקה בלתי נגמרת, יחד עם מקצועיות אין קץ, שגרם לי להרגיש הכי בבית בעולם.
אז, נוח על משכבך בשלום, בטוח שאתה ומודי תמשיכו ליהנות ולצחוק שם למעלה, זה לא יהיה אותו הדבר בלעדיך, גם לא דרך המסך.
