אחי ורעי ליאון היקר, בצער עמוק ובתדהמה אין קץ הגיעה אלי אמש (שלישי) הידיעה המרה על מותך הפתאומי. רק בשבת האחרונה שוחחנו בטלפון כמנהגנו מאז ומתמיד ומעל יובל שנים, ודיברנו על האפשרות להיפגש בקרוב בבריסל.
היה זה בשנת 1970 כאשר נפגשנו לראשונה במלון דן בתל אביב, כאשר אתה כיהנת באותה עת כמנהלה של נבחרת בלגיה בכדורסל ונבחנה האפשרות להשתתפותה במכביה. מאז נרקמה בינינו חברות מופלאה שאין שנייה לה, ברית אחים, כאשר למרחק בין בריסל לתל אביב לא הייתה כל משמעות. ליאון, היית תמיד יהודי גאה שנשא את שמה של ישראל בקרב הגויים בגאון רב ושימשת כשגריר נאמן של ארצנו במלחמות שהיו בישראל, ותמיד היית בין הראשונים שהגיעו לכאן כדי לתמוך ולהביע הזדהות מלאה.
לנצח לא אשכח את אותו לילה מושלג במינכן בביתו של מזכ"ל פיב"א, וויליאם ג'ונס, בו נידונה סוגיית סירובן של ברית המועצות ובנות בריתה ממזרח אירופה לשחק נגד מכבי תל אביב בישראל ואף לא לארח אותנו בארצותיהן. כשעלתה האפשרות לערוך את המשחקים במדינה נייטרלית, היית זה אתה שלקח על עצמו לארגן את המשחקים וכך היה בווילוורד ובווירטון שליד בריסל שבבלגיה, ומכאן קצרה ביותר הדרך לזכייה הראשונה שלנו בגביע אירופה לאלופות בבלגרד בשנת 1977.
גם במלחמת המפרץ ב-1991 לקחת על עצמך לארגן את המשחק בבלגיה כאשר קבוצות חששו להגיע ארצה, ועל כל זאת חב לך מועדון הכדורסל מכבי תל אביב תודה והוקרה. למותר להוסיף כי מקומך לא נפקד מכל משחקי הגמר האירופיים אליהם הגענו וגם מהנסיעות שלנו לארה"ב למשחקים מול קבוצות NBA ואף ממחנות האימונים באירופה טרום העונה. מילאת תפקידים רמי מעלה בפיב"א אירופה, ובין היתר שימשת כמנהלה של נבחרת אירופה שהגיעה ארצה לראשונה למשחק הוקרה לתני כהן מינץ ז"ל.
ליאון, לו היית יודע עד כמה תחסר לי באופן אישי וכמה תחסרנה לי שיחות הטלפון איתך בכל יום חמישי לפני כל משחק באירופה והשיחות בתום המשחק והניתוח המקצועי שלך. נוח לך על משכבך בשלום ותהא מנוחתך עדן. תנחומיי הכנים לילדים.
