באוגוסט הקרוב תציין אנסטסיה גורבנקו שמונה שנים לתחרות הראשונה שלה בבוגרים. בהתחשב בכך שרק באוגוסט היא תחגוג יום הולדת 23, מדובר בקריירה ארוכה מאוד, מלאה בהישגים ובמדליות, ובעיקר צפופה. המילה מיצוי נראית לא קשורה לעולם של היום, שבו הטכנולוגיה מאפשרת לספורטאים למשוך את הקריירה עד לגיל מתקדם, אבל השחיינית, שנמצאת במחנה אימונים בספרד כהכנה לאליפות אירופה שתיערך בפריז בעוד כחודשיים, פתוחה מאוד לגבי הנושא הזה.
למעשה, אם לא החוויה השונה שניתנה לה על ידי המעבר לאוניברסיטת לואיוויל שבקנטקי, שם היא לומדת לימודים אקדמיים לצד אימוני שחייה, הקריירה שלה הייתה עלולה לדעוך, ולא בגלל המישור הגופני. היא חוזרת ואומרת שהחיים החדשים שלה בארצות הברית החזירו לה לא רק את החיוך, אלא את התשוקה למפגש עם הבריכה – בכל שעה ביום, בקור וגם בחום.
מי יודע, אולי התקופה הזאת תעזור לה להגשים את המטרה החדשה שהציבה לעצמה: להיות השחיינית הישראלית הראשונה (גבר או אישה) שמשתתפת בארבע אולימפיאדות. אם תצליח להגיע לבריסביין 2032, ייתכן אף שאחותה הקטנה, אנה, שמתחרה אף היא בשחייה, תהיה חלק מהמשלחת הישראלית. השתיים חולמות על משחה שליחים משותף יחד.
"אני היחידה מישראל במחנה האימונים הזה, זה משהו שאני ביקשתי", היא מספרת, ומציינת שבהמשך תחבור אל הנבחרת למחנה בתנאי גובה. "גם ליאוניד קאופמן חשב שזה רעיון טוב. אני נמצאת כאן עם טום ראשטון, מאמן שהתאמנתי איתו בשנתיים שקדמו למשחקים האולימפיים בפריז. אני אוהבת את שיטת האימון שלו. יש במחנה שחייניות שטובות יותר ממני, וזה מדרבן אותי".
בעצם ויתרת על זמן להיות בארץ, עם המשפחה.
"כן, זאת הייתה בחירה לא פשוטה. האמנתי בלב שלם שבלוק האימונים הזה, בלי הסחות דעת, 'כלא ורוד', יעזור. בלי להיפגש עם חברים או דברים שאני עושה בארץ. זה משהו חשוב שאני צריכה לקראת אליפות אירופה. גם האיגוד בסוף תמך בי עם ההחלטה".
יש לך מטרה ברורה: להיות בפעם הרביעית אלופת אירופה במשחה 200 מטר מעורב אישי.
"אני יודעת שבשביל לעשות את זה אצטרך לשבור את השיא שלי בגמר או לפחות להתקרב אליו. יש שחייניות באירופה שכרגע השיא שלהן מהיר יותר משלי. השיא לא משנה, צריך לתת הכל בזמן הנכון. יש לי את הכלים הנכונים, עכשיו אני צריכה לדעת להשתמש בהם. זכיתי בסבב המארה נוסטרום בשתי מדליות. שחיתי בסדר לתקופה של עכשיו".
יציאה מאזור הנוחות
השנה הראשונה המלאה של גורבנקו בלואיוויל הייתה יציאה מאזור הנוחות, על פי ההגדרה שלה. היא לא רק נמצאת תקופה ארוכה הרחק מהבית, אלא גם עשתה דברים שלא בהכרח קשורים לענף שלה ולתחרויות סביבו, כמו הלימודים והמבחנים שבאו איתם. "זאת הייתה שנה טובה, אבל קשה מאוד", היא מסכמת. "אני שוחה פה עם דניס לוקטב ודריה גולובטי. דאשה ואני באותה כיתה. הגעתי בעקבות דניס, אחרי שקיבלתי אישור לשחות במכללות. המאמנים שם רצו אותי, הם מטפחים אותי. גם דייב מארש (לשעבר המנהל המקצועי של איגוד השחייה, ס"א) לחץ שאלך לשם".
איך נראה סדר היום שלך?
"אני קמה בחמש ורבע, בשש אני במים עד שמונה באימון 400 מעורב אישי. אחר כך אני ממשיכה לחדר כושר. מתשע וחצי עד 12 אני בכמה כיתות של הלימודים, משם ממשיכה לארוחת צהריים, מנוחה קצרה ובשתיים וחצי שוב במים. הארוחות בין לבין, צריך לתכנן מתי אוכלים ואיך. יש לנו עמדת פוקי, עמדת סלטים, ויש דברים לא בריאים כמו בסרטים, אבל הרבה יותר ממאוזן ממה שאומרים".
ובערב את לומדת?
"כן, וגם עושה שיעורי בית. השבוע אצלנו מתחיל בסערה. בשני ושלישי יש שני אימוני מים וחדר כושר. ההסתגלות הייתה לזה ששמונה מתוך תשעת האימונים הם אינטנסיביים. מאוד. אני צריכה לדעת לשחות מהר כל הזמן. יש את יום רביעי כיום התאוששות. לפני זה היו לי ארבעה פיקים, לא יותר מזה. לא היה לי אף פעם דבר כזה".
איך התרגלת?
"לא הייתה לי ממש ברירה".
היו אתגרי שפה?
"רק בלימודים עצמם. לא פשוט שם, לא קשור לשפה. לקחתי קורסים של מתמטיקה, כימיה וביולוגיה ביחד. זה היה קשה מדי. החלפתי מביולוגיה לתואר בפיזיולוגיית המאמץ. זה יותר מדעי ומתקשר לעולם שלי. אני תלמידה טובה, חינוך זה משהו שבא איתי מהבית. השחייה עדיין לפני הכל. לדבר באנגלית ידעתי לפני זה, אני בחו"ל מגיל צעיר. ידעתי לאן אני נכנסת".
לשחייה ביארדים התרגלת?
"עכשיו אני כבר מבינה במרחק הזה יותר. אני עדיין לומדת אותו".
כצפוי, באוניברסיטה נמצאים המתקנים הטובים ביותר שאפשר לבקש כדי להתקדם, והם באים לידי ביטוי אפילו בטמפרטורת המים לעומת בריכת האימונים במכון וינגייט, שאותה חולקים ארבעה ענפים. הרמה הגבוהה הזו, כולל דאגה לגורבנקו בכל דבר שהיא צריכה, מוסיפה לתשוקה שלה לענף שהתעוררה מחדש. לעומת שחיינים וספורטאים בענפים אחרים שהולכים לקולג'ים אחרי השירות הצבאי שלהם, גורבנקו התחרתה ברחבי העולם ובדקה איך זה להיות "פרו", מקצוענית, בשלב מוקדם מאוד.
"הרבה עושים את זה, אבל הפוך. קודם לומדים ואז פרו. בגיל שלי כבר מסיימים ללמוד, ואני יחסית זקנה במכללה", היא אומרת בחיוך. "אני עושה את הדברים בדרך שלי. החוקים השתנו לטובתי, ואני יכולה ללמוד שלוש שנים ולשחות בשביל המכללה ארבע שנים. זה מדהים, חשבנו שזה יהיה הרבה פחות בגלל הגיל. צברתי כל כך הרבה ניסיון בשנים האלה, התאמנתי עם שמות גדולים כמו קטינקה הוסו וקייטלין בייקר. אני לא חושבת שיש שחיינית בקולג' או אפילו בכל הקולג'ים בעולם שעשתה את זה בכמות שאני עשיתי".
יש משהו שגורם לך להמשיך בכל הכוח?
"לא משהו ספציפי. יותר מטרות קטנות שאני מציבה לעצמי בכל פעם. הפעם זה לצאת עם תואר. הדברים האלה גורמים לי להסתכל רחוק יותר, לדעת לאן אני רוצה להגיע. זה משהו מיוחד. מוטיבציה? לא תמיד יש לי אותה. לא תמיד יש לי כוח לקום בחמש בבוקר".
מה לגבי החלום להגיע ל-2032?
"התחלתי בגיל צעיר, אני כן רואה את עצמי מגיעה לשם והופכת לשחיינית הישראלית הראשונה שמשתתפת בארבעה משחקים אולימפיים. אמצא את האהבה לעשות את זה, כמו שמצאתי את האהבה לשחייה מחדש אחרי שנים שהיא לא הייתה. הקולג'ים החזירו את האהבה אחרי כל מה שעשיתי.
"הייתי בכל תחרות אפשרית, הגעתי פעמיים למשחקים אולימפיים, אליפויות עולם, זכיתי במדליות באליפויות אירופה. הקולג'ים זה דבר חדש, וזה הכניס בי תיאבון. אני לא מכירה את זה, ואני מתרגשת מההסתגלות. זה משהו שקשה להגיד למישהי שהתחילה את הקריירה שלה בבוגרות בגיל 14. אני מודה גם לכל מי שתומכים בי לאורך כל הדרך: דנונה פרו של שטראוס, סוזוקי, איגוד השחייה בישראל, הוועד האולימפי בישראל, היחידה לספורט הישגי, מכבי ישראל ואגודת הבית של מכבי קריית ביאליק".
הדרך ללוס אנג'לס
גורבנקו מתקשה להאמין שהספיקה לעבור חוויות רבות כל כך. "אני לא מאמינה שתכף אני בת 23. חגגתי יום הולדת 15 באליפות אירופה לבוגרים. הזמן טס כל כך מהר", היא אומרת. "עברתי הרבה, ואני צריכה להזכיר את זה לעצמי בכל מה שקשור לביטחון ולניסיון שיש לי. אני שחיינית מגוונת, ואני יודעת כבר מה אעשה אחרי לוס אנג'לס 2028".
תרחיבי.
"אתמקד במקצי הספרינט. יותר 50 ו-100 חזה, 100 גב. התוכנית תהיה ממוקדת יותר, קלילה יותר. המשחים שאני שוחה עכשיו הם בין הקשים שיש. 200 מעורב הוא הבייבי שלי, אני לא יודעת איך אוותר עליו בקלות כזאת".
בדרך ללוס אנג'לס 2028, גורבנקו רוצה כאמור לעלות על ראש הפודיום בפעם הרביעית באליפות אירופה, אחרי שעשתה זאת בשנים 2021, 2022 ו-2024. "לשמור על המקום הרבה יותר מאתגר מאשר להגיע אליו. בפעם הראשונה שעשיתי את זה, אף אחד לא ציפה. המטרה היא לשמור על התואר, גם אם לא התקרבתי לשיא שלי במשך שנתיים", היא אומרת.
6 צפייה בגלריה
גורבנקו. "גיל השיא של שחיינית הוא 24, שזה יהיה הגיל שלי בלוס אנג'לס"
(צילום: אלבום פרטי)
באילו משחים תתמקדי הפעם?
"50 ו-100 חזה, 200 ו-400 מעורב. ארבעה משחים חזקים מאוד שלי. אם הכל ילך כמו שאני רוצה, 12 פעמים אקפוץ למים במשחים אישיים. אולי אצטרף גם למשחים קבוצתיים".
בארץ עד לא מזמן היה נהוג לשחות גג שני משחים באליפות. את עוד מוותרת על משחים אחרים, יכולה יותר.
"במרץ כבר בחרתי את אלה שאשחה, כדי לא להתלבט למה להירשם ומה לא. בארץ אולי נהוג ככה, אבל בחו"ל לא. מייקל פלפס היה שוחה מוקדמות, חצי גמר וגמר, וכל פעם שיפר את התוצאה. אני יכולה לשחות גם גב, גם חזה וגם מעורב ברמה גבוהה ועולמית. אני יכולה לשחות גם חתירה, אולי להיכנס לגמר, אבל לא אאיים על מדליה כמו בסגנונות האלה. לא חדש לי שאני בין הישראלים הבודדים שתמיד קופצים למים הרבה. אני חושבת שגם בעולם אין הרבה שיכולות לשחות 400 ואז 50".
את יודעת איפה את ממוקמת עכשיו בהשוואה למתחרות האחרות?
"השחייה מתקדמת באופן מהיר, יש טאלנטים צעירים שטורפים את המים. לפחות לחמש שחייניות בעולם יש שיא מהיר יותר משלי, והן לא בהכרח צעירות יותר ממני. גיל השיא של שחיינית הוא 24, שזה יהיה הגיל שלי במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס".
