1. האחראים לבטיחות – לאיתי שניידרמן ולמשפחתו. הפציעה המזעזעת של כדורסלן הנוער איתי שניידרמן, שנחבט בראשו בקיר בטון חשוף מאחורי הסל באולם בצפון, זיעזעה את המדינה. שניידרמן נאלץ לעבור שיקום ארוך וקשה שנמשך כמעט עונה שלמה, עד שחזר לפרקט.
הסליחה הנדרשת: כל הגורמים שאפשרו לקיים משחק באולם לא תקין, שהיווה סכנת נפשות, צריכים לבקש סליחה עמוקה מהשחקן וממשפחתו. כל משחק מתחיל בשמירה על חיי הספורטאים, אך רק לאחר הפציעה נזכרו באיגוד לגבש מסמך דרישות לאולמות.
אוהדי הפועל ת"א
(צילום: עוז מועלם)
2. משטרת מחוז ת"א – לאוהדי הספורט. היחס שספגו השנה אוהדי הספורט בישראל, ובפרט אוהדי הפועל ת"א בכדורגל ובכדורסל, חצה קווים אדומים. הפיכתם של אוהדים נורמטיביים, משפחות וילדים לחשודים אוטומטיים, תוך הפעלת כוח מופרז ביציעים ומחוצה להם, היא תעודת עניות.
הסליחה הנדרשת: משטרת המחוז צריכה לבקש סליחה מהאוהדים. במקום לבודד את קומץ הפורעים, היא בחרה פעמים רבות מדי בענישה קולקטיבית וביד קשה כלפי קהל שלם שבסך הכול הגיע לצפות בספורט.
3. רשויות השלטון ומערכת החינוך – על אוזלת היד מול האלימות. האלימות הגואה במגרשי הכדורגל והכדורסל הפכה למגפה, אך תגובת המערכת נותרה חלשה ומבוהלת. הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת נכשלות פעם אחר פעם ביצירת הרתעה אמיתית ובטיפול שורש בתופעה.
הסליחה הנדרשת: המדינה חייבת סליחה לענף על כך שאינה משלבת כוחות עם מערכת החינוך. הספורט אמור להיות כלי חינוכי, אך בלי תוכנית מסודרת בבתי הספר שתטמיע תרבות ספורט ותתמודד עם האלימות מהבסיס, המגרשים ימשיכו להיראות כמו זירת קרב.
4. איגודי הספורט ומשרד התרבות והספורט – על הבירוקרטיה והמינויים הפוליטיים. השנה החולפת חשפה כשלים מקצועיים ומנטליים חמורים בנבחרות הצעירות בענפי הכדור, בניגוד להצלחות שצבר הספורט האולימפי. במקום לבנות מעטפת מקצועית נכונה, לנתח לעומק את הכשלים ולהעניק לספורטאים תמיכה מנטלית, קיבלנו בירוקרטיה מסורבלת ומינויי מקורבים שאינם מתאימים לתפקידם.
הסליחה הנדרשת: ראשי האיגודים והפקידות הממשלתית צריכים לבקש סליחה על ההתעלמות מהכישלונות המקצועיים ועל הבחירה בפוליטיקה פנימית במקום בקידום אנשי מקצוע מוסמכים, לרבות בתחום המנטלי, שיוכלו להצעיד את דור העתיד קדימה.
5. קברניטי כדורסל הנשים – על עיוות התקציבים. כדורסל הנשים בישראל נמצא בפרדוקס. מצד אחד, השחקניות הבכירות מתלוננות, בצדק, על חוסר שוויון מגדרי מובנה. מצד שני, הזרמת כספים מאולצת ופוליטית דרך משרד התרבות והספורט יצרה מצב שבו משולמים סכומים שאינם קשורים לערך השוק או להצלחת הענף. זו בועה תקציבית שעלולה להתפוצץ ברגע שהרוח הפוליטית תשתנה.
הסליחה הנדרשת: קברניטי הענף צריכים לבקש סליחה על כך שבמקום לבנות תשתית בריאה, שיווקית ויציבה לטווח ארוך, הם יצרו בועה מלאכותית שמשתמשת בספורטאיות ככלי במשחק פוליטי.
סוף דבר: סליחה אינה חולשה, אלא מנהיגות. בספורט המודרני התרגלנו לחשוב שאסור להפסיד ושכל הכרה בטעות היא סימן לחולשה. יום כיפור מזכיר לנו בדיוק את ההפך.
ספורטאי, מאמן או מנהל שמסוגל לעמוד מול המערכת או מול היציע, להישיר מבט ולומר "טעיתי, זו האחריות שלי, סליחה" אינו חלש. הוא המנהיג האמיתי, האדם שהיינו רוצים שהילדים שלנו יעריצו ומי שנרצה לראות במגרשים ביום שאחרי החג.
גמר חתימה טובה לכל העוסקים במלאכה, ונתראה במגרשים.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים. אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים. אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
