יונתן אלון הוא מאמן שעושה שיעורי בית מדוקדקים כשהקבוצה שלו פוגשת יריבה מהדרג הגבוה. תוכנית המשחק שלו אתמול (ראשון) הייתה חכמה ונכונה, והיא גם עבדה מצוין בפתיחה. אבל היה פרט אחד שהוא לא לקח בחשבון כשנערך למפגש מול מי שחולקת עם קבוצתו את תואר האליפות: מכבי ת"א היא קבוצה מאוד גבוהה.
זו טעות מובנת. גם דימיטריס איטודיס עשה את זה לפניו ביורוליג וספג הפסד לא צפוי. שני המאמנים לא נתנו דגש על כך כי בפועל, מכבי היא אומנם קבוצה עם הרבה שחקנים גבוהים - רק שהיא משחקת מעט מאוד עם חמישיות גבוהות. ולאור מה שראינו אתמול, חבל שזה המצב.
ירושלים פתחה את המשחק נהדר והובילה 3:16. אלון עלה עם נמרוד לוי ואוסטין וויילי בעמדות 4 ו-5 והציב בהגנה דווקא את לוי על רומן סורקין ואת וויילי על ג'יילן הורד. זה היה חכם כי סורקין מתחיל את ההתקפות בחוץ ולכן חייבים לצאת אליו. כשלוי יצא, וויילי נשאר מתחת לסל כדי לתת עזרות ולקחת ריבאונד. למכבי היה קשה בפתיחה לפצח את זה.
בצד ההתקפי, הפועל רצה וניצלה את העובדה שעודד קטש העלה הרכב מסיבי וכבד יחסית ברוב העמדות: לצד סורקין והורד היו שם וויל ריימן, ג'יימי קלארק ואיפה לונדברג. זה מערך הגיוני ליורוליג, שם ליריבות יש כמעט תמיד הרבה מסה וגובה, אבל ירושלים היא קבוצה שמבוססת על גארדים זריזים. היא השיגה נקודות במשחק מעבר, וכשההגנה של מכבי הספיקה להיערך, היו חדירות עם הוצאות כדור לקלעים בפינות, שבדקות הראשונות השחילו שלשות.
קטש: "הניצחון נותן לנו ביטחון להמשך"
(באדיבות ONE)
קטש הגיב עם תמיר בלאט וג'ון דיברתולומיאו בעמדות הגארד. ביורוליג - לפעמים זה לא עובד בגלל ששניהם נמוכים ומתקשים לשמור על גארדים יריבים. מול ירושלים, דיברתולומיאו עצר את ג'ארד הארפר, כלי הנשק המרכזי של האדומים, ולמרות שקאדין קרינגטון הצליח לקלוע לפעמים מעל בלאט, הרווח בצד ההתקפי היה שווה את זה. פתאום מכבי רצה והיא שהשיגה סלים קלים.
בדקות הבאות שני המאמנים הלכו לספסלים גם מבחינת שחקני הפנים, וכאן התבררה הטעות של אלון: הוא שילב בסגל את אנטוני לאמב במקום את אייזיה מובלי. הצמד ג'סטין סמית ולאמב מצא את עצמו מול טי.ג'יי ליף ומרסיו סנטוס, שהם הרבה יותר גבוהים (ליף) וחזקים (סנטוס). בלאט החכם הכניס כדור אחרי כדור לצבע, סנטוס חגג, ופתאום מכבי היא שהובילה 23:26.
ההיעדרות של מובלי השפיעה גם על נמרוד לוי. הגבוה המוכשר של ירושלים חזר מפציעה ארוכה ולא הצליח להציג יכולת טובה במשך כמה חודשים - עד שמובלי הוחתם. מרגע שזה קרה, לוי מזכיר לפרקים את הגרסה הקודמת שלו. למה? כנראה כי ירד ממנו לחץ. הוא יודע שיש מחליף אמיתי בעמדה שלו והוא לא חייב לזהור כל הזמן. אתמול לוי פתח טוב, אבל אז לקח שורה של קליעות לשלוש שהיו די מיותרות והחזירו את מכבי לתמונה. אז זה לא רק שמובלי היה חסר להפועל בפני עצמו, והוא היה יכול לתרום הרבה יותר מלאמב, אלא שגם לוי היה כנראה פחות טוב ורמת קבלת ההחלטות שלו ירדה מאחר שהוא לא היה שם.
רגעי המהפך של מכבי בסוף הרבע הראשון גרמו לשני דברים משמעותיים: שינוי מומנטום - גם השחקנים שעלו בחמישייה של מכבי והיו גרועים בדקות הראשונות חזרו מהספסל חדים; וקטש ראה כי טוב והלך על הרכבים סופר-גבוהים. לאורך דקות ארוכות במשחק הזה הוא שיחק עם סורקין וליף בעמדות 4 ו-5 - שילוב שגם ביורוליג נותן לו הרבה יותר מסורקין והורד, בעיקר הגנתית, וסנטוס היה איתם ברוטציה. הורד קיבל הרבה דקות בעמדה מספר 3, ושם, להבדיל מבעמדה מספר 4, יש לו יתרון פיזי על כל שחקן של ירושלים.
מכבי ברחה, אלון ניסה כל מה שאפשר עם הכלים שהיו לו, אבל זה לא הספיק. התל-אביבים שלטו מתחת לסלים, הימרו על זה שהשלשות של ירושלים לא ייכנסו באחוזים היסטריים, נצמדו להארפר, הכילו את זה שקרינגטון קלע הרבה, שמחו כששחקנים אחרים של הקבוצה מהבירה זרקו מבחוץ, ולמעט בדקות בודדות בתחילת הרבע הרביעי (עם הורד בעמדה 4), שבהן ירושלים עשתה קולות של קאמבק, הצהובים שלטו במשחק.
הפסד שמכניס לפרופורציה
אז מה למדנו? בצד של מכבי, היא אולי צריכה לשקול לשחק בהרכבים הממש גבוהים גם ביורוליג. הרי ממילא אין לה קליעה משלוש, אז לא בטוח שהנזק שייגרם ממשחק יותר איטי יהיה כזה גדול. ומאחר שהבעיה שלה היא הגנה, בעיקר בצבע, זה יכול להיות שינוי חיובי.
וירושלים? פייר, ההפסד הזה טוב לה. מכניס אותה לפרופורציה לגבי האתגרים שעוד מצפים לה. צריך לזכור: משלוש הקבוצות הגדולות של ישראל, הליגה כרגע הכי חשובה למכבי. הפועל ת"א חייבת להתמקד ביורוליג ולהיכנס לשישייה הראשונה כדי להישאר שם עוד עונה. ירושלים מתרכזת ביורוקאפ, ואם תנצח את המפעל גם היא תגיע ליורוליג. היא קיבלה אתמול דוגמה למה שצפוי לה במשחקי ההכרעה במפעל. די קל להגיע לרבע הגמר ביורוקאפ. לזכות בתואר זה כבר סיפור אחר. תמיד יש שתיים-שלוש משוכות מאוד קשות. היריבות השנה נראות פחות טובות מאלה שפגשה הפועל ת"א בעונה שעברה, אבל לירושלים אסור לחשוב לרגע שהיא פייבוריטית.
אם היה משהו שחסר לה אתמול, בנוסף כמובן לגוף הגדול והחזק של מובלי בעמדה 4, זו הרוח המיוחדת של הקבוצה. ברוב המוחלט של משחקיה החשובים ירושלים לא נשברת בשום שלב ולא מתרגשת משום פיגור. אחרי הניצחון על הפועל ת"א יונתן אלון אמר שיש לו קבוצה של שחקנים מאוד מוכשרים. אני חולק עליו. יש לו שחקן אחד אגדי, הארפר, ולצידו הרבה שחקנים טובים, לא מעולים, ובעיקר לא יציבים. לכל אחד שם יש עליות וירידות קיצוניות בין משחק למשחק ובתוך משחקים. זה הופך את העבודה של המאמן להרבה יותר מסובכת, ואלון הצליח לייצר שם שלם שגדול מסך חלקיו.
ראיתי לא מעט משחקים שבהם הקבוצה נקלעה לפיגור, ואיכשהו הצליחה לחזור בזכות עקשנות וחוסן מנטלי קבוצתי. אבל זה קורה רק כשירושלים רוצה יותר, מרביצה יותר וחכמה יותר. את כל אלה ראינו לאורך שבע הדקות בפתיחה. אחר כך מכבי ענתה על כל ההגדרות האלה. ההפסד הזה, ולצידו המעידה מול הפועל באר-שבע/דימונה, זה אולי הטלטול שהקבוצה הייתה צריכה, וטוב שזה קרה כאן ועכשיו. עם כל הכבוד לליגה, המשחקים האלה חסרי חשיבות לעומת הפרס הגדול שמחכה בסוף העונה האירופית.
פורסם לראשונה: 06:18, 12.01.26
