שלוש שנים אחרי שנבחר בדראפט, הוא מחזיק את כל העיר על גבו ואת ה-NBA בכוננות ספיגה. הריחופים שלו לטבעת הפכו לעניין שגרתי והוא אחד המועמדים הבכירים לזכות העונה בתואר ה-MVP של הליגה. וזה בלי בכלל להזכיר את העובדה שהוא יצרן בלתי נדלה של סרטוני היילייטס וביצועים מפילי לסתות, שגרמו לו ולקבוצה שלו להיות הסחורה הכי לוהטת בקרב זכייני השידור.
זה היה אמור להיות הסיפור של זאיון וויליאמסון, הבחירה מספר 1 בדראפט 2019 – טנק מוכן לקרב במשקל 129 קילוגרם עם קפיצים ברגליים, שיכול לעשות הכול על הפרקט; לזרוק מבחוץ, לחפור בצבע, לחדור לטבעת, לשים גוף בהגנה, לחסום ובעיקר לסיים בדאנקים בלתי נשכחים שפשוט אין מה לעשות נגדם.
מאז לברון ג'יימס (דראפט 2003), שתויג כ"הנבחר" על ידי מגזין סלאם הנחשב עוד כשהיה תלמיד תיכון והצליח לעמוד בציפיות הבלתי אפשריות ממנו, לא היה שחקן עם כל כך הרבה הייפ סביבו – אבל לצד ההייפ והציפיות היו גם נורות אזהרה בנוגע למבנה הגוף הבעייתי (1.98 מ' בלבד ועדיין אחד השחקנים הכבדים בליגה), הניתורים הבלתי פוסקים שמפעילים לחץ תמידי על הגוף, והאינטנסיביות הגדולה פי כמה ב-NBA לעומת ליגות הקולג'ים והתיכונים, שעשויים לגדוע את החלום הגדול מוקדם מהצפוי.
בינתיים נראה שכל המפקפקים ומטילי הספק צודקים, כי קשה להתווכח עם העובדה שמתוך 213 משחקים ששיחקה ניו אורלינס מאז שזאיון נבחר, הוא שותף רק ב-85 (כ-40 אחוז בלבד), וטרם עלה העונה על הפרקט. לשם השוואה, גרג אודן, הבחירה מספר 1 בדראפט 2007 על ידי פורטלנד וככל הנראה ה"מה אם" הכי גדול בתולדות ה-NBA, שיחק בתקופת הזמן המקבילה 81 משחקים. בהמשך אודן שכב בביתו ועל השולחן הניתוחים עוד כשלוש שנים בגלל פציעות ברכיים חוזרות ונשנות. הוא הצליח לעשות סוג של קאמבק ולקבל עוד כמה דקות במיאמי בעונת 2013/14 עד שנאלץ לפרוש סופית עם 105 משחקים ברזומה וממוצעי קריירה של 8.0 נקודות ו-6.2 ריבאונדים.
שיהיה ברור, זה ממש לא המצב של וויליאמסון – כשהוא שיחק, הוא שיחק טוב. טוב מאוד אפילו. בעונה שעברה הוא סיפק 27.0 נקודות (61.1 אחוז מהשדה), 7.2 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים ב-61 משחקים (מתוך 72 שהיו בעונה כולה) – מספרים של כוכב על בליגה, ועל הדרך הפך לשחקן הרביעי הכי צעיר אי פעם באולסטאר. וזה בסך הכול בשנה השנייה שלו ב-NBA, כן?
שקט תקשורתי מוחלט
בפגרה בקיץ הוא עבר ניתוח ברגלו הימנית ונאלץ לבצע שני הליכים ניתוחיים נוספים כחלק מהשיקום. מאז הפעם האחרונה שלו עם גופיית משחק עברה כמעט שנה (4 במאי 2021), וכרגע לא ממש ברור מתי הוא ישוב ללבוש אותה. 13 משחקים נותרו לפליקנס וקשה לראות את הקבוצה מהמרת ומנסה לשתף אותו, כשהפרס, במקרה הטוב ביותר, יהיה הפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף לפיניקס. בכך הוא אמור להצטרף לאודן ולבלייק גריפין כשחקנים שנבחרו במקום ה-1 בדראפט ב-15 השנים האחרונות והחמיצו עונה שלמה. אגב, מי שנבחר מיד אחריו בדראפט, ג'ה מוראנט (על ידי ממפיס), רק מדגיש את ההבדלים בין השניים, כשהאחרון מוביל את הגריזליס עד למקום השני במערב והפך אותם לאחד הדברים הכי כיפיים בליגה, ובמקביל הוא זוכה לסופרלטיבים (מוצדקים לחלוטין) ואף זכה לפתוח בחמישייה במשחק האולסטאר האחרון.
לפני מספר ימים נודע שוויליאמסון קיבל אישור לשוב לאימונים קלים בלבד הכוללים זריקות והוא נצפה במתחם האימונים של ניו אורלינס, אך אל תצפו לחזרה חלקה, שכן דיווחים מדברים על ניתוח נוסף, ולכל המוקדם ואם הכול ימשיך על פי התוכניות, זאיון ישחק שוב כדורסל מתישהו בסוף 2022. כולם ניזונים מדיווחים ושמועות והדבר הרשמי היחיד בנוגע לאליו הגיע מהקבוצה בתחילת החודש: "הסריקות האחרונות הראו החלמה מספקת של העצם ברגלו הימנית של זאיון וויליאמסון. הוא ימשיך בהדרגה לאימוני משקולות ואימוני כדורסל. עדיין אין צפי לחזרתו".
זאיון בתחילת החודש במתחם האימונים
כל מעטה החשאיות הזה מצטרף לעובדה שזאיון בעצמו לא דיבר עם התקשורת כמעט שנה ונותן לקבוצה לעשות עבורו את הדיבורים (המועטים גם כך), כשכולם חוששים שהפרויקט הכי מסקרן בדור הזה יסתיים במפח נפש ויצטרף לרשימה שאף אחד לא רוצה להיות חלק ממנה. זו לא הבעיה היחידה בהתנהלות שלו, לפחות למראית עין; לפני ששב לניו אורלינס, הפורוורד הפצוע בילה חודשיים בפורטלנד כחלק מתהליך ההחלמה שלו, ויש כאלו שממש לא אהבו את העניין. אחד מהם הוא ג'יי-ג'יי רדיק, שהספיק לשחק לצד וויליאמסון בפליקנס ועכשיו מתפקד כפרשן ברשת ESPN. הוא טען: "זה מראה על חוסר תמיכה בחברים שלך, בקבוצה שלך ובעיר שלך".
תאווה לפחמימות וסוכר
בחודשים האחרונים בכל רשתות התקשורת ברחבי ארה"ב ניסו לדלות פרטי מידע בנוגע לקצב החלמתו ולמצבו הבריאותי של זאיון, ורוב הדיווחים עסקו בבעיות המשקל שלו, שהחמירו בחודשים שאחרי הניתוח. לא מעט אנשים הרימו גבה כשהשחקן הגיע לצילומים המסורתיים לפני פתיחת העונה ונראה רחב יותר ושרירי פחות. וויליאמסון רשום כ-284 פאונד (129 ק"ג כאמור), שמדרג אותו לצד ניקולה יוקיץ' במקום הרביעי במדד השחקנים הכבדים ביותר בליגה, וזה כשהפרש הגובה ביניהם עומד על 13 ס"מ לטובת הסרבי. השמועות טענו שהעניין יצא מכלל שליטה והוא הגיע ל-150 ק"ג בשל הרגלי אכילה נוראיים. הפרשן והפודקאסטר סקיפ ביילס סיפר בחודש דצמבר האחרון: "אמרו לי שהמשקל שלו הוא לא 150 ק"ג, אלא 140 ק"ג, שזה עדיין בעיה גדולה מאוד. החדשות הטובות הן שהוא עובד עם מאמן פרטי שאמור להיות טוב מאוד. מצד שני, החדשות הרעות הן שהוא אוהב לאכול פיצות שלמות, וכדי לבלוע אותן הוא נעזר במשקאות קלים עתירי סוכר".
כך הוא נראה בחודש דצמבר האחרון
בכתבה גדולה שהתפרסמה באתר הרשמי של ה-NBA על מצבו הגופני של השחקן נכתב ש"הפליקנס ערכו מחקרים מדעיים רבים בנוגע למבנה הגופני של זאיון ובדקו את היתרונות והחסרונות שלו". רק הקבוצה יודעת לומר האם המידע הזה יסייע לה לזהות בעיות עתידיות, וברור לכולם שנושא המשקל נמצא בראש ובראשונה מבחינתם. לא בטוח בכלל שגרסה רזה יותר ממה שהתרגלנו של הפורוורד תהיה אידיאלית, בטח בצבע מול שחקנים שגבוהים ממנו בראש ושוקלים יותר. התמונות האחרונות שלו ממתחם האימונים, למרות שהיו מרחוק, הציגו גרסה רזה של וויליאמסון – סיבה לשמור על אופטימיות זהירה.
כמובן שעננת גרג אודן מרחפת מעל ניו אורלינס, שבקיץ צריכה להחליט האם להאריך לסופרסטאר שלה את החוזה ולהמשיך להשקיע בו כסף, המון כסף, וכל זה כשאף אחד לא באמת יודע מה יקרה ברגע שהוא יעלה שוב על הפרקט וישחק כדורסל וכמה זמן הגוף שלו יחזיק מעמד. גורלו של זאיון עשוי להיות כמו של אודן, אבל הוא גם עשוי להיות כמו זה של ג'ואל אמביד. למי שהספיק לשכוח, אמביד החמיץ את שתי עונותיו הראשונות ב-NBA בגלל פציעות ברגלו, ועכשיו ללא ספק נחשב לסנטר הטוב בליגה ולמועמד מספר 1 לזכות בתואר ה-MVP.
איך תסתיים הסאגה הזו, והאם שוב נראה את זאיון מתעופף לגבהים? לא ידוע. נותר רק לאחל לו לבריאות.
פורסם לראשונה: 07:09, 19.03.22
