שתי תוצאות תיקו רצופות. לא הפסדים, כן? תיקו. אבל אתה מרגיש את זה בבטן – הקהל עצבני, היציע רותח, משהו שם כבר לא אותו דבר. הפרשנים עצבניים יותר ממנחי ערוץ 14 על היועמ"שית, ואני, כאוהד ירוק מלידה, מרגיש כאילו חזרנו כמה שנים אחורה, לאותם ימים שבהם לא היינו בטוחים אם זו מכבי חיפה שאנחנו מכירים, או חיקוי עייף שלה.
אז רגע לפני שאנחנו זורקים הכל, אולי ננשום רגע. כי דווקא תוצאות התיקו האלה זה אולי הדבר הכי טוב שקרה למכבי חיפה במצב הרע שהיא נמצאת בו. כן, תיקו. לא ניצחון. כי ניצחון היה מטשטש את כל הבעיות, גורם לכולם לחשוב "הכול בסדר, תנו זמן", "התחיל התהליך", "ברק בכר המלך!!!", וכדומה. אבל זה לא בסדר, וטוב שזה לא בסדר.
תיקו מכאיב, במיוחד כשזה קורה בדקות הסיום, שנייה משלוש נקודות, ועוד שבוע אחרי שבוע. אבל הוא גם מציב מראה מול הפנים של מנהלי המועדון. הוא מכריח את ברק בכר לשים את הקבוצה על שולחן הניתוחים ולשאול: מי באמת רעב? מי בא לעבודה רק כי זה יום ראשון? ומי איבד את האש בעיניים – זו שהפכה אותנו למפלצת של שלוש אליפויות?
במצב הנוכחי של מכבי חיפה, ניצחונות היו יכולים להיות כמו פלסטר – מסתירים את הפצע, לא מרפאים אותו. תיקו הוא הסימפטום – כואב ככל שיהיה – אבל אם יש אומץ, אפשר להפוך אותו להזדמנות לטיפול שורש אמיתי.
צריך לנער. לא רק את ההרכב, את כל המערכת. להיפרד משחקנים שלא מתאימים, מקצועית וגם חברתית. להחזיר את הרוח, את החיבוק, את הירוק הזה בעיניים שכולנו התגעגענו אליו. כי מכבי חיפה בלי תשוקה היא כמו קבוצה בלי קהל, וזה לא אנחנו.
אני לא אשקר, גם אני מיואש. קשה לראות קבוצה שאתה אוהב מקרטעת, מאבדת את הביטחון, את השמחה, את ה"יחד". אבל דווקא ברגעים כאלה נבחנת האהבה האמיתית. לא כשרצים לפודיום, אלא כשצריך להרים מהרצפה.
בכר אולי יושב עכשיו עם הצוות וחושב איפה זה התפספס, אבל אני מקווה שהוא גם זוכר שהוא כבר בנה פה אימפריה פעם אחת. הוא יודע איך עושים את זה. הוא רק צריך לחזור למה שעשה אותו גדול באמת, לא הפחד מהפסד, אלא האומץ לשנות.
והקהל? אנחנו צריכים לזכור מה שלימד אותנו יענקל'ה שחר – סבלנות. זו אולי המילה הכי לא פופולרית בכדורגל, אבל היא זו שמבדילה בין עונה מבולבלת לבין בניית דור חדש.
אז כן, חזרנו קצת אחורה. אבל לפעמים כדי לקפוץ קדימה, חייבים לקחת צעד אחורה, אפילו שניים. הדרך למעלה עוברת גם דרך תוצאות תיקו, גם דרך אכזבה, גם דרך לילה קר ביציע שבו אתה שואל את עצמך "למה אני בכלל בא?".
אבל אז אתה נזכר, כי זו מכבי חיפה. והירוק הזה הוא לא רק צבע, הוא אמונה. והאמונה הזו עוד תחזור לבעור.
הכותב הוא אוהד ירוק מלידה, מומחה לניהול פרויקטים, מנטור למנהלים וחי על פי עקרונות הפסיכולוגיה החיובית
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
