בשמונה בינואר התארח אייזיאה תומאס בתוכנית "Run It Back" ביחד עם מישל בידל ושחקני העבר צ'נלדר פרסונס ודמרקוס קאזינס. המארחים שאלו את תומאס לגבי "דור הזהב" של הליגה כשהם מתייחסים לתקופה שבה תומאס כיכב בשנות ה-80 וה-90. השאלה הרתיחה את תומאס.
"זה מה שאני לא מבין לגבי הדור שלכם", אמר תומאס, "אתם משחקים עם מי שהוא קרוב לוודאי השחקן הגדול ביותר בהיסטוריה של הכדורסל, ואתם מתייחסים אליו כאילו שהוא כלום. במקום לפאר את הדור שלכם, אתם כל הזמן חוזרים לדור שלנו. אתם כל הזמן אומרים שמייקל ג'ורדן הוא שחקן הכדורסל הכי גדול בכל הזמנים, בלי ויכוח, אבל לברון מוביל בכל קטגוריית כדורסל אפשרית. בכל אחת מהן. יש לכם את דוראנט וקרי, ואתם ממשיכים לדבר על הבחור ההוא שהביא לכם סניקרס ואימוניות".
קלוז אפ על שלושת החברים האחרים בפאנל: הלם מוחלט. אפשר להתווכח על לברון או ג'ורדן, אבל להתייחס לג'ורדן כמי שהביא לכדורסל סניקרס ואימוניות, זו מכה מאוד נמוכה מתחת לחגורה - אפילו בסטנדרטים המאוד הנמוכים של תומאס.
אבל זו לא הפעם הראשונה שלתומאס קופץ הג'ורדן, מדובר בהיסטוריה של ארבעה עשורים. כדי להבין מה קרה בין שניים מהכוכבים הגדולים ביותר של הליגה, ולמה תומאס מוכן לקבור את הדור שבו הוא שיחק כדורסל, ובלבד שהוא יצליח להמעיט מזכויותיו של ג'ורדן, צריך לחזור כל הדרך לשיקגו, 1961.
זרעי הפורענות
כילד, תומאס גדל בווסט סייד של שיקגו, שאחרי בריחת התושבים הלבנים ממנו לפרברים, הפך לגטו עני ומוכה פשע. הבן הכי צעיר, אח לשישה אחים ושתי אחיות, לאב שעזב מוקדם מדי את הבית. הוא גדל בשכונה שבה שיחקה שיקגו בולס את משחקיה הביתיים, ושם תומאס התחיל לשחק כדורסל כבר בגיל שלוש. הוא נחשב לאחד משחקני התיכון הגדולים בתולדותיה של העיר. הוא שיחק באוניברסיטת אינדיאנה בגלל שאמו חשבה שהוא צריך לצאת משיקגו ושהמאמן בובי נייט יהיה דמות אב שתהפוך את תומאס לממושמע יותר. תומאס שיחק שנתיים בקולג', זכה באליפות בעונה השנייה, נחשב לשחקן היחיד שבשבילו נייט היה מוכן לעקם את הפילוסופיה שלו, ונבחר שני בדראפט 1982 על ידי דטרויט פיסטונס, מקום אחד אחרי מרק אגווייר, גם הוא מווסט סייד שיקגו.
המורשת של דטרויט מתחילה עם תומאס. הוא נבחר לאולסטאר כבר בשנה הראשונה, כאן רשם 47 נקודות, שם קלע 16 נקודות ב-94 שניות. הוא מהפנט, שולט בכדור כמו יו יו, הקליעה שלו מושלמת מכל מצב, זווית או מהלך המשחק, אבל מעבר לווירטואוזיות, הוא גם לוחם תחרותי חסר פחד, מנהיג שחברים לקבוצה מוכנים ללכת אחריו בעיניים עצומות. כשמישהו נותן לתומאס סטירה, הוא לא מושיט את הלחי השנייה, הוא מגיש שני אגרופים לדו קרב. עד המוות. ווסט סייד.
כשתומאס נכנס לליגה, לבירד ולמג'יק כבר יש אליפות בכיס. הם, במדי הלייקרס והסלטיקס, שולטים בנראטיב של ה-NBA. תומאס מחפש את דרכו מעבר למספרים האישיים או לתארי השחקן המצטיין במשחק האולסטאר. ההנהלה של דטרויט מצרפת את ביל ליימביר וויני ג'ונסון, צ'אק דיילי מגיע כמאמן, דטרויט חוזרת לפלייאוף ואף קבוצה לא מושכת יותר צופים לאולם הביתי מאשר הפיסטונס.
בקיץ 1984, שיקגו בולס בחרה את מייקל ג'ורדן בדראפט. העימות הגאוגרפי בינו לבין תומאס קיים מהיום הראשון שלו בליגה: לדטרויט ושיקגו יש קבוצות מקצועניות בכל ארבעת מקצועות הספורט העיקריים באמריקה, יש להן יריבות היסטורית עתיקה והן נלחמות על אותו איזור, המידווסט. ג'ורדן גם משחק את משחקיו הביתיים באולם שנמצא בשכונה שבה נולד תומאס. אבל יש פה עוד אלמנט: ההייפ סביב ג'ורדן התחיל עוד לפני שהוא שרך פעם אחת את האייר ג'ורדן. הוא הפך לתופעה של ספורט-תרבות-אופנה מהרגע שהוא נכנס לליגה. זה לא בא לתומאס טוב. הוא אולד סקול. אף אחד לא חיבק אותו ככה. הוא מרגיש שילד שבא מהקולג' צריך להרוויח את הכבוד שלו על הפרקט. פה נטמעים זרעי הפורענות שימשיכו להפריח מלחמות בארבעה העשורים הקרובים.
לפי האגדה, כמה שחקנים ובראשם תומאס שהיה הרכז של המזרח, החליטו להקפיא את ג'ורדן במשחק האולסטאר שנערך ב-1985 באינדיאנפוליס, לא לתת לו כדורים ולנסות לבייש אותו. בנאום הכניסה שלו להיכל התהילה של הכדורסל, ג'ורדן הודה לתומאס על ההקפאה ועל כך שבנה אצלו עוד מוטיבציה להוכיח לכולם כמה הוא טוב. תומאס הכחיש את ההאשמות נגדו. במשחק הראשון אחרי האולסטאר, דטרויט התארחה בשיקגו. הקהל בשיקגו שרק בפעם הראשונה ליקיר העיר אייזיאה שריקות בוז. ג'ורדן רשם שורה סטטיסטית של 49 נקודות, 15 ריבאונדים, חמישה אסיסטים וארבע חטיפות. אגדה או לא אגדה, המפלצת נולדה.
חוקי ג'ורדן
דטרויט המשיכה לבנות. דומארס, רודמן, ג'ון סאלי וריק מהורן הגיעו ודטרויט בנתה זהות: הבאד בויז - קבוצת הגנה קשוחה, עם נרטיב של אנחנו נגד כולם, שגובר בקלות על האינדיבידואל. העיר דטרויט מתה עליה, כל אמריקה מחכה שתיכשל. דיילי הוא הפילוסוף של השיטה, ליימביר ומהורן המוציאים לפועל של הבושידו. אבל כל יחידה כזו צריכה מנהיג. אחד שיהיה הילד הכי רע של הילדים הרעים. מתחת לחיוך הממזרי של תומאס, מסתתרת מפלצת: הוא לא מרביץ לאף אחד, אבל כשהיריב נופל על הרצפה הוא מזכיר לחבריו לקבוצה לבעוט לו בראש.
דטרויט נכנסה למאבקי פלייאוף היסטוריים. ב-1985 היא הפסידה לסלטיקס בשישה משחקים, ושנתיים לאחר מכן הפסידה לה בשבעה משחקים, כולל משחק מספר חמש שבו לארי בירד חטף מסירה מאייזיאה בשניות האחרונות ושדד מדטרויט ניצחון ולמעשה גם את הסדרה. אחרי הסדרה, תומאס הסכים עם ההצהרה המטורפת של רודמן לפיה בירד מוערך יתר על המידה בגלל שהוא לבן, וכי אם היה שחור לא היה זוכה למעמד שהוא זכה בו (המהלך הראשון של בירד לאחר שמונה לנשיא לענייני כדורסל של אינדיאנה פייסרס ב-2003, היה לפטר את תומאס מתפקיד המאמן). ב-1988 הקבוצות שוב הגיעו לגמר המזרח, דטרויט ניצחה בשישה משחקים והפסידה בגמר הירואי ללייקרס, בכיכובו של מג'יק ג'ונסון, אולי החבר הכי טוב של אייזיאה בליגה, לפחות עד שלב כלשהו.
ב-1988, דטרויט התמודדה מול שיקגו בחצי גמר המזרח וניצחה בחמישה משחקים תוך שהיא מוציאה לפועל את "חוקי ג'ורדן", מערך הגנה שנועד לתת לכל שחקן של שיקגו, מלבד ג'ורדן, לנצח את דטרויט. אלו משחקים של שריטות ויזע ודמעות, והרבה דם רע בין ג'ורדן ופיפן לתומאס והלהקה שלו. ב-1989, דטרויט עברה לאולם חדש, והביאה לקבוצה את מרק אגווייר מהווסט סייד. בשנתיים הבאות היא ניצחה את שיקגו בשישה ובשבעה משחקים בגמר המזרח, והמשיכה לשתי אליפויות. תומאס הגשים את עצמו. הוא בשורה אחת עם הגדולים.
הניפוי האולימפי
רק שתומאס הוא שחקן ענק ואדם קטנטן. ב-1991, כששיקגו טאטאה את דטרויט בדטרויט, בדרך לאליפות הראשונה, הוא הוליך את חבריו לקבוצה, עם 7.9 שניות לסיום המשחק, לירידה מהירה לחדר ההלבשה. הם עברו חפויי ראש או עם מגבת על ראשם מעבר לספסל של שיקגו. חוץ מג'ון סאלי ודומארס, אף אחד לא עצר לברך את שחקני שיקגו או ללחוץ את ידם. זה היה רגע מביש באי הספורטיביות שלו. דטרויט הדיחה לפני כן את הבולס במשך שלוש שנים רצופות. הם תמיד קיבלו ברכות ולחיצות יד.
ב"הריקוד האחרון", סדרת הדוקו על שנת האליפות האחרונה של שיקגו ב-1998, נראה ג'ורדן משתאה למראה הבריחה של תומאס וחבריו מהפרקט. הם שברו שם קוד לא כתוב כשהם לא נתנו למנצח את הכבוד שהוא הרוויח. הסדרה יצאה למסכים במהלך מגיפת הקורונה, וזכתה לאחוזי צפייה עצומים. במהלכה, לאחר שג'ורדן מציץ בטאבלט בעזיבה של תומאס וחבריו הוא מכנה אותו "אידיוט" ו-"ASSHOLE".
בנובמבר 1991, זמן קצר לאחר שמג'יק ג'ונסון הדהים את העולם והודיע שהוא נשא של נגיף ה-HIV הגורם לאיידס, תומאס לא גילה שום חמלה לחברו הטוב, זה שהוא נהג להתנשק לחי אל לחי לפני כל משחק ביניהם, ורמז בכיעור כי מג'יק נדבק בנגיף "בגלל אורח חייו".
כשהוועדה המארגנת התחילה לרקום את חלום נבחרת החלומות לאולימפיאדת ברצלונה ב-1992, ג'ורדן הבהיר לה שהם יכולים לשכוח ממנו אם תומאס יהיה בסגל. זה היה אמור להספיק. ג'ורדן היה הקטר בהנפקה העולמית שדייויד שטרן רצה לעשות לליגה שלו. בלעדיו, אין דיל. אבל גם פיפן, קרל מאלון, צ'רלס ברקלי, בירד ומג'יק הבהירו לוועדה שאין מצב שהם הולכים לשהות שבועות בארץ זרה ולחלוק עם תומאס מלון, אוטובוסים, מטוסים, חדרי הלבשה, אימונים ומשחקים. המארגנים הבטיחו לג'ורדן ש"השחקן שאתה מדבר עליו לא ייכלל בסגל". הם אפילו לא מזכירים את שמו במפורש. תומאס, אז הרכז השני בטיבו על הפלנטה, נשאר מחוץ לסגל. העלבון שלו צרב במיוחד נוכח העובדה שמאמן הנבחרת הוא צ'אק דיילי, המאמן שלו בדטרויט.
"אני לא הייטר"
אחרי שפרש בגלל פציעה, תומאס היה סגן נשיא לענייני כדורסל של טורנטו ראפטורס ופוטר בגלל חילוקי דעות עם הבעלים. הוא היה פרשן כדורסל חמוץ עבור NBC (נאלץ לפרשן בשידור חי את האליפות האחרונה של ג'ורדן), רכש את ה-CBA ב-1999 והביא אותה תוך פחות משנתיים לפשיטת רגל ("מדובר במקרה מבחן של איך לא לנהל עסק", כתב על כך הניו-יורק טיימס החף מהגזמות), לאחר שלוש עונות שבהן הקבוצה הועפה בסיבוב הראשון של הפלייאוף, תומאס פוטר מאינדיאנה.
ב-2003 תומאס מונה כנשיא לענייני כדורסל בניו-יורק ניקס וזכה להישג המפוקפק של "קבוצה עם המאזן השני הכי גרוע בליגה למרות שהיא משלמת את השכר הכי גבוה ב-NBA". ב-2007, שילם הארגון 11.5 מיליון דולר לעובדת בכירה לאחר שטענה כי תומאס הטריד אותה מינית והיא פוטרה לאחר שהתלוננה עליו. הוא מונה למאמן הניקס וזכור בעיקר כמי שהיה מעורב באחת התקריות המכוערות בתולדות הליגה בין שחקני הניקס ודנבר. הוא נכשל כמאמן באוניברסיטת פלורידה אינטרנשיונל (28.5 אחוזי הצלחה), הוא חזר להיות פרשן, ואז, ב-2015, בשערורייה שלא תאומן, מונה להיות נשיא קבוצת ה-WNBA ניו-יורק ליברטי (שהייתה שייכת לאותו תאגיד שאליו שייכת הניקס).
מדובר באוורסט של מרמור וכשלונות. "אני לא הייטר", הסביר תומאס את התקרית האחרונה שלו מול ג'ורדן, "אני היסטוריון של המשחק. אני מדבר בעובדות. אנשים רק חושבים שאני מדבר מפוזיציה של שנאה. בכל ענף ספורט שאנחנו מדברים עליו, מי שנחשב לספורטאי הכי טוב, גם מחזיק בשיא. אני רק נותן לכם את ההוכחות. קארים ולברון מחזיקים בשיאים בכמה קטגוריות סטטיסטיות, ועדיין אנחנו מדברים על מישהו אחר כהכי טוב בכל הזמנים. ג'ורדן לא מוביל בשום קטגוריה סטטיסטית".
אז רק לשם הרקורד, למדען הלא שונא אייזיאה תומאס: ג'ורדן מוליך בממוצעי נקודות בקריירה בעונה הרגילה ובפלייאוף, ולאף שחקן אין יותר תארי 'השחקן היעיל של סדרת הגמר' מאשר ג'ורדן. בקטנה.
