מאז שנות ה־70, במהלכן פרץ שלמה גליקשטיין, לא היינו בבור כזה בענף הטניס: המדורג הבכיר שלנו, עמית ולס, נמצא במקום ה־845 בעולם, כשאחריו כל השאר מחוץ לאלפייה הראשונה. המדורגת היחידה באלף הראשונות היא לינה גלושקו מהמקום ה־598 בעולם. החבטה הכואבת הטרייה הייתה בתחילת החודש, עם הפסד בנתניה לנבחרת ליטא במסגרת גביע דייויס, מה שהוביל לירידת דרג לבית העולמי 2, לצד נבחרות כמו סוריה, פקיסטן, הונג קונג וברמודה. הענף רק הולך אחורה בארץ. איך מה שעבד לנו עשרות שנים עם עמוס מנסדורף, שחר פאר, דודי סלע ועוד רבים אחרים כבר לא עובד?
טניסאי העבר גלעד בלום, שדורג בשיאו במקום ה־61 בעולם, עדיין חי ונושם את הענף. הוא ניהל במשך יותר מ־20 שנה אקדמיה לטניס בניו־יורק, ולפני שנה וחצי עבר לברצלונה וממשיך לאמן צעירים ששואפים להגיע לסבב העולמי.
גלעד, איך הגענו למצב שהמחבט הראשון שלנו הוא 845 בעולם?
"אני חושב שאני חלק מהבעיה. כשפרשתי מטניס אימנתי בישראל שלוש שנים, והתוכנית שלי הייתה להישאר בארץ ולגדל שחקנים. מכל מיני סיבות נפלטתי ועזבתי, וכמוני קרה לעוד מאמנים טובים שעזבו למקומות שהשקיעו בהם יותר. זה ביצה ותרנגולת – כשמאמנים עוזבים אז גם שחקנים לא גדלים".
יש בעיה עם המגרשים בארץ?
"בישראל יש כמעט אך ורק מגרשים קשים, וקשה מאוד להגיע לרמה עולמית אם אתה מתאמן ומשחק רק על מגרשים כאלה. בתקופה של מנסדורף ושלי זה היה אפשרי, אבל היום זה חיוני לאמן שחקנים על מגרשי חימר. כשאני פוגש שחקני נוער ישראלים, מוכשרים ככל שיהיו, אני רואה שהבעיה העיקרית שלהם היא יציבות מהקו האחורי – ואת זה רוכשים רק בעזרת אימונים אינטנסיביים על חימר. זה מפתח לא רק את היציבות, אלא גם את היכולת הטקטית והמנטלית להחזיק מעמד. זה גם הרבה פחות פוגע בגוף, אפשר להתאמן שעות על חימר, אבל על מגרשים קשים אחרי שלוש שעות הגוף מפורק".
לדבריו, "אחת הסיבות העיקריות למעבר שלי לספרד, ושל שחקן נוער אמריקאי שאני מאמן צמוד, הייתה הצורך במגרשי חימר. זאת אחת הבעיות בארה"ב ואחת הבעיות העיקריות בישראל".
הזכרת את ארה"ב, אבל אחרי כמה שנות יובש הם כן הצליחו לשלוח שוב שחקנים לטופ. איך הם עשו את זה?
"הם התגברו על זה בעקבות החלטה שלהם להפוך את כל המתקנים הלאומיים למגרשים שהם בעיקר חימר. הם הביאו מאמן ספרדי בכיר שיעבוד עם הצעירים, ובעיקר יש להם תקציב ענק שיכול לתמוך במהפך כזה".
אז אם מחר איגוד הטניס יוצר מגרשי חימר ומביא מאמן ספרדי – פתרנו את הבעיה?
"זה ישפר את מצבנו עוד 15 שנה. מה שצריך כדי לטפח שחקנים ברמה עולמית זה תשתית של מאמנים בגילים הנמוכים. הבעיה של הטניס הישראלי, ושל מדינות קטנות בלי תקציב, היא שכדי לייצר שחקן טניס אחד צריך הון תועפות. אני יודע כמה ההורים של השחקן שאני מאמן מוציאים על הסיכוי שהוא יהפוך למקצוען, וזה בפירוש ספורט של עשירים. זה לא ריאלי לייצר שחקנים בתקציב של איגוד הטניס".
מהיר ועצבני
טניסאי העבר, אמיר וינטרוב, משוכנע שהבעיה היא לא איגוד הטניס או מנהלי הענף: "לא משנה את מי תשים שם, הוא לא יכול לעשות כלום. המגרשים שלנו בישראל מהירים מדי. אין כאלה מגרשים באף מקום בעולם. נקודה בארץ נמשכת 3־4 מכות, בעולם זה ראלי של 15־20 חבטות לנקודה".
5 צפייה בגלריה
"גם שיטות האימון שלנו ישנות מדי ולא מתאימות לקצב ולעוצמות של הטניס העולמי". וינטרוב
(צילום: ראובן שוורץ)
מה השתנה מהתקופה שלך? זה לא היה כזה מזמן, ואז הנבחרת הייתה חזקה יותר.
"כבר אז היינו מהירים, אבל העולם נהיה איטי יותר ואנחנו לא משתנים בהתאם. גם שיטות האימון שלנו ישנות מדי ולא מתאימות לקצב ולעוצמות של הטניס העולמי. עדיף שתהיה מקום עשירי בארץ ותהיה אגרסיבי ותדע לשחק טניס, מאשר שתהיה מקום ראשון בארץ ורק תדחוף את הכדור למגרש.
"אני חושב שמי שרוצה להיות שחקן, אין לו מה לחפש פה בישראל. זה לא שאין פה בכלל מאמנים טובים או ילדים מוכשרים, אבל השיטות והסיסטם שלנו כבר לא עובדים. העולם התקדם ואנחנו נתקענו. צריך המון כסף כדי לעשות מהפך אמיתי ואנחנו ממש לא שם. תראה למשל את דניאל ברנס, צעירה מוכשרת שהבינה את זה, ועברה לייצג את צרפת ולהתפתח שם באקדמיה מקצועית כדי לקבל את כל המעטפת ולתת לעצמה סיכוי להפוך לשחקנית באמת. הטניס בארץ הפך להיות ספורט חובבני".
מקרה עוליאל
הפנטזיה הגדולה האחרונה של חובבי הטניס בארץ סבבה את ישי עוליאל. ב־2012 וב־2014 הוא זכה בטורניר הילדים היוקרתי אורנג' בול בפלורידה, ונוצרה הרגשה שתוך שנים ספורות הוא יתרגם את ההישגים לבוגרים. כיום, בגיל 26, עוליאל מופיע במקום ה־1,941 בדירוג העולמי, ומתמודד עם פציעה שדירדרה אותו למטה.
בלום: "עקבתי אחריו כשהוא היה ילד, הייתי רואה אותו מקרוב כשהיה מתחרה באליפות ארה"ב לנוער. אני חושב שהייתה איתו טעות, התרכזו יותר מדי בטורנירי נוער ובדירוג שלו שם, במקום לנסות לפתח את המשחק שלו למקצוענים. מה שקרה זה שהוא הצליח מאוד בנוער, אבל היו לו הרבה חורים במשחק. כשהוא הגיע למקצוענים זה לא עניין אף אחד שהוא הצליח בסבב הנוער. מה שמעניין זה אם אתה מצליח להתחרות בגברים בני 20 פלוס שיש להם יסודות, יציבות ויכולות מנטליות. זה שאתה מצליח בנוער ואתה מתרכז בטורנירי נוער זה בלוף. צריך לעבור בגיל די צעיר כבר להתחרות בסבב. לא עבדו איתו על טניס שיצליח במקצוענים, הלכו על תוצאות. זה ממש לא באשמתו והוא בחור מצוין ואיכותי, אבל זה פגע בו".
אז יש בכלל דרך לצאת מהבור פה?
"כיום, קשה מאוד לייצר שחקני טניס בכל מדינה, ובייחוד במדינה מוכת מלחמות בה זה ענף זעיר בלי תקציבים. לא משתלם למאמנים לעבוד עם שחקנים תחרותיים, ולכן הם מתפרנסים בעיקר מלאמן מבוגרים או כמויות של ילדים בינוניים שלא יגיעו למקצוענים. לאמן ילד שרוצה להיות שחקן זה מאוד יקר, וצריך גם מאמן שיהיה מוכן לרוץ איתו לטורנירים ולהשקיע רק בו המון מאמצים. הנער שאני מלווה היום זה פול טיים ג'וב".
אז אם יש לי ילד מוכשר שרוצה להתקדם בענף, הפתרון היחיד כרגע עבורו הוא לצאת בגיל צעיר לאקדמיה בחו"ל?
"זאת אחת מהשיטות, אבל בשביל זה צריך הרבה מאוד כסף".
וינטרוב: "באקדמיות בחו"ל יש לך לא רק את המעטפת המקצועית, אלא גם גישה להמון טורנירים באירופה. אתה יכול לחיות ולנשום טניס".
בדומה לכדורסל, גם בטניס יש בשנים האחרונות נהירה של שחקנים ישראלים צעירים לקולג'ים בארה"ב. זה יעזור לפתח שחקנים?
בלום: "כל מקרה הוא לגופו, אבל ממה שאני רואה, אם אתה רוצה להיות מקצוען, אין ממש צורך בקולג'. אפשר להתקדם מקצועית אם אתה בטופ 20 של הקולג'ים, אבל עד שילד ישראלי יוצא מהקולג' הוא כבר בן 25 ואיבד לא מעט שנים בסבב. גם צריך לקחת בחשבון שחלקם לא חוזר בכלל לארץ".
גלעד בלום: "לא משתלם למאמנים לעבוד עם שחקנים תחרותיים, ולכן הם מתפרנסים בעיקר מלאמן מבוגרים או כמויות של ילדים בינוניים שלא יגיעו למקצוענים. לאמן ילד שרוצה להיות שחקן זה מאוד יקר"
וינטרוב מסכים שהקולג' הוא כנראה לא הפתרון: "נדיר שמתקדמים שם מקצועית, וגם שורפים שנים טובות. אגב, התחילו לשלם שם כסף והדברים השתפרו, אז יכול להיות שבקצב הזה טניסאים ישראלים צעירים כבר אפילו לא יצליחו להתקבל לקולג'ים הטובים, כי יהיו שם שחקנים אמריקאים או בינלאומיים טובים יותר".
גלעד, אתה עברת לספרד, מולדת הפאדל, שמושך עניין מטניסאים.
"זה נושא כאוב בכל עולם הטניס. אני אפילו לא יודע מה החוקים של זה. בכל מקרה, אני לא בוגד בטניס".
"אופטימי ומלא מוטיבציה"
יו"ר איגוד הטניס, אבי פרץ, מסכים עם העובדות שמתארים שחקני העבר, אבל אופטימי לקראת ההמשך: "החלטנו באיגוד החלטות אסטרטגיות משמעותיות. התמיכה הכספית המקסימלית מבחינתנו בשחקנים ה'מסומנים' לא מספיקה לצערנו, עקב תיקצוב נמוך מצד המדינה לאחר שהוסרנו מ'הענפים המועדפים', ולכן אנחנו מחברים בין גופים ואנשי עסקים כגון 'רב בריח' לבין שחקנים פוטנציאליים.
"על אף זאת, משרד הספורט מאמין בדרך שלנו ולראייה השקיע מיליונים לטובת תוכניות לגילי 6־9. הוקמו שישה מרכזי מצוינות, השקנו את פרויקט 'מחבט לכל ילד' בבתי ספר, עורכים אימונים מיוחדים לנבחרות הצעירות ובבית הלאומי שאמור לקום בקרוב יהיו מגרשים קשים, אבל גם חימר בטכנולוגיה מתקדמת. זה פרויקט של 15 מיליון שקל שכבר תוקצב ונמצא בשלבי תכנון בעיריית נתניה".
לדבריו, "אנו ממתינים לחזרת התחרויות הבינלאומיות בקרוב, זו הייתה מכה אנושה מאז 7.10 לשחקנינו שבגילי 16 ומעלה. אני בטוח כי כלל הפרויקטים יישאו פירות בשנים הקרובות, ונשאר אופטימי ומלא מוטיבציה על אף הרעשים והביקורות המובנות".
