אחד הרגעים הכי קשים שאוהד כדורגל יכול לחוות הוא הרגע שהקבוצה שלך, אהבת חייך, הייתה כפסע מלהשיג את ההישג, התואר, הניצחון לו חיכית כל כך הרבה זמן. השבוע אוהדי בית"ר ירושלים חוו את אחד הרגעים הכי קשים שלהם בשנים האחרונות, כאשר סיימו בתיקו מול הפועל באר שבע אותה לא ניצחו 13 שנים בטדי ונשארו במקום השני בטבלה ובכך התרחקו מצלחת האליפות.
הדעות בקרב האוהדים לקראת המשחק הגדול היו חלוקות. היו את האוהדים האופטימיים שהאמינו שכל הכוכבים בשמיים הסתדרו לקראת האירוע בו בית"ר תחזור אחרי הפסד קשה למכבי חיפה, תתעלה על עצמה, תנצח את באר שבע אחרי כל כך הרבה שנים ותשוב למקום הראשון, ומנגד היו הפסימיים שאני נמנה עליהם, שאמרו שזה יותר מדי לבקש מהקבוצה שאני כל כך אוהב, שלמרות פער הנקודות הקטן והאפשרות לעלות למקום הראשון זה עדיין לא הרגע שלנו.
במשך 77 דקות הרגשתי שצדקתי, אבל כשירדן שועה הניף את הרגל וכבש את השער החשוב בקריירה שלו הרגשתי את ירושלים רועדת, מהרעשים שהגיעו מטדי ועד לצעקות בכל בית שני בעיר ודפיקות הלב שלא פסקו. נדמה היה שהגיע הרגע והנה בית"ר מתגברת על כל השדים שרדפו אותה במשך שנים, כל חילופי הבעלות, כל סכנות הפירוק וקרבות התחתית ובעיקר 18 שנים ארוכות ללא צלחת בבירה.
אך כגודל האמונה כך גודל האכזבה. לא חלפו 5 דקות והפועל באר משווה משום מקום ממצב שהיה לחלוטין בשליטת בית"ר, וכדי עוד יותר לסובב את הסכין שנכנסה ללב האוהדים הטעות הגיעה מהשחקן הכי טוב של הקבוצה השנה, לוקה גדראני, האיש שלדעת רבים בית"ר לא הייתה מתמודדת על האליפות בלעדיו. הוא היה חף מטעויות וצבר רגעים גדולים, אך ברגע האמת כשל ולא מנע את השער של באר שבע. ובזמן שאנחנו תפסנו את הראש, הצחוק של קינגס קאנגווה לאחר כיבוש השער היה המסמר האחרון שהיה צריך בערב כזה בשביל לשלוח 26 אלף צהובים הביתה עם הראש בין הידיים.
הרבה פעמים, כשאני מדבר עם אנשים שאוהבים כדורגל אך לא אוהדים קבוצה ספציפית ולא מעורבים רגשית, אני אומר שאני מקנא בהם, כי את הצלקת הנפשית שלי שנקראת בית"ר ירושלים אף אחד לא יצליח לרפא. זה ילך איתי לכל החיים לכל מקום בכל דקה וזה מי שאני, לכן כשהמצב רע הוא הכי רע שיכול להיות. אבל אם יש דבר אחד שאני אקח איתי מהערב הקשה הזה הוא שהרגע שלנו יבוא, וכאשר הוא יבוא זה יהיה הכי מתוק שיש, כיוון שמי שלא ראה שמחה בית"רית לא ראה שמחה מימיו.
כשאני מסתכל על המועדון אני רואה את בעל הבית שמשקיע בקבוצה ומאפשר לאנשי המקצוע לעבוד ולפרוח, אני רואה מנהל מקצועי שהיה במקומות הכי גבוהים שאפשר והביא את הפילוסופיה שלו כדי לשנות דברים מהיסוד, אני רואה מאמן שקיבל הזדמנות ולקח אותה בשתי ידיים כדי לגרום לבית"ר להיות הקבוצה שהוא שיחק בה בתחילת שנות ה-2000, אני רואה שחקנים שחלקם לא היו רצויים במקומות אחרים והתלכדו לכדי יחידה שהולכת ביחד ונלחמת בכל רגע בכל דקה בתשוקה אין סופית, והכי חשוב - אני רואה אוהדים שממלאים את אצטדיון טדי במספרים שלא ידענו מעולם, שכל מה שעומד בראש מעייניה הוא העידוד והתמיכה בקבוצה, שמספקים תצוגות בעונה אחת שלא נראו במשך שנים.
בית"ר ירושלים הולכת למקום טוב שהיא לא הייתה בו הרבה שנים, אולי אפילו מעולם, ולכן אנחנו האוהדים צריכים לנגב את הדמעות, לאפשר לגרון לנוח ולתת את כל מה שיש לנו במחזורים האחרונים של העונה, כי אם נמשיך ככה אליפות של בית"ר ירושלים תהיה כחלום שהתגשם פתאום.
גם אתם רוצים להיות פרשנים?
איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
