יא אלוהים, כמה גאווה.
מוצ"ש, שעת ערב. "יזרעאל", הכרוז קורא. עשרות האלפים ב"מרקור שפיל ארנה" שבדיסלדורף מרעידים בתשואות. בקצה האצטדיון מופיע דגל המדינה שאותו נושא בועז טביב, שנפצע קשה במלחמת שלום הגליל, בין השאר מכוויות קשות, ויתחרה כאן בטניס שולחן. הוא צועד בראש, ואחריו משלחת ישראלית שכוללת 19 ספורטאים. כאלה שהמלחמה חרטה סימניה על פניהם, גופם, נפשם.
"הדגל בשבילי זה לא רק הפציעה, זה מסר הרבה יותר גדול, זה המדינה", טביב יאמר לי אחר כך, "אנחנו ניצחנו את הפציעה דרך העבודה, דרך הקמת משפחה, דרך הקמת עסקים. הגוף הוא רק מסגרת, אולי המסגרת נפגמה אבל הרוח חזקה".
זה רגע היסטורי, דווקא כאן על אדמת גרמניה. ואי-אפשר שלא להתרגש. להתרגש מכל הלב. זו הפעם הראשונה שבה משלחת של פצועי צה"ל, בראשות ארגון נכי צה"ל ואגף השיקום של משרד הביטחון, משתתפת באינוויקטוס ("בלתי מנוצח"), טורניר ספורט פראלימפי בינלאומי שמיועד לחיילים ויוצאי צבא, ונערך החל משנת 2014.
בזו אחר זו, סדר האיי-בי-סי, צועדות נבחרות מ-23 אומות. אוסטרליה, בלגיה, קנדה, קולומביה, דנמרק, גאורגיה. בשלב הזה היו אמורים להכריז גם על שמה של עיראק, אבל זו בחרה לפרוש בעקבות השתתפותה של ישראל. הנסיך הארי, יוזם האירוע, ידבר על הרוח האנושית. מושג שביום-יום קצת קשה לתאר במילים. אבל מכאן, הכפר האולימפי בדיסלדורף, זה הרבה יותר קל. פתאום יש לו פנים רבות. ושמות. וספורטאים שמייצגים מדינות.
המשחקים יצאו לדרך
אתמול יצאו המשחקים לדרך. קובי גרשוני, זקן המשתתפים בנבחרת הישראלית, בן 69, התחרה בכיסאות מרוץ, מעין אופני שלושה גלגלים המונעים בכוח הידיים.
הנבחרת הישראלית הולכת להתחרות גם בטניס שולחן, שחייה, חץ וקשת, אופני יד וריצה (אתמול גיל יעקובי סיים שלישי ב-400 מטר).
במקצה ה-400 בכיסאות מרוץ, אם לחזור לגרשוני, התפתחה חתיכת דרמה, מהסוג שרק המזרח התיכון המשוגע שלנו יכול לייצר. כן, למרות שמדובר במשחקי אינוויקטוס. על אף שלא סיכן את המקומות הראשונים, קרב צמוד התפתח בין גרשוני לבין רעפת אלשבואל, הירדני שהתחרה במקצה הצמוד אליו.
הירדני, בסופו של דבר, הקדים אותו בכמה מטרים – מה שגרם לגרשוני לסיים אחרון במקצה, והוביל לחגיגות של נבחרת ירדן על קו הסיום. הנפות דגלים, ריקודים בכיסאות גלגלים, מה שתרצו.
גרשוני, שנפצע בעת שירותו בסיירת צנחנים, ומתנייד בכיסא גלגלים, עוד ניסה לברך את הירדני. "ברכות", קרא לו, אבל הירדני מיהר לחמוק.
"יש לו אופניים מיוחדים מגרמניה, 60 אלף שקל, שלי עלו גג 20 אלף", גרשוני ניסה להסביר, ואז הוסיף: "אם הם מבסוטים מזה שניצחו זקן בן 70, סחטיין עליהם. שמו את מיטב הנוער להתחרות בי".
מעורר השראה
אחרי יום המשחקים הראשון, אתמול בערב, התקיים אירוע מיוחד של קק"ל שבמסגרתו הנסיך הארי פגש את חברי הנבחרת הישראלית. היו שם שר ההגנה הגרמני ומפקד חיל האוויר הגרמני, שדיברו על הקשר האמיץ עם ישראל – רק שמהמדינה שמנגד לא התייצבה נציגות בכירה. זה היה קצת מוזר, אם להיות עדין.
הדוכס מסאסקס, בכל אופן, הקדיש זמן רב כדי לשוחח עם כל אחד מחברי המשלחת הישראלית. אחד מהם, דייגו גולסט, שנפצע בפעילות מבצעית בעזה ב-2001, תיאר לו איך כדור אחד פגע לו בחזה, ואחר ברגל.
"הוא הגיב בתדהמה, הסתכל עליי המום", סיפר אחר כך דייגו, "שאל איך אני מתפקד. אמרתי לו, 'אני מאמין בעצמי וכל יום מותח את הגבול של עצמי עוד קצת'. הוא אמר, 'זה מעורר השראה'".
צודק הארי. והאמת, לא צריך להיות נסיך או דוכס מאיזה סאסקס כדי להבין עד כמה מעורר השראה.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.09.23
