לא בטוח שמקסיקו עצרה ארבע שנים את נשימתה לקראת הפתיחה של המונדיאל, אבל ברור שאת המקסיקנים לא ממש מעניין שהם מארחים אותו יחד עם ארה”ב, שקיבלה את החלק היותר גדול ויוקרתי של המשחקים, ועם קנדה. מבחינתם, זו גאווה עצומה שדווקא המדינה שלהם, לא בדיוק מובילה עולמית בשום קטגוריה, מארחת את המונדיאל בפעם השלישית בהיסטוריה. יש מדינות - מי אמר ישראל? - שלא יזכו לזה לעולם.
ב-1970 זה היה פלה הגדול שניצח בגמר את איטליה עם נבחרת ברזיל המרהיבה, אולי אחת הטובות בהיסטוריה. ב-1986 זה היה מראדונה עם “יד האלוהים” מול האנגלים באצטקה וכמובן, משחק הגמר שבו ניצחה ארגנטינה את גרמניה 2:3. המקסיקנים מצפים עכשיו לסיפור מעודכן של אגדה, גם אם את הגמר הם לא יארחו הפעם. יש להם ברקורד כבר את אולימפיאדת 1968, כך שמדובר במדינה שיודעת משהו על אירוח אירועי ספורט גלובליים.
יומיים לפני שריקת הפתיחה, מועד סגירת הגיליון, מקסיקו-סיטי עדיין לא מראה את כל הקלפים שלה ושומרת על פאסון רגוע. ב-23:30 בלילה, שעות ספורות אחרי הנחיתה, המונדיאל עדיין לא שואג מכל פינה, אבל בהחלט מדבר באלגנטיות בעיר הענק, אלא אם כן יש לכם משהו נגד משתנות שבהן צריך לכוון אל שער קטן המונח על מצע ירוק ומקבלות את פניך בשדה. המקסיקנים יודעים שלקולות של קרנבל מתלווים לפעמים חומרים אסורים וכבר הבהירו לשכניהם האמריקאים שהכנסת קנאביס תיתקל בקנסות כבדים ובצילומי דרכון. כדי לעמוד במילה, העמידו צי של כלבי גישוש בשדה התעופה שמסתובבים בין המזוודות ונראו עסוקים הרבה יותר משאר המאבטחים.
בברים, בבתי הקפה ובשיחות האקראיות ברחוב, כולם מחכים לרגע שבו מקסיקו תעלה לדשא מול דרום-אפריקה. ההומלסים והקבצנים נראים לא פעם שקועים בקריאת עיתוני ספורט. העיר שאירחה את פלה ואת מראדונה מתכוננת לפרק נוסף בהיסטוריה, וגם אם ההתרגשות עדיין לא פורצת החוצה, היא בהחלט מורגשת. על מסכי הבר במלון רצו שחקנים אנונימיים. נדמה לי שזו הייתה בכלל הליגה הבלגית, אבל איש לא פיהק או ביקש להחליף ערוץ. במרחק ימים ספורים משריקת הפתיחה, כל תמונה של כדור, דשא ושחקן מספיקה כדי להזכיר לעיר מה עומד להגיע. אחר כך שידרו בבר את גמר 2006, עם סבב צ'ייסרים בדיוק בנגיחה של זידאן במטראצי.
נהגי המוניות, אולי מד החום האמין ביותר לכל מה שקורה בעיר, עדיין מחכים. מיגל, הנהג שאסף אותנו משדה התעופה בשעת לילה מאוחרת, הודה שהוא מעט מאוכזב. "ציפינו ליותר אנשים בשלב הזה", אמר. “הפרנסה שלנו מחכה למונדיאל בדיוק כמו האוהדים. אני מקווה שבימים הבאים נשלים פערים. אשתי בונה על חופשה בלאס-וגאס עוד מעט״.
× × ×
אם נקלעתם למקסיקו-סיטי רעבים אחרי חצות, אל תצפו למטבחים פתוחים. אולי אחרי ההופעות הראשונות של הנבחרת זה ישתנה. אבל אין סיבה להתייאש. בפינות רבות בעיר עדיין אפשר להריח עשן של בשר על האש בשלל וריאציות. אל תצפו לתנאים מפנקים. לוקחים בנייר, אוכלים בעמידה, משתדלים להתחמק מהרוטב המטפטף מדי, ונבלעים בחזרה אל תוך הלילה. גם בשעה שבה העיר נראית רגועה, הגריל המקסיקני מסרב ללכת לישון.
מיגל, הנהג שאסף אותנו משדה התעופה, הודה שהוא מעט מאוכזב. "ציפינו ליותר אנשים בשלב הזה", אמר. "הפרנסה שלנו מחכה למונדיאל בדיוק כמו האוהדים. אני מקווה שבימים הבאים נשלים פערים. אשתי בונה על חופשה בלאס–וגאס עוד מעט"
אם כבר ריחות, אחד הסיפורים המשונים שמלווים את פתיחת הטורניר קשור ל-14 אלף מושבים באצטדיון אצטקה. שורשי הפרשה מגיעים לשנות ה-60, אז התמודדו בוני האצטדיון עם קשיי מימון. כדי להשלים את הבנייה נמכרו תאים ומושבים למשקיעים פרטיים, שקיבלו בתמורה זכות להיכנס לכל אירוע שייערך באצטדיון עד שנת 2065, לא פחות.
אין ספק שהקונים ראו למרחק באופן מרשים. ההסדר המיוחד עבד ללא בעיות במונדיאל 1970, שבו ברזיל של פלה הוכתרה לאלופה, וגם ב-1986, אז נהנו בעלי הזכויות מגישה חופשית לכל המשחקים, כולל הגמר הבלתי נשכח. בלי דאגות של כרטיסים, ועם התנאים הטובים ביותר לצפות במשחקים. אלא שלקראת מונדיאל 2026 ניסו פיפ”א ומפעילי האצטדיון להחזיר את אותם מושבים למאגר הכרטיסים הרשמי. בעלי הזכויות פנו לבית המשפט, ניצחו וימים ספורים לפני שריקת הפתיחה, חלקם עדיין טענו שלא קיבלו את הכרטיסים הדיגיטליים שהובטחו להם.
מי שמחפש פוליטיקה לא יצטרך להתאמץ יותר מדי. במרכז העיר קשה לפספס את הנוכחות הפרו-פלסטינית, עם ציורי קיר אנטישמיים בחלקם, שמזכירים שהכדורגל לא באמת מתקיים בוואקום. מקסיקו-סיטי תמיד הייתה עיר עם מסורת של מחאה ושל אמירות פוליטיות, וגם בימים שבהם העולם מתכונן לחגיגת הכדורגל הגדולה ביותר, הקירות ממשיכים לדבר בשפה שלהם.
× × ×
לא שהיינו צריכים הוכחה שמקסיקו במוד של חג לאומי, אבל הנשיאה קלאודיה שיינבאום הורתה לעובדי הממשלה הפדרלית במקסיקו-סיטי לעבוד מהבית, בעוד שבבתי הספר בבירה בוטלו הלימודים. לא בכל יום משנה עיר ענק את סדר היום שלה בגלל משחק כדורגל. אבל למקסיקנים זה מרגיש טבעי.
שיינבאום פירסמה ביום שלישי את הצו המיוחד, כדי להקל את עומסי התנועה במהלך אירועי הפתיחה של הטורניר, ובאורח פלא לא טסה למקום אחר אלא ממש לקחה פיקוח על פקקים מתהווים. כל משרדי הממשלה הפדרלית במקסיקו-סיטי נדרשו להפעיל מתכונת עבודה מרחוק. החריגים הם שירותים חיוניים, בהם מערכת הבריאות, כוחות הביטחון, תשתיות קריטיות וגורמים המעורבים ישירות בהפעלת המונדיאל. הלימודים יושבתו למשך היום כולו בכל מוסדות החינוך, מהגנים ועד האוניברסיטאות, הן במערכת הציבורית והן בפרטית. הממשלה קראה גם למעסיקים במגזר הפרטי לאמץ מתכונת דומה של עבודה מהבית.
סימני המונדיאל כבר מתחילים להופיע גם בדוכנים המקומיים. שרשראות מפתחות, כדורים מיניאטוריים, בובות של כריסטיאנו רונאלדו, אלבומי מדבקות ומזכרות עם לוגו הטורניר נדחסים לצד ספרים של ניטשה, דקארט ואורטגה אי גאסט. במקסיקו-סיטי, מתברר, פילוסופיה וכדורגל יודעים לחלוק אותו מדף. במרחק של כמה סנטימטרים זה מזה נמצאים רונאלדו וניטשה, כדורי מונדיאל וחיבוריו של דקארט. כאילו הדוכן עצמו אומר לך: קודם תחשוב על משמעות החיים, אחר כך תחליט אם אתה קונה מחזיק מפתחות של המונדיאל.
פייר, אם פרידריך ניטשה היה מגיע למקסיקו-סיטי ביוני 2026, יש סיכוי לא רע שגם הוא היה קונה מחזיק מפתחות.
× × ×
ומי שחושבים שכל העיר עוסקת רק בכדורגל, צריכים לעבור בכיכר זוקאלו וברחובות הסמוכים, שם מתקיימת מחאת מורים, שהתמקמו במחנה אוהלים שמזכיר את ימי המחאה החברתית בשדרות רוטשילד בתל-אביב, אי שם ב-2011, לא כולל הופעות של שלמה ארצי.
אלפי אנשי חינוך מארגון CNTE, הפלג שנחשב לוחמני יותר של איגוד המורים, הקימו מאהל ענק בלב העיר ודורשים העלאות שכר, שינויים במערכת הפנסיה וביטול רפורמות ישנות. הם יודעים היטב שמצלמות העולם מגיעות למקסיקו-סיטי בזכות המונדיאל, ומבחינתם מדובר בבמה מושלמת להציג את המאבק שלהם. הממשלה מבטיחה להמשיך במשא ומתן, אבל נכון לעכשיו, בין דוכני המזכרות, הגרילים המעשנים וההכנות לחגיגת הכדורגל, גם מאות האוהלים מזכירים שלפעמים המציאות מתעקשת לשחק במערך אחר.
