מזל טוב, נונו בת חמש! היא נולדה ב-17 ביוני 2021, אבל חגיגת יום ההולדת שלה תיערך ב-22 באוגוסט, במועדון הברבי ביפו. מי שיצרה את הדמות של נונו, נעמי אהרוני-גל, תחגוג שבועיים לאחר מכן את יום הולדתה ה-28. היא יורדת מהאופניים, מזמינה קנקן מים ומספרת על נונו, שנולדה מתוך לב שבור ואהבה שנגמרה.
נונו זה היריון מתוכנן או פאנצ'ר?
"תמיד כתבתי, יש לי מחברת שירים מכיתה ג'. לעולם של הסינגר סונג-רייטר נכנסתי באזור כיתה ט', בגימנסיה הרצליה. השירים שלי היו רציניים כאלה, אבל כולם ידעו שיש בי עוד צד – שירים הומוריסטיים שכתבתי למסיבות יום הולדת של חברים, למסיבות סוף שנה או לפסטיבל של צופי ים".
מעיין היצירה הוכפל כשעברה למגמת ג'ז בעירוני א'. "באיזשהו שלב התחלתי לכתוב גם לעצמי שירים שמצחיקים אותי ובמדים, בלהקה צבאית של מוזיקאים מצטיינים, כבר עבדתי על האלבום הראשון שלי. אבל כשחזרתי מהטיול הגדול במזרח חוויתי פרידה מבן זוג שהייתי איתו כמעט שלוש שנים. דווקא מתוך שיברון הלב הנוראי יצאו ממני שירי פופ משעשעים".
מה מצחיק בפרידה?
"כלום, אבל רציתי להצחיק את עצמי. בפעם הראשונה שיצאתי לבר עם חברה, בתור רווקה, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי אבודה. כל הערב רק חשבתי על כמה שלא בא לי לקחת רוורס לעולם ההיכרויות. חזרתי הביתה בוכה, שמתי לי שירים שמחים, סגרתי את האור, התחלתי לרקוד, וברגע מסוים החלטתי לעשות ניסיון — לרפא את עצמי באמצעות המוזיקה. באיזשהו שלב עלה לי המשפט 'מרגיש לי שאני לא טובה עם בנים כי לא הייתי עם בנים כמעט שלוש שנים'. הוא שעשע אותי למרות שיצא ממקום מאוד אותנטי וכואב שלי, אז זרמתי, המשכתי להתבדח. 'הורדתי טינדר / איי האב נבר בין דר / בין לבין יושבת במיטה אוכלת קינדר'. אחר כך, כשהתחלתי לעבוד על הקליפ של 'בנים', הרגיש לי שהמוזיקה הזאת דורשת משהו גרנדיוזי, שכולל עדכון בכל הלוק שלי".
השם נונו הגיע די במקרה. "נרשמתי להפצה דיגיטלית של סינגל הבכורה שלי, ובטופס שאלו אותי מה שם האמן. רגע, נשימה, איך נקרא לאמן? על קצה הלשון עמד לי 'נו, יאללה', ו'נונו' צילצל לי חמוד וקליל, אז זה מה שהקלדתי. באנגלית. כדי שלא יחשבו שזה נונו בחולם".
חמש שנים אחרי, אהרוני-גל מספרת שהטופס המעצבן ההוא שלף ממנה, בבת אחת, את הדמות שקיננה בדימיונה במשך שנים. "לא חשבתי שאני בונה מותג, מה לי ולעסקים, אבל חשבתי על המון פרטים במהות של נונו. זה היה חקר עצמאי, למדתי תוך כדי תנועה, בלי לדעת שככה העולם הזה באמת עובד. היה משהו מאוד תמים בגילוי העולם הזה, והיה כיף לגלות אותו ביחד עם חברים. חברה מהתיכון שעזרה לי לחפש פריטי לבוש מיוחדים, חברה אחרת איפרה אותי. אדם גבאי, במאי הקליפים, הוא חבר שלי מעירוני א'. וגם עיליי אשדות, המפיק המוזיקלי, בנם של יזהר אשדות ואלונה קמחי, חבר שלי מאז מגמת הג'ז. הוא מוכשר ברמות שאין לתאר".
"בנים" התקבל בבום היסטרי. "בתוך שבוע עברתי מאפס למאה, בלי רדיו, הכול באינטרנט. לא היה איזה גוף שהאמין בי או טיפח אותי, הכול היה עצמאי והכול קרה בעבודה קשה. בשנה הראשונה לא ישנתי בכלל וגם החבר'ה שעבדו איתי לא ישנו, כולנו היינו בטירוף של לקחת את נונו קדימה".
איך הורייך קיבלו את המהפך שחוללת בעצמך?
"אבא שלי, לצערי, לא ראה את המפץ. הוא נפטר כשהייתי בת 19. כשאמא שלי שמעה בפעם הראשונה את 'בנים' היא לא הבינה מה זה, אבל בפעם החמישית היא כבר עפה על זה. ויש לי אח תאום, נרי, שאוהב את נונו מרחוק. כבר שנתיים הוא מטייל במזרח".
וההוא ששבר לך את הלב יודע איזו קריירה נבנתה מהניסיון שלך להיגמל ממנו?
"הוא יודע על מה נכתבו השירים, הוא גם בא לאחת ההופעות והיה סבבה עם מה ששמע, אבל את כל מה שקרה איתי אחרי הפרידה ממנו אזקוף לזכותי. אני זאת שלקחה את הכאב והוציאה ממנו שירים. יש אנשים שלא מאמינים לי, הם חושבים שנונו זה גימיק, ולא מבינים שזה באמת מה שאני אוהבת, ככה היצירה שלי רוצה להתבטא, זה מה שהנפש שלי רוצה לעשות, טוויסט והומור. נונו נתנה לי המון חופש לדמיין עולם של פנטזיה ואני עובדת בלהכניס אנשים לעולם הזה. בהופעות אני רואה עד כמה הקהל מגוון. הרוב בגיל 40-20, יש הורים שמגיעים עם הילדים הקטנים ויש גם בני נוער. הבנתי שנונו לא מדברת לפלח גיל מסוים כמו שהיא מדברת לנפשות. מי שנתפס על נונו נתפס חזק".
(צילום: שחר ארביב)
קסם ואווירה בשוק
היא גרה בשוק לוינסקי בתל-אביב, מתחם התבלינים, לא מפני שהוא מזכיר לה את שמונה שנות ילדותה בכרם התימנים, שממנו עקרו הוריה – מיכל אהרוני, עורכת-דין, ודורון גל, כירורג פה ולסת – למרכז תל אביב. "יש קסם בשכונה הזאת והמון אווירה. אני מוצאת יופי בבתים העתיקים שמתקלפים. את זוכרת את הבניין העתיק שקרס מרוב זיקנה באמצע המלחמה? שם היה המקלט שלי, אז שיניתי כיוון והתחלתי לרוץ לאיזה חניון מג'וייף שכל השכונה נוהרת אליו. סוף סוף היכרתי את כל השכנים. אצלנו זה קטע, כשמתחילה אזעקה כולם לוקחים את כוסות היין מהמסעדה וממשיכים את הערב מתחת לאדמה".
יש לך אולפן ביתי?
"לא! הרבה שירים נכתבים מחוץ לבית. אני יוצאת לאיזה ריטריט. לוקחת קצת ציוד, מתמקמת באיזה מקום מבודד, סוגרת לי שבוע ומתחילה ליצור. הרבה פעמים אני מתחילה בגרוב, רוקדת עם עצמי, נכנסת לוויב ולאנרגיה ומתוך זה בונה מנגינה ועליה מילים. הטלפון הוא כלי הנגינה הראשון שלי. אני מקליטה, כותבת את הטקסט בפתקים ובהמשך מעבירה את מה שיצא לתוכנת הפקה במחשב".
האוזניים הראשונות שזוכות לשמוע כל שיר חדש שלה שייכות לבן זוגה, יונתן דרוקר (30), נגן גיטרה בס בלהקה שלה ומפיק מוזיקלי שהפיק גם לה. למשל, את "היי, את", הדואט הקסום עם גידי גוב. הם ביחד כמעט ארבע שנים. "לא אכריז שאני ממליצה לערבב ביזנס ופלז'ר. לי זה מעולה. אני מרגישה שאני לא לבד במקצוע הקשה הזה. כל אחד מאיתנו מבין את הקשיים של הצד השני, אנחנו יכולים להישען זה על זו, אבל זוגיות זה תמיד מורכב".
הוא קורא לך נונו או נעמי?
"כולם קוראים לי נעמי, ואם למישהו מתפלק איזה 'נונו' כולם יורדים עליו. בצחוק, כמובן".
יום בחייה של אהרוני-גל רחוק ת"ק פרסה מ"בוקר ציח וצח, צהריים שאכט" של נונו. "לצערי", היא זורקת, "זה עושה לי חרדות, אילו זה היה מרגיע אותי הייתי שמחה. הבוקר זה קשוח, קשה לקום, אבל מה שטוב זה שאצלי הכול מאוד פלואידי. אני בן אדם נטול טקסים ובלי שגרה, אין לי את הקפה של הבוקר ואין לי את השאכטה של הצהריים. לפעמים אני קמה ותוך דקה נכנסת לעבודה ואני גם יכולה לא לעשות כלום. כל יום מביא איתו משהו אחר וזה הכיף. אני ממש שמחה לא להיות בשגרה ושמחה לקבל את כל מה שהיומן מביא איתו. המקצוע הזה מתנהל בתקופות. כשאני עובדת על אלבום החיים שלי יהיו באולפן, לקראת הופעה יש לי הרבה חדרי חזרות עם הלהקה, ובין לבין יש כל מיני פרויקטים, מהרגע להרגע".
כמו שיר המכביה 2026 עם ג'ימבו ג'יי, אליל נעוריה. "ג'ימבו היה האמן הראשון שכתב לי אחרי 'בנים' וזה ריגש אותי ברמות מפני שהיכרתי אותו מתקופת התיכון שלי, כשהופיע בצוותא. בפעם הראשונה שראיתי אותו מרפרפ נדהמתי. מי זה החיה הרעה הזאת? איך הוא מדבר כזה מהר, וכמה מוזיקליות יש לו בוורידים, ממש נדלקתי והתחלתי לעקוב אחריו. כשקראתי את 'מה איתך? בואי ניפגש לסשן' הפה שלי נפער. זה אמיתי? ג'ימבו היה הבנאדם הראשון שנתן לי את הבמה בתור נונו".
טאץ' חדש לנעמי שמר
ההופעה ההיא השאירה לשניהם טעם של עוד, והם חיכו לאיזשהו פרויקט שיפגיש ביניהם. לקראת פתיחת משחקי המכביה 2026 הערב, הוחלט לחבר בין העבר להווה ובין נונו לג'ימבו ג'יי ליצירה משותפת, שבה חידשו השניים את השיר ההיסטורי של נעמי שמר, שנכתב במקור למכביה בשנת 1981, והשניים יצרו את "ספורט", שיר מקפיץ עם קליפ מושקע. "לשנינו יש איזו אובססיה על המילה ספורט. אצלי זה התחיל מבדיחה מאוד נישתית. כשהתכוננתי לברבי הראשון שלי עלה לי רעיון שיווקי מטומטם להפליא. צילמתי סרטון לאינסטגרם וסיפרתי שאני לא מתכוננת להגיע לברבי כי שמעתי שכל הקהל הולך לעשות לי מתיחה – לצעוק 'הספורטק' אחרי השיר 'גוליית' – ואני לא מוכנה שזה יקרה. הטריק עבד, הסרטון הביא מלא קהל, וברגע המסוים כל הקהל צעק לי 'הספורטק'. זה, אגב, מה שממשיך לקרות בכל הופעה והכנסתי גם את הקריצה הזאת לשיר המכביה".
של מי היה הרעיון לרפרר לשיר שנעמי שמר כתבה בעבר לכבוד המכביה?
"זאת הייתה ההנחייה שקיבלנו. בהתחלה חשבנו להקליט ביחד את השיר שלה כמו שהוא, 'יותר גבוה, יותר יפה, יותר חזק'. כשג'ימבו ואני עברנו מפגישות זום, בגלל איראן השנייה, לסשן באולפן, החלטנו לשלב, לקחת את השיר של נעמי שמר ולהוסיף לו את הטאץ' שלנו. אז התחלנו לשחק, חיפשנו איזה חלקים ניקח מהשיר המקורי, וברור שנעמי שמר מופיעה אצלנו בטייטל של יוצרי השיר. כשהזמינו אותי לעשות את שיר המכביה היה לי ברור שאני בפנים. אני זוכרת את המכביה מגיל צעיר כאירוע גדול ומשמעותי, וכיף לקחת חלק באירוע שבא להוסיף יופי וטוב, ומחבר בין ספורטאים מהארץ ומהעולם".
יש לכם גם קשר ממשי לספורט?
"לי יש, הייתי שחקנית כדוריד, למדתי בכיתת ספורט. במקרה, לא בכוונה. כשהתחלתי את חטיבת הביניים בגימנסיה החברות שלי מהיסודי רצו ללכת לכיתת ספורט ואני רציתי ללכת איתן. במקביל, עטפו אותנו בפיתויים של מועדון וטיולים וכיתת הספורט נראתה לי כמו משהו נוצץ נורא. במציאות היא הייתה ארבעה ימים של אימונים בשבוע ובסופ"ש משחק. הסיוט בהתגלמותו. ממש לאחרונה נכנסתי לספורט, פילאטיס וקצת הרמת משקולות, דברים שלא עשיתי בחיים. בעבר החשבתי את ההופעות כספורט שלי, אבל זה לא מספיק. כדי להחזיק הופעה שבה אני מגזימה – קופצת, מנתרת, לא רואה בעיניים ולא עוצרת – אני צריכה סיבולת לב-ריאה וחוזק".
לכל שיר יש לוק
לרגל אלבומה השני, "מה חוץ מזה" (שיצא לפני שנה, עם הלהיטים "פופסטאר", "דאבל טאפ" ו"פאק להיט"), היא צבעה לבלונד. "במקור יש לי שיער חום כזה, לא משהו מיוחד, ואני חייבת לציין שלא הסתפרתי מאז כיתה ח'. מדי פעם, הספר שעובד לי על הראש גוזר קצת קצוות, אבל בעיקרון אני לא הולכת למספרה. כשעבדנו על האלבום אמרתי לעצמי 'שירים חדשים, וייב חדש, למה לא צבע שיער חדש?' ואני ממש אוהבת את השאריות של הבלונד".
באחת הביקורות על האלבום השני נכתב שאת "קולו של הדור הנוכחי".
"כשקראתי את המשפט הזה הייתי ספיצ'לס, אבל זה לא ששאפתי להביא לעולם המנון של דור. כתבתי את החיים שלי, וכיוון שאני חיה בישראל אי אפשר שלא לשמוע אותה. במלחמה כתבתי את 'כשהשמש שוב', ו'אבא בוא' נוצר בהשראת הסיפור של יונתן דוד דיטש ז"ל שנפל בעזה. אחותו היא חברת ילדות שלי. אלה שירים ליריים עם עוקץ קטן. אין לי עניין לכתוב על פוליטיקה מפני שאני עוד לא מגובשת בדעותיי. את התסכול שלי פרקתי ב'כפיים לגזורים'. זה שיר שמסתכל למציאות בלבן של העיניים, כולנו באותה סירת חרא, אבל לא נוותר. זאת הדרך שלי להילחם על המקום הזה. לכתוב בעברית, להופיע בישראל ולהשקיע באנשים שאכפת להם מהארץ".
ביומיום את מקפידה על לוק טבעי לחלוטין כדי להגדיל את הפער שבין נעמי לבין נונו?
"ביומיום אני אוהבת איך שנוח לי ואני פחות מתגנדרת. צילומים והופעות זה משהו אחר, וזה עולם שלם של יצירה. לכל שיר אני מחפשת את הלוק שלו, מבגדים ועד איפור-שיער, ואני מתה על זה, אבל זאת בפירוש עבודה, גם באופן פיזי ובעיקר במחשבה. לפני כל הופעה יש שלוש שעות עבודה עליי עד שנונו מוכנה לעלות לבמה".
