אוראל גרינפלד זכה רק למשחק אחד בשלב הבתים של היורו, טבילת האש שלו בטורנירים גדולים, אבל את שלו הוא עשה: למרות שלא שרק בתחילה לפנדל, הוא קיבל את האיתות משופטי ה־VAR והצביע על הנקודה הלבנה אחרי שדויד אלאבה האוסטרי הכשיל את דנזל דומפריס ההולנדי בקצה הרחבה.
יורו 2020 ב-ynet - מתחם מיוחד
מספר ימים מאוחר יותר, כאשר וויילס ואיטליה סגרו את שלב הבתים ברומא, גרינפלד היה השופט הרביעי וראה את הרומני אובידיו האצגן לא מהסס לרגע ושולף אדום לאית'ן אמפאדו הוולשי אחרי כניסה בוטה בפדריקו ברנרדסקי. אבל גרינפלד הוא לא המכנה המשותף של שני המקרים, לפחות לא היחיד: העבירות של אלאבה ואמפאדו הגיעו בדריכה על היריב, אחד הטרנדים הבולטים בכדורגל העולמי שהתפרץ לתודעה ביורו 2020.
תשכחו ממשיכות בחולצה, גליצ'ים חזקים לרגל, דחיפות או הכשלות סטנדרטיות – כמעט בכל משחק ההילוך החוזר מתמקד שוב ושוב ברגע בו שחקן מתפתל מכאבים אחרי שיריב דרך עליו בעוצמה. אם פעם היינו רואים לא מעט מקרים של פגיעה ברגל מונפת בשחקן שבעט, היום זה קורה נמוך יותר, במקום בו לשופט קשה לראות את המקרה ברגע האמת ורק הווידיאו חושף את העניין.
באופן אירוני, מדובר בסמל להתקדמות המקצועית של הכדורגל ברמות הגבוהות, שילוב של טכניקה משופרת והפנמה של עולם ה־VAR. מצד אחד, שחקני ההגנה חכמים יותר מבעבר. כל מקרה גבולי של גלישה מסוכנת ברחבה נבחן ביורו מאלף זוויות, ואם יש מגע, הפנדל יישרק. אז השמירה זהירה ומדוקדקת, וכשאנחנו רואים מחדש הגבהת קרן או כדור חופשי לרחבה, ישנן הרבה פחות משיכות ותפיסות ששופטי המסך יכולים לאותת עליהן. זה נכון גם במרכז השדה, כשמשיכת החולצה הפכה ממש למפלט אחרון והשחקנים נזהרים ממנה. הדבר מוביל לשינוי ניכר בדפוסי העבירות שהיינו רגילים להן (כמובן שצריך שוב להזכיר שמדובר על הטופ של הכדורגל, ובליגת העל שלנו, למשל, השינוי עוד לא קרה).
מצד שני, ישנו עניין הטכניקה והזריזות. שחקני ההתקפה של היום, ולמעשה כל השחקנים כולל השוער בנבחרות הגדולות באמת, ניחנים בשליטה אבסולוטית בכדור ותנועה מהירה – ואפשר היה לראות הבדלים גדולים בין הטכניקה הדנית לבין הקשיחות הוולשית אתמול. הדריכה עליהם לא נעשית במכוון ברוב המקרים, אלא כתוצאה מהאיטיות היחסית של תגובת המגן. אם תביטו מקרוב על העבירות הללו, מדובר ברגל של יריב שהולכת למקום בו הכדור היה לפני שבריר שנייה, והתוקף הספיק להזיז בתנועה שלו. זה כבר לא עניין של מיומנות הגנתית: ברגע שיש מאבק של אחד על אחד, ושתי רגליים ניגשות לכדור, הסיכוי לכך שהמגן ידרוך על התוקף שהקדים אותו הולך וגדל.
למרות שכאמור אחוז עבירות הדריכה המכוונות נמוך, התגובה של השופטים עדיין חמורה בדרך כלל. במקרה של אמפאדו, למשל, האדום נשלף מיידית בגלל שהבלם הלך עם הרגל קדימה בחוסר אחריות, איחר בעצירת תרגיל ההטעיה של ברנרדסקי ודרך עליו בחוזקה. במקרים אחרים זה "מעודן" יותר, דריכה של שנייה, אבל הצהובים יוצאים בדרך כלל בגלל שמדובר בעבירה מסוכנת שיכולה להוביל לפגיעה קשה בקרסול או לשברים בכף הרגל, פציעה שהפכה נפוצה בכדורגל בעשור האחרון. אגב, למרות שיש לה משחק עודף לעומת רוב הנבחרות, וויילס מובילה את היורו עם 9 צהובים ו-2 אדומים, ובמשחק אתמול היה ניכר שרוב שחקני ההגנה שלה לא התאימו את עצמם לעידן החדש.
הכדורגל משתנה. על פי אופטה, בעשרת המשחקים הראשונים ביורו נרשמה הכמות הנמוכה ביותר של עבירות בתולדות אליפות אירופה, ואפילו סקוטלנד, שנחשבת כביכול להגנתית וקשוחה, ביצעה רק שש במהלך ההפסד 2:0 לצ'כיה. המשחק מהיר יותר, השופטים נותנים לו לזרום ולא שורקים על כל נגיעה, ומצד שני, גם ההגנות לא מתפרעות כמו פעם ומעיפות שחקנים באוויר. ובתוך המכלול הזה, הרגע בו המגן מאחר בתרגיל של היריב ודורך עליו הפך לאחד המייצגים של הטורניר.
ומה מחכה היום?
הולנד – צ'כיה (19:00): היה קשה מאוד לשחק מול צ'כיה בשלב הבתים, אבל ההפסד לאנגליה חשף את המכשול הרציני שעומד בדרכה: היא לוקה מאוד בעומק של שחקנים טכניים בחלק הקדמי, כאשר כמה שמות שבנו עליהם כמשני משחק מפגינים יכולת נמוכה, ואין מחליף או תומך רציני מספיק לפטריק שיק בהתקפה. ההולנדים נראים פייבוריטים בכל מובן.
בלגיה – פורטוגל (22:00): אנגליה נגד גרמניה? עזבו, זה יהיה המשחק הכיפי ביותר של שמינית הגמר. התיק בפורטוגל נופל עד עכשיו על המגן הימני נלסון סמדו, אבל זה לא הוגן. כל החולייה האחורית, כולל שחקן העונה בפרמייר-ליג רובן דיאש, לא עומדת בסטנדרטים עד כה. זה היתרון הגדול של בלגיה במשחק הזה, כי היא רק מחכה לסדקים בהגנות שמולה כדי לטרוף.
