יודעים מה? זה אפילו לא היה משחק טוב במיוחד של דני אבדיה. פורטלנד יצאה אתמול לפנות בוקר מיוטה עם ניצחון 112:114 שכמעט הסתבך בסיום, כשהישראלי קולע 18 נקודות ומוסיף 14 ריבאונדים וחמישה אסיסטים, אבל היה לו קצת קשה. האחוזים לא היו מדהימים (5 מ־15 מהשדה, 1 מ־5 משלוש, 7 מ־11 מהקו), ורוב הכניסות לסל – ההתמחות שלו – לא עברו בצורה חלקה ואלגנטית כמו שהוא רגיל. ועדיין הוא גירד וגילף ושאב את המספרים האדירים האלה, מעל הממוצעים שלו. כי הוא יכול. כי נותנים לו. כי מותר לטעות פה ושם והכדור עדיין יחזור אליך במהלכים קריטיים בדקות ההכרעה, כמו שקרה ביוטה, כי הקבוצה יודעת מה אתה שווה.
בפעם הראשונה בקריירה, אבדיה יהיה הלילה (בין רביעי לחמישי, 2:00) אורח בוושינגטון, כשהבלייזרס יתחילו מסע משחקים במזרח בבירה. במשך ארבע עונות הוא ראה בתסכול את הוויזארדס שלו מנמיכים עוד ועוד את הסטנדרט המקצועי והשאיפות, ולמרות שבכל אחת מהן הוא הלך והשתפר, עד לרמה של שחקן מוביל, זה לא התקדם לשום מקום.
5 צפייה בגלריה
הטרייד שהעביר אותו לפורטלנד היה רגע משנה חיים. דני אבדיה
(צילום: Soobum Im / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
אולי הוא היה המום מהטרייד שעליו גילה באמצע הלילה, אבל זה היה רגע משנה חיים בקטע הטוב. וושינגטון זרקה כל שחקן שאפשר היה לקבל עליו עסקה טובה כדי להיות הכי גרועה שאפשר (עשרה ניצחונות מ-57 משחקים) ולנסות להשיג את הבחירה הראשונה בדראפט, בתהליך איטי ומכוער; אבדיה השתלב טוב מהצפוי בפורטלנד אחרי פתיחה קשה, ובמאזן 33:25, היא עדיין במרוץ לכניסה לפלייאין במערב החזק, בניגוד לכל הציפיות.
זה שארפ? זה לא
הנרטיב המוביל אחרי הטרייד היה כדלהלן: אבדיה עבר מקבוצה גרועה לקבוצה גרועה. אחרי הכל, פורטלנד סיימה אחרונה במערב בעונה שעברה עם 21 ניצחונות. אבל לקראת המפגש המחודש עם הוויזארדס, אפשר לראות בבירור את ההבדלים התהומיים. הישראלי יפגוש באולם חבר טוב ששיחק איתו שלוש שנים, קורי קיספרט, שנבחר שנה אחריו והתחבר איתו מצוין. הוא פשוט תקוע שם, מקווה שבאיזושהי נקודה יעבירו גם אותו. קיספרט התחיל כצלף מבטיח שאפשר לעצב לשחקן רוטציה איכותי, אבל העונה הוא כבר כבוי, ירד במספרים, עולה מהספסל למשחקים חסרי תקווה כשברור לו שהצוות המקצועי לא מחזיק ממנו, וממילא לא רוצה שיביא ניצחונות. כשהם יתחבקו לפני המשחק, לא מן הנמנע שקיספרט ישאל אם אפשר להסליק אותו במזוודה ביציאה מהעיר.
זה ההפך המוחלט, 180 מעלות, ממה שקורה עכשיו בפורטלנד. בוושינגטון, הלחץ מלמעלה הכתיב עוד בשנה שעברה את העברת הקבוצה לידיים של הפורוורד הצרפתי בילאל קוליבאלי, שאליו הצטרף השנה הסנטר שנבחר שני בדראפט, עוד צרפתי בדמות אלכסנדר סאר (שניהם לא בדיוק עושים רושם שאפשר לבנות קבוצה סביבם). בפורטלנד מצאו את עצמם בעמדה דומה למדי: שיידון שארפ נבחר שביעי ב־2022, סקוט הנדרסון שני ב־2023. היו דיבורים בפורטלנד שאחרי העזיבה של הסופרסטאר דמיאן לילארד, שני הגארדים הצעירים יקבלו מיידית את המפתחות ויזכו לקרדיט בלתי מוגבל. צ'ונסי בילאפס חשב אחרת.
מאמן הבלייזרס יודע שחילופי דורות כאלה הם חלק אינטגרלי בבנייה מחדש ב־NBA, אבל האיש שריכז את דטרויט בדרך לאליפות ונכנס השנה להיכל התהילה הוא לא דמות שאפשר לכופף. הוא יודע לנצח, ושואף לזה. אחרי עונת בכורה מאכזבת ביחס למיקום בו נבחר, הנדרסון נשלח השנה לספסל לתפקיד השחקן השישי, ומאז שזה קרה, הוא הרבה יותר אחראי ובוגר. שארפ הגיב אחרת להוצאה שלו מהחמישייה, כשאבדיה חזר על חשבונו – מאז שזה קרה, הוא עבר לשחק אך ורק למען עצמו ואפילו לא מנסה יותר להציג מראית עין של תרומה לקבוצה. לפעמים זה עובד, אחרי הכל הוא סקורר מצוין ואחד השחקנים בעלי יכולת הקפיצה הטובה ב־NBA, אבל במשחקים כמו הניצחון האחרון ביוטה הוא בעיקר מפריע.
לא קשה להבין מאיפה מגיעה הגישה הזו – פורטלנד כביכול אמורה להיות כבר שלו – אבל פה מתבטא השוני מוושינגטון. באופן מוצהר, בילאפס הבהיר ששארפ יצא מהחמישייה בגלל חוסר המאמץ בהגנה. בוושינגטון מקבלים בונוס וחוזה חדש על שמירה לקויה, אצל בילאפס זה לא עובר.
התוצאה של המהלך הייתה רצף של עשרה ניצחונות מ־11 משחקים בין ה־20 בינואר ל־7 בפברואר, שבמהלכם פורטלנד דורגה במקום הראשון ב־NBA בכל המדדים ההגנתיים החשובים. זה היה מפגן כוח של בילאפס שהראה שהדרך שלו לוקחת את פורטלנד למקום הנכון. וושינגטון, אם אנחנו כבר בעניין ההשוואות, הפכה אתמול לפנות בוקר לקבוצה האחרונה העונה בליגה שמצליחה לעצור את היריבה על פחות מ־100 נקודות במשחק (ניצחון נדיר שלה, 99:107 על ברוקלין, יריבה חלשה מאוד). היו נחוצים לוויזארדס 57 ניסיונות כדי לספוג כמות דו־ספרתית של נקודות.
הסטורי והסמיילי
ובתוך כל תהליך ההתבגרות של פורטלנד, אבדיה מצא נישה נוחה מאוד. בין כל זורקי השלשות או הגבוהים שמסוגלים לסיים רק כשהם ממש בתוך הטבעת, הוא זה שמאתגר הגנות ומגוון את ההתקפה עם חדירות לסל. הוא עלה כבר למקום ה־25 ב־NBA בזריקות עונשין (4.7 למשחק), מוביל בפער גדול את הקבוצה במהלכים של סל ועבירה, ראשון בליגה (!) בנקודות ממהלכי בידוד (1.24) וניצב בנקודה בה הבלייזרס לא חייבים לקבל ממנו 25 נקודות בכל משחק כדי לנצח, כי התרומה שלו היקפית, אבל אם הוא רוצה לעשות את זה הוא מוזמן.
והביטחון הזה מוביל אותו אפילו ליציאות כמו הציוץ על חשבון לברון ג'יימס: אחרי ההפסד ללייקרס, אבדיה העלה תמונה שבה הוא רץ קדימה עם הכדור בזמן שלברון מרוח על הפרקט מאחוריו – בתוספת סמיילי. מאוחר יותר הוא מחק את הסטורי, אבל רק אחרי שזכה לחשיפה אדירה.
כל הדברים הללו – המספרים, העקיצה למלך, ההתבססות בפורטלנד – מתכנסים בסופו של דבר למקום אחד. כשילד מתחיל לשחק כדורסל, או נכנס לכל ענף ספורט שהוא, המטרה היא הנאה. כל הלחצים מתחילים אחר כך, עם המכה המשולבת של הציפיות של כל ספורטאי מעצמו ואלו שהסביבה מעמיסה עליו. מתישהו בתוך המקצוענות, חלק גדול מהכיף נעלם, או שהתחושה הזו נמחקת לגמרי. הספורט הופך לעבודה – ורק תשאלו את ניקולה יוקיץ' שבבירור לא נהנה מכדורסל, ופשוט ממשיך רק בגלל שהוא ממש טוב בזה.
זה ההבדל הגדול ביותר שאבדיה ירגיש כשייכנס שוב לקפיטל וואן ארינה. המקום היה מקור לעצבים ולחוסר היגיון ספורטיבי עבורו. עכשיו הוא סוף־סוף נהנה שוב מכדורסל כמו ילד, כשהאופק שלו ושל הקבוצה אינסופי.
המספר הנוסף: 1.5
לאבדיה הייתה תקופה מצוינת מוקדם יותר העונה, בה האחוזים שלו משלוש נסקו. 1.5 שלשות מדויקות למשחק זה עדיין הממוצע הגבוה בקריירה שלו, אבל בחודשיים האחרונים הוא חווה נסיגה מדאיגה מבחוץ, וחזר לאזור 30 האחוזים. יכול להיות שהבעיה הזו כבר לא ניתנת לפתרון, והוא ימשיך לעלות ולרדת לפי חודש זה או אחר בה ירגיש נוח יותר עם השלשה או פחות.
רק רשת
הנה סטטיסטיקה יפה נוספת: אבדיה ראשון בליגה באחוז סחיטת העבירות בהתקפות מתפרצות, יחד עם יאניס אנדטוקומבו. ריספקט.
מה אתה אומר?
"הטרייד על אבדיה הופך לניצחון ענק של פורטלנד" (ריס קונץ מ"ריפ סיטי פרוג'קט" מתלהב)
פורסם לראשונה: 01:30, 26.02.25
