מכנס שחור מחויט, חולצה לבנה מכופתרת, כיפה על הראש, גשר בשיניים ולחיצת יד רשמית – עם משפט הפתיחה: "ברוכים הבאים למפעל של ויז'ן ווייב ישראל (Vision Wave)". כך קיבל את פנינו המנכ"ל אדיר סבג, רק בן 20, שבחודש ינואר האחרון הדהים את עולם הספורט הישראלי כשרכש את הפועל חיפה מהליגה הלאומית בכדורסל.
סבג בודק את השעה בטלפון שלו – על הצג מופיעה תמונה של אילון מאסק עם הכיתוב "לעקוף אותו", ושואל: "כמה זמן יש לנו? אני אעשה לכם סיבוב". כבר בדקה הראשונה כמעט שוכחים את גילו, תחושה שמתחזקת ככל שהוא מוביל אותנו בסיור מדוקדק במפעל של החברה העוסקת ברכישה והשבחה של חברות טכנולוגיה בתחום הביטחוני.
הוא יורד לפרטים הקטנים ביותר של כל מוצר, עובר מחדר לחדר, וכל אחד מ־300 העובדים שתחתיו מהנהן לשלום – מה שכמעט משכיח את העובדה שהוא בתפקיד פחות מחודש. ואז, במפתיע, הוא מתלהב לרגע ואומר: "יש פה כריש קטן, אתם רוצים לראות?" – וחושף בפנינו אקווריום גדול.
לאחר מכן הוא מתיישב בחדר הישיבות, מוזג לעצמו מים בכוס יין מהודרת ומתפנה לראיון עומק ראשון ובלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet. הוא מדבר על הרכישה הדרמטית של קבוצת כדורסל בגיל צעיר כל כך, על הקשר עם ויז'ן ווייב, על הקשיים בילדות שעיצבו אותו ועל היעדים לעתיד. כשנשאל היכן הוא רואה את עצמו בעוד שלוש שנים, הוא לא מהסס ויורה: "מיליארדר".
מג'רבה לבאר־שבע
"הגענו לארץ בגלל אחותי הקטנה. הייתה לה בעיה רפואית, ובטוניסיה אמרו לנו שהם לא ברמה של ישראל", מספר סבג, שעלה בגיל 6 עם משפחתו. "רופא בטוניסיה חיבר אותנו לרופא בסורוקה, וטסנו כל המשפחה. חשבנו שהיא תעבור ניתוח ונישאר שבוע – אבל במהלך השבוע הזה אבא שלי התאהב במדינה ואמא שלי בבאר־שבע, אז החלטנו להישאר עוד כמה חודשים".
לאן הגעתם?
"למרכז הקליטה יעלים. זה היה מאוד מאתגר – ההורים ניסו למצוא את עצמם בעבודה, ואנחנו ארבעה אחים. לא קל בכלל. רק בתי הספר שעליהם שילמו לי ולאחותי עלו אלפי שקלים".
איך היו החיים בטוניסיה?
"גדלתי בחארה זרירה – סוג של רובע בתוך ג'רבה. הייתי שם לפני ארבעה חודשים, ביקרתי את סבא וסבתא אחרי שמונה שנים שלא ראיתי אותם מאז הבר מצווה. שום דבר לא השתנה – לא התשתיות, לא הבתים ולא המיינדסט של האנשים. הרחוב שלהם נקרא 'פלסטין 5', וכל טוניסיה מלאה בדגלי פלסטין. דיברנו בערבית, וכששאלו אותי מאיפה אני, אמרתי שאני מיוון – כי הם בכלל לא יודעים איפה זה. זה מקום מאוד מפחיד ומסוכן. ניסינו לשכנע את סבא וסבתא להגיע לישראל, אבל הם מתעקשים להישאר – כל החיים שלהם שם".
"יש לי אמביציה שאין להרבה מנכ"לים בני 50. אני כאן מ־8 בבוקר עד 2 בלילה, כמעט לא ישן, ורואה את המשפחה פעם בשלושה שבועות. יש לי מטרות גדולות יותר מלהיות מנכ"ל של חברה ציבורית – ואני שואף להגיע רחוק. כתוב לי בטלפון 'לעקוף את אילון מאסק', ואני באמת מאמין בזה"
איך זה לעזוב הכל ולעבור למדינה אחרת בלי כלום?
"עברנו מווילה, שבה כולם מכירים אותנו – המשפחה של אמא שלי, טרבלסי, מאוד מוכרת בטוניסיה – למצב אחר לגמרי. שם קיבלנו כבוד שלא קיבלנו כאן, וזה היה קשה. לזכות ההורים שלי ייאמר שהם לא הראו לנו בהתחלה את הקושי. הם תמיד אמרו: 'מדינת ישראל – ארץ הקודש, ארץ זבת חלב ודבש'. אבל בפועל זה היה שינוי של 180 מעלות – מילד שיש לו הכל, לחיים בחדר אחד. החדר שלי בטוניסיה היה בגודל של כל הבית שלנו במרכז הקליטה. זה מטורף".
איך קיבלו אותך בארץ?
"קשה מאוד. אני זוכר חרמות שחוויתי כילד. הייתי שונה בנוף. בגיל 13 אמרתי לעצמי: 'אני רוצה להרוויח כסף, לעזור למשפחה'. רציתי שנצא מהבית הקטן של שני חדרים, שאוכל לקנות להם וילה. זה חלום של ילד שגדל בלי כסף ורוצה לפרוץ – וזה גם מה שקרה לי. היו ימים בלי אוכל, ילדים עם סנדוויצ'ים ולי אין, תיק חדש בתחילת שנה ולי לא. דברים קטנים שילד זוכר. זה כאב גדול – אבל אני לא מצטער עליו, כי הוא הוביל אותי למקום שבו אני נמצא היום".
איך היה בלימודים?
"למדתי בבית ספר דתי ובישיבה תיכונית. היה לי חשוב, לצד תורה וגמרא, ללמוד גם מקצועות כמו פיזיקה ומחשבים ועוד. מגיל צעיר הייתי לומד אחרי בית הספר דרך יוטיוב. השתתפתי בתוכניות כמו 'ניצנים' ו'מגשימים'. בכל תוכנית למדתי משהו אחר – פיתוח אפליקציות, תוכנה, מנהיגות. הפכתי את החיסרון לחוזקה. הייתי לומד בממוצע 7־10 שעות ביום מקצועות חול".
הרכבת לת"א
למה עשית את זה?
"מגיל צעיר האמנתי בעצמי. ידעתי מה החוזקות שלי. אני לא איינשטיין, אבל כן ידעתי שאני שונה, שיש לי די־אן־איי אחר. אני לא אוהב שמקבעים אותי, אז למדתי הכל מהכל. אין לי תקרת זכוכית – אני שובר אותה כל פעם מחדש. זה האופי שלי, וככה חינכו אותי".
4 צפייה בגלריה
"אבא שלי התאהב במדינה ואמא שלי בבאר־שבע, אז החלטנו להישאר עוד כמה חודשים"
(צילום: פרטי)
באיזה גיל הבנת שאתה רוצה לצאת מבאר־שבע?
"לקראת גיל 16 כבר היה לי עסק לפיתוח אתרים לבעלי עסקים. העסק התחיל לעבוד, והיה לי לקוח בת"א, אז נסעתי לשם ברכבת. פתאום ראיתי את העיר הגדולה – המגדלים, האנשים – ואמרתי לעצמי: 'מה זה? איפה אני נמצא?' אני מאוד אוהב את באר־שבע, אבל הבנתי שיש כאן משהו אחר, ומשם התחלתי לחשוב איך אני מגיע לשם. אחרי חצי שנה כבר העברתי את החיים שלי לת"א. יש אנשים שאומרים שאני כמו דונלד טראמפ, כי כשאני מחליט אני מיד פועל".
אז מה אתה עושה בעצם?
"היום אני מנכ"ל ויז'ן ווייב ישראל. רוב הפעילות של החברה מתבצעת כאן – זו חברת החזקות שרוב החברות שבהן היא מחזיקה הן ישראליות, כך שכל הפעילות והעובדים נמצאים בארץ. אני המנכ"ל של כלל הפעילות. יש את דאג דייויס, שהוא הלב הפועם של החברה – אדם חכם מאוד, שממנו אני לומד המון. אני מאוד מעריך אותו. כיום יש לחברה שמונה חברות־בת, ואני רוצה להגדיל את המספר ל־30".
בין גיל 17 ל־20 עשית קפיצה משמעותית מאוד – מה קרה בדרך?
"הרבה בזכות הפועל חיפה. הכרתי את יובל רוסמן ורון פלדהיים מהקבוצה, והם סיפרו לי על החזון שלהם. הם רצו שאביא משקיעים או ספונסרית. הם גם הזמינו אותי למשחק – יצא שהגעתי לדרבי מול מכבי חיפה. מהרגע הראשון הלב שלי התחיל לפעום, ובסיום כבר אמרתי להם שאני קונה את הפועל חיפה. הם כמובן צחקו. מאותו רגע התחלתי לפנות לחברות ולאנשי עסקים. אמרתי להם שיש כאן קבוצה עם פוטנציאל לליגת העל.
"חלק סירבו, ואז פניתי לדאג, כי ידעתי שהוא מחפש השקעות בישראל. אמרתי לו: 'אף אחד לא מכיר אתכם כאן, יש לי דרך לשנות את זה – אני אהיה הבעלים ואתם תהיו ספונסרים, בלי להחזיק מניות'. בישיבת הדירקטוריון הם אמרו שגם כך הם מוציאים מאות אלפי דולרים בחודש על שיווק, אז תוספת של 200 אלף דולר להפועל חיפה היא אפשרית – וכך הצלחתי לשכנע אותם".
"מעולם לא הייתי במשטרה או בחקירה. להפך – אני זהיר מאוד. לכן אני עובד עם יועצים ולא מקבל החלטות לבד. חשוב לי שהכל יהיה חוקי ומסודר. ברור לי שלחלק מהאנשים קשה לקבל את זה, אבל זה לא בשליטתי"
למה ויז'ן בכלל רצו להיחשף?
"לפני שנכנסתי להפועל חיפה הייתה רק חברה אחת תחת ההחזקות של ויז'ן. מאז שהצטרפתי הבאתי את רוב העסקאות – אני מכיר חברות ויודע לחבר ביניהן. ויז'ן גייסה בתוך חצי שנה 50 מיליון דולר ממשקיע אחד – קרן גדולה בארה"ב, שהשקיעה גם בטראמפ – ועוד 20 מיליון דולר לפני כחודשיים. היום חברות כבר רודפות אחרינו כדי להצטרף. יש לנו קשרים חזקים, למשל עם מפקד חיל הים לשעבר, צ'ייני מרום, שיושב בדירקטוריון ומייעץ. יחד עם גורמים נוספים בארה"ב, הידע והקשרים שלהם בתחום הביטחוני פותחים דלתות ומחברים בין החברות".
לעקוף את אילון מאסק
אתה מבין שזה חריג בגילך?
"כן, אבל אני לא מרגיש בן 20 אלא בן 60. אני לא מאמין בגיל – זה רק מספר. מעבר לזה, אני עובד מאוד קשה ומתמודד עם אתגרים לא פשוטים. יש לי צוות יועצים – עורך דין, יועץ מס, רואה חשבון ועוד אנשים שאני סומך עליהם – והם מלווים אותי בכל עסקה כדי שלא אטעה או יטעו אותי. המוטיבציה שלי היא היתרון הגדול ביותר שלי. יש לי אמביציה שאין להרבה מנכ"לים בני 50. אני כאן מ־8 בבוקר עד 2 בלילה, כמעט לא ישן, ורואה את המשפחה פעם בשלושה שבועות. יש לי מטרות גדולות יותר מלהיות מנכ"ל של חברה ציבורית – ואני שואף להגיע רחוק. כתוב לי בטלפון 'לעקוף את אילון מאסק', ואני באמת מאמין בזה".
מאיפה האומץ?
"אני רוצה להוכיח לכולם מי זה אדיר סבג – ושגם בן 20 יכול לעשות דברים שבני 50־60 עושים. אני מאמין בזה מאוד. אני לא רוצה להגיע למצב שבו הילדים שלי יבקשו המבורגר בקניון ואני אתחיל לגמגם. כילד חוויתי מחסור, ואין סיכוי שהם יעברו את מה שאני עברתי. ביום־יום אני עושה מהלכים משמעותיים. הרבה אנשים אומרים לי 'אל תתקרב לעסקה הזאת' או 'זה גדול עליך', אבל אני יודע להתמודד עם הפחדים ועם כל ה'למה לא' – וזה דוחף אותי קדימה".
איך העסקה של הפועל חיפה הובילה אותך לתפקיד המנכ"ל?
"אני רואה את הפועל חיפה כמהלך אסטרטגי. אחרי שסגרתי את העסקה, הקשר שלי עם ויז'ן ווייב הפך מחודשי לכמעט יומיומי. ביקשו ממני לחבר אותם לעסקאות נוספות, ואפילו הבאתי להם כמה אנשי הנהלה. זה קיצר לי תהליכים בצורה משמעותית. כשהבנתי שהם מחפשים מנכ"ל, מיד זיהיתי את ההזדמנות. הכנתי תוכנית של כמעט 30 עמודים שמותאמת להם, ובסוף בחרו בי. מתייחס לזה כאילו זה העסק שלי. זו הפעם הראשונה שאני בתפקיד כזה, ואני רוצה להוכיח לעצמי שאני יכול לעמוד בו".
כשנכנסת למועדון היה סביבך רעש גדול. הבנת מאיפה זה הגיע?
"כן. זה חדש לאנשים לראות מישהו בגיל כזה מתחרה מול בני 50 פלוס. אני מבין שאני בין הראשונים, וצריך לדעת לקבל את זה. לא ציפיתי לרעש כזה – היו עשרות כתבות ביום אחד".
עלו גם שמועות על פעילות לא כשרה. איך התמודדת?
"מעולם לא הייתי במשטרה או בחקירה. להפך – אני זהיר מאוד. לכן אני עובד עם יועצים ולא מקבל החלטות לבד. חשוב לי שהכל יהיה חוקי ומסודר. ברור לי שלחלק מהאנשים קשה לקבל את זה, אבל זה לא בשליטתי".
נפגעת?
"לא. הבנתי שאני הופך לשחקן בזירה הזאת – וזה אפילו שימח אותי. ראיתי בזה הזדמנות לעשות משהו גדול יותר, ובסוף גם הוכחתי את עצמי".
מה אמא שלך אמרה אחרי הרכישה?
"היא שאלה הרבה שאלות. אחת מהן הייתה: 'למה לא קנית את הפועל באר־שבע?' היא גאה בי מאוד ושמחה שאני מגשים את עצמי".
הדרך ליורוליג
מה השתנה מאז שנכנסת?
"אני מאפשר להפועל חיפה תקציב גדול יותר להבאת שחקנים. אפילו הגשתי הצעות חריגות – פי שלושה או ארבעה – לשחקנים מהפועל ת"א. אני גם מבין את החשש שלהם מירידת ליגה. זה היה בתקופה שבה הם היו במקום הראשון ביורוליג, אז היה גם ביטחון עצמי גבוה מצידם".
הצהרת שאתה רוצה להגיע ליורוליג.
"בהתחלה לא הבנתי איך נכנסים ליורוליג. חשבתי שמנצחים ועולים, אבל גיליתי שיש רגולציה מורכבת. זה יותר מסובך ממה שחשבתי – אבל זה לא מפחיד אותי. אני מאמין שנגיע גם לשם".
מה המטרה הקרובה?
"להעפיל לליגת העל, ולאחר מכן להיות בין שלוש הקבוצות החזקות בישראל".
כמה כסף הושקע עד עכשיו ומאיפה מגיע המימון?
"כמה מיליונים. לגבי המימון, יש את ויז'ן ווייב, ובמקביל אני מנהל שיחות מתקדמות עם משקיעים בארץ ובחו"ל שרוצים להיות חלק מהמהלך. הם רואים מה עשינו בחודשים האחרונים. ברור לנו שכאשר נהיה בליגת העל, המספרים יהיו אחרים – אולי אפילו פי עשרה".
כשאתה מסתכל מהצד על עופר ינאי בהפועל ת"א – מה אתה חושב?
"הוא לקח את המועדון והפך אותו לאימפריה. יצא לי להכיר אותו, וכשהוא נכנס לעסק הוא עושה אותו בצורה הכי טובה שיש. אחלה עופר".
איפה הפועל חיפה תהיה בעוד שלוש שנים?
"בליגת העל – ומתחרה על מקום בטופ 10 באירופה".
ואדיר סבג?
"מיליארדר".
פורסם לראשונה: 01:30, 05.04.26
