בספטמבר 2025, כשהפועל גליל עליון פתחה את העונה, ההתרגשות הייתה גדולה. האולם המיתולוגי בכפר בלום היה מוכן לשוב ולארח את הקהל המקומי, אחרי השנתיים הקשות שעברו על חבל הארץ, במהלכן הקבוצה נאלצה לנדוד ולארח את משחקיה באולמות אחרים. הנדודים הסתיימו סופית, השחקנים שחתמו הכירו את חדר האוכל, את נהר הירדן אליו קופצים ראש בסוף האימונים ואת השבילים בקיבוץ שיחלקו עם האוהדים העקורים לשעבר.
התקווה של אנשי ההנהלה, שמינו את גוני יזרעאלי למאמן והחתימו ישראלים צעירים ורעבים כדוגמת שחר עמיר, רז אדם ז"ל, יובל שניידרמן ויהל מלמד הייתה לחזור לפלייאוף אחרי היעדרות של שנתיים. אף אחד בקבוצה, שבסך הכל סגרה את עונתה החמישית ברציפות בליגת העל מאז שחזרה אליה, לא דמיין שעונת 2025/26 תהיה כה מורכבת.
הרגע הזכור מכולם, כמובן, הוא מותו הטראגי של אדם בתאונת דרכים בדרך לאירוע גיבוש, כשאתמול (שישי) צוין היום ה-30 בבית העלמין. עוד לפני פתיחת העונה, רצף אירועים חריג וחוסר מזל משווע הפך את גליל עליון למועמדת לירידת ליגה. כנגד כל הסיכויים, ולמרות המכה הקשה שקיבלה עם התאונה של אדם ז"ל, הצליחו הצפוניים לאסוף את השברים ושרדו בליגת העל אחרי הניצחון על עירוני נס ציונה במחזור הנעילה של הבית התחתון ביום רביעי האחרון.
"הגעתי לקבוצה שניצחה פעמיים ב-13 משחקים", נזכר מאמן הקבוצה, עידן אבשלום, שהחליף את יזרעאלי. "המצב היה לא טוב. הרגשתי את גודל האחריות, כי הקירות של כפר בלום מדברים. אתה יושב בכיסא שישבו בו כל הגדולים של הכדורסל הישראלי. האמנתי שהמועדון הזה, האזור הזה, הוא יותר גדול מהמצב שבו הוא היה".
אבשלום, שסיים את דרכו בנתניה, שבה פתח את העונה, התקשר לאדם ז"ל מיד אחרי שמונה. לשניים הייתה היכרות מהתקופה המשותפת בנתניה, ואבשלום רצה לשמוע מה קורה בחדר ההלבשה של גליל. "הבנו שנצטרך לעשות 100 אחוז כל יום, ולשמור על חברות טובה. אני גאה בזה שגם בתקופה פחות טובה שמרנו על הדבר הזה. התחלנו מסע ארוך, שהרגיש יותר מחמישה חודשים עם המלחמה. הייתה החלטה לחזור לאימונים בלי הזרים, ושהפעם לא נוטשים את הגליל. האימונים התקיימו בכפר בלום למרות הלחימה. זה יותר גדול מהכדורסל. הקבוצה מייצגת חבל ארץ שהעם לא נוטש, ואנחנו מיישרים קו".
ארבעת המוסקטרים
הפועל ת"א הייתה הקבוצה הראשונה שהתארחה בכפר בלום מאז הפגרה כפויה שיצרה המלחמה. גליל עליון רשמה ניצחון סנסציוני על הקבוצה של דימיטריס איטודיס, ניצחון שהגיע אחרי שבוע שלא בישר טובות כלל מקצועית לאור העובדה שרק כמה ימים קודם לכן, הקבוצה הובסה ב-30 הפרש בגן נר בידי הפועל העמק.
הלווייתו של אדם התקיימה בערב שבועות, ושניידרמן, שהעדיף להתבודד, לא רצה להיות ליד אנשים. "הייתי רוב הזמן לבד, מנסה להבין מה קרה. המחשבות היו סביב המוות שלו וגם סביב מה היה קורה אם הייתי נוסע איתו, אולי זה לא היה קורה. תמיד היינו נוסעים ביחד לכל מקום, תמיד אני הייתי נוהג, למה דווקא הפעם זה לא הסתדר?"
"חיזבאללה המשיך לירות, ואי אפשר היה להביא זרים ככה. הסוכנים הבינו שאנחנו לא באזור בטוח כמו יתר הקבוצות בליגה. יש סיבה למה עניין האירוח הגיע עד לפוליטיקאים", מתייחס אבשלום לטיפול של שר הספורט מיקי זוהר בסיטואציה. "עד 1 בלילה הייתה התעקשות שנארח בחדרה. סל הניצחון של עמיר נגד הפועל ת"א יצר שלם העולה על סך חלקיו. ארבעת המוסקטרים רז, שחר, יהל ויובל היו חלק מהתקופה הזאת. הם לקחו אחריות, עשו ניצחונות מדהימים. רז אמר לי אחרי הניצחון על רעננה בחוץ - 'שלושה ישראלים קלעו 22 נקודות, תראו את הלוח. זאת גליל עליון'. לצערנו, איבדנו את הלב של הקבוצה, השחקן הכי טוב שלנו".
שניידרמן עדיין לא יודע איך להרגיש עם ההישארות בליגה. הגארד סיפק תצוגה מדהימה במשחק שבו ניצחה גליל את קריית אתא אחרי שתי הארכות, במה שהיה משחקה הראשון של הקבוצה מאז המוות של אדם, חברו הטוב. שניידרמן אמור היה לנסוע עם אדם ברכב באותו ערב נוראי, אבל התוכניות השתנו וכך הוא ניצל. את התחושות הוא סוחב איתו עד היום, מודה שיצטרך לעכל הכל ולהתאושש כשהעונה תסתיים.
"אני עדיין לא מבין מה קורה פה", הוא אומר. "רזי היה מאוד משמעותי בשבילי. הוא חלק בלתי נפרד מזה. הזוי שעשינו את זה בלעדיו. במהלך החודש הזה חשבנו שבלעדיו אנחנו יורדים ליגה. לפני המשחק הראשון מול קריית אתא (השניים שיחקו שם יחד בעונה שעברה), הבנו הישראלים מה קרה לקבוצה, מה איבדנו מבחינת חדר הלבשה ואישיות".
"חיכינו לו בארוחה ופתאום..."
המשחק ההוא מרגיש לשניידרמן 'כמו לפני עשור'. איך הוא ניגש למשפחתו של אדם שהגיעה לאולם כאורחת מיד עם שריקת הסיום והתפרק. את 28 הנקודות שקלע הוא הקדיש לחברו. "החודש הזה הרגיש בו זמנית כמו שנה וכמו יום אחד. ראינו אותו בחדר ההלבשה, חיכינו לו בארוחה ופתאום..." בשלב הזה שניידרמן נעצר, לוקח נשימה עמוקה.
5 צפייה בגלריה
"הוא חלק בלתי נפרד מזה. הזוי שעשינו את זה בלעדיו". רז אדם ז"ל
(צילום: ליגת ווינר סל, עודד קרני)
הלווייתו של אדם התקיימה בערב שבועות, ושניידרמן, שהעדיף להתבודד, לא רצה להיות ליד אנשים. משפחתו הגיעה אליו מירושלים, אבל הוא עדיין היה מכונס בעצמו במשך שלושה ימים. "הייתי בחדר, רוב הזמן לבד, מנסה להבין מה קרה. המחשבות היו סביב המוות שלו וגם סביב מה היה קורה אם הייתי נוסע איתו, אולי זה לא היה קורה. תמיד היינו נוסעים ביחד לכל מקום, תמיד אני הייתי נוהג, למה דווקא הפעם זה לא הסתדר?".
המשחק ההוא נדחה ביומיים, וכשהאימון הראשון הגיע, שניידרמן לא ידע איך יצלח את המשך העונה. "כמעט ויתרתי. מי שנתנה לי את הכוח הייתה אמא של רז. אם היא רוצה שאעשה את זה, מי אני שלא אעשה את זה?", סיפר. "רז תמיד היה שם בשבילי. היינו רואים יורוליג ביחד ודיברנו על העתיד, על בנות הזוג. כשהמשחק נגד קריית אתא נכנס לשתי הארכות, לא שמתי לב. הייתי באאוט כזה. הטקס שהיה לפני הוציא אותי קצת מאיזון. כשנגמר המשחק הגיעה ההתפרקות. התחבקתי עם אמא שלו. ביקשתי ממנה סליחה שלא הייתי איתו, שלא הוצאתי אותו מזה, והניצחון הזה בשבילו".
הבית התחתון יצא לדרך, כשברור ששתיים מבין גליל, נתניה או רעננה ינשרו לליגה הלאומית. רועי פריצקי עבר לגליל מירושלים, וההגעה שלו הייתה עבור שניידרמן טלטלה רגעית. "עד ההגעה שלו נשארנו כמו שהיינו, והייתה ציפייה שנראה את אדם בחדר ההלבשה, שהוא יחזור, כי זה לא באמת חלחל. אתה חושב שזה רק כמה ימים והוא מצטרף מחדש. אני לא יודע אם להגיד שההגעה של רועי הייתה חותמת, אבל היא הפכה את המוות שלו ליותר מציאותי".
"הגעתי לקבוצה שחוותה אסון וידעתי שאני מגיע כדי לשחק ולעזור להם להישאר בליגה", סיפר פריצקי. "דיברו איתי על האנשים, האווירה, החום שיש שם. הגעתי לשם ביום שני שעבר, והראו לי את חדר האוכל, את נהר הירדן. החיבור, גם אם רק לארבעה משחקים, היה מצוין. אני מכיר את הישראלים שלהם והזרים היו באווירה טובה. הרוח עלתה. גם ההנהלה קיבלה אותי יפה".
פריצקי חגג עם השחקנים והקהל את הניצחון שהשאיר את הקבוצה בליגה, והיה נראה כאילו הוא חלק מהקבוצה הרבה יותר מעשרה ימים. "אני שמח שזה נראה ככה, לי זה הרגיש ככה. האמוציות השתלטו והדביקו גם אותי. זה היה בלתי נמנע. בסוף הגעתי במקום שחקן שנהרג, וזה לא קל. הייתי גאה לעשות את הצעד הזה. דיברנו לאורך כל התקופה הזאת, לאזכרה נלך כולם יחד. יש בזה משהו מיוחד".
"עונה שהיא כמו סרט"
"בעונה הזאת כל פעם קמנו עם משהו חדש", אומר היו"ר טמיר אברהמס. "הבוקר שאחרי הבטחת ההישארות בליגה מגיע עם תקווה. ירו עלינו טילים, קבוצות לא רצו לבוא, ואז אירוע טראגי בדמות המוות של רז. חשבנו שראינו הכל, שאנחנו יודעים להתמודד עם הכל, ואז מגיע אירוע כזה. לא ידענו איך קמים מזה. בתחילת העונה חשבנו שחוזרים לחיים נורמליים, ושוב חזרנו עשרה צעדים אחורה".
"השחקנים הישראלים יחד עם די.ג'יי קנדי נתנו לנו ביטחון שהם איתנו, שהם משחקים בשביל המקום הזה. חששנו שמשהו מתפרק לנו עוד פעם. עד שעידן (אבשלום) הגיע, אבישי גורדון עמד על הקווים. כל אירוע מוציא מאיזון, והסביבה עצמה לא מאוזנת בגלל המצב הביטחוני. הכל היה יותר מורכב, ואנחנו צריכים לשדר ביטחון שהכל בסדר, שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים. אנחנו בתחתית הליגה, מבינים שאנחנו בסכנת ירידה. היינו מלאים באמונה, הקהל בא למשחקים, בכל משבר כזה הוא גדל. עכשיו במשחקי החוץ יש כבר שני אוטובוסים. נלחמנו בשביל הסמל הזה של הפועל גליל עליון, שיישמר לעוד הרבה שנים".
"זאת עונה שהיא כמו סרט. אפשר לכתוב עליה ספר", מסכם שניידרמן. "לא יאמינו בכלל שעברנו את כל זה. השנה הזאת היא כמו חמש שנים. אני יודע שמיום שלישי אקח את הימים האלה לעכל את מה שקרה, הכל. כשאעמוד באזכרה מול הקבר שלו, שוב אבקש מרזי סליחה, אגיד לו שאני מתגעגע אליו ושהוא תמיד איתי".
