דרבי בגמר הפלייאוף, סדרה של הטוב מ-5 משחקים, אדום מול צהוב ביריבות העירונית הגדולה של הכדורסל הישראלי. בניגוד לעבר, הפועל תל אביב לא באה כאנדרדוג, עם תקציב שיא של יותר מ-160 מיליון ש"ח. למרות הפיגור 1:0 בסדרה, בכל עונה אחרת התסריט הזה היה יוצר התנפלות מוחלטת על הכרטיסים למשחק השני הערב (חמישי, 20:50), ובמועדון האדום כבר היו מודיעים על סולד אאוט. מחוץ לאולם הייתה כוננות מלחמה עם פרשים, מאות שוטרים ומאבטחים, צעדות של שני הקהלים כשעתיים לפני שריקת הפתיחה. בפנים היו יציעים גועשים ומלאים.
בפועל, הסכסוך בין אוהדי הפועל ת"א למועדון – או יותר נכון, בין האוהדים לבעלים, עופר ינאי – גרם לחששות בקבוצה מהאפשרות של יציעים ריקים מאוהדים אדומים. מי היה מאמין שהמאמן דימיטריס איטודיס יצטרך לפני המשחק הראשון להגיד במסיבת העיתונאים: "כמובן נצטרך כמה שיותר אוהדים, לא רוצים שיהיו מושבים ריקים"? מי היה מאמין שהמועדון האדום יצטרך לשבור את הראש כדי לחשוב איך למלא את האולם במשחק הביתי?
"עד השנה שעברה הייתי מנוי, אבל השנה כבר לא חידשתי כי אני מנותק רגשית מהקבוצה הזאת", מספר אחד האוהדים, יוסי שטורם. "זה די לא הפועל כבר מבחינתי. בכל אספקט זה הפך להיות מכבי, חוץ מהצבע והסמל. אוהד הפועל לא מגיע רק בגלל מה שקורה על הפרקט, אלא גם בשביל האווירה. זה כל המכלול של הקהילה, השירים, השמחה והעצב, ואין את זה יותר. המוצר די מת, ואם אין חוויה אז אין בשביל מה לבוא".
לדברי שטורם, "הבעיה היא עופר ינאי. אנשים ניסו להגיע אליו בניסיונות פשרה ותיווך, אבל עם כל מי שהגיע אליו, זה בסוף התנפץ. האיש מאמין, וזאת זכותו, שאם הקבוצה תיקח אליפות אז יבואו אוהדים והוא ירים את הקבוצה עם הקהל החדש הזה, והכול יהיה טוב. זה התחיל עם המעבר להיכל בתור תירוץ רשמי של האולטראס, אבל זה לא רק האולטראס. צריך להעמיד את האוהדים במרכז, זה מועדון של אוהדים ועופר צריך להבין את זה ולהתנהל בהתאם. מזה בעצם נגזר הכול".
7 צפייה בגלריה
עופר ינאי. "זה מועדון של אוהדים ועופר צריך להבין את זה ולהתנהל בהתאם"
(צילום: עוז מועלם)
הסכסוך בין האוהדים לינאי ממש לא חדש. אומנם כשהוא הגיע למועדון, הם אלה שהכניסו אותו פנימה, אבל לאט-לאט היחסים התחילו להידרדר. נקודת השבירה הייתה המעבר להיכל מנורה מבטחים. מבחינת אוהדים רבים זה האולם של מכבי ת"א, האולם שבו הם ראו כל כך הרבה הפסדים ואירועים כואבים. בהתחלה אלה היו רק אוהדי ארגון האולטראס שהחליטו לפתוח במחאה "לא מגיעים ליד אליהו", אבל אפשר לראות שבעונה הנוכחית זה כבר ממש לא רק הם. עוד ועוד אוהדים התחילו לנשור, חלקם העדיפו לראות את המשחקים מהבית ואחרים איבדו עניין במה שעד לא מזמן היה כמעט כל עולמם.
"הפועל היא לא חברה עסקית"
להפועל ת"א יש כרגע כ-4,000 מנויים. נכון שזה כביכול מספר גדול יותר ממה שהיה בהיכל קבוצת שלמה, שם התאפשר להכניס עד 3,000 מנויים, אבל אפשר להגיד שזאת לא הייתה כוונת המשורר עם המעבר להיכל ביד אליהו. בהפועל ת"א קיוו וציפו שעם כל ההשקעה הכספית בצוות המקצועי ובסגל השחקנים, הזכייה ביורוקאפ והכניסה ליורוליג, יבואו הרבה יותר אוהדים. הציפייה הייתה ליותר מ-8,000 מנויים, אולי אפילו לסולד אאוט, אבל הכול התנפץ להם בפנים. גם 4,000 האוהדים שכבר רכשו מינוי בקושי מגיעים, ובמשחקים לא מעטים העונה אפשר היה לראות קרחות ביציעים.
לא צריך ללכת רחוק מדי כדי לראות את ההבדלים בכמות הקהל. מספיק להסתכל על הנתונים מסדרת חצי גמר הפלייאוף מול הפועל ירושלים. בעונה שעברה, באותו מעמד ונגד אותה יריבה, הכניסה הפועל ת"א למשחק הראשון בסדרה יותר מ-9,000 אוהדים, ואילו בעונה הנוכחית המספר עמד על 5,000. במשחק השלישי בסדרה הייתה ירידה דרסטית בהשוואה לשנה שעברה: בעונה הקודמת היה סולד אאוט עם יותר מעשרת אלפים אוהדים שמילאו לגמרי את היציעים, ואילו בעונה הנוכחית – תחזיקו היטב את הראש לפני שאתם קוראים את המספר הזה – הנתון עמד על 4,182 צופים, כולל הקהל של הפועל ירושלים כמובן.
"אני בכל מחיר אחרי הפועל, אני אוהד הפועל עוד מהימים שרמי גוט שיחק בקבוצה", מסביר אחד האוהדים הותיקים, זלמן אל-אני, "אבל הילדים שלי רוצים לראות יותר דקות של ישראלים על המגרש, במיוחד ביורוליג. גם אותי זה מעניין, אבל מה, אני בעל הבית? אני יכול להביא 100 מיליון שקל? אני לא מבין את האוהדים שלא מגיעים למשחקים, מה הקשר בין הדברים? הגעתי למסקנה שהאוהדים רוצים שהפועל תהיה כמו שהם רואים אותה, אבל זה לא התפקיד של האוהדים".
אל-אני ממשיך ואומר: "אני חושב שהיו חייבים לעבור להיכל. אני גם לא מסכים עם זה שעכשיו חוזרים לדרייב אין. אני רוצה שלהפועל יהיו 8,000 אוהדים באולם, למה צריך להגביל את כמות הקהל? אומרים שיד אליהו זה של מכבי. מכבי גם שלטו 40 שנה בכדורסל, אז מה נעשה? נמשיך ככה? אף אחד מהאוהדים שלא מגיעים לא אומר מילה על הדברים שקרו בדרייב אין, כל האבוקות, תמיד יצאתי נגד שירי השואה. אלה היו הסיבות לכך שלא תמיד הייתי מגיע למשחקים שם. אז לפני שחוזרים לדרייב אין, שאוהדים יגידו שצריך להפסיק עם כל הדברים האלה".
כמו שאפשר לראות, יש פילוג משמעותי בקרב האוהדים באדום, אפילו בתוך משפחות. יש כאלה שלא מסכימים עם המעבר להיכל מנורה אבל עדיין מגיעים, ויש כאלה שלא. יש כאלה שאי הגעתם בכלל לא קשורה לאולם, אלא לערכים ולמה שהם התרגלו אליו עד עכשיו במועדון. חלק מזה נובע גם ממיעוט הדקות לשחקנים הישראלים ביורוליג. "הבנים שלי רוצים לראות את תומר גינת וים מדר משחקים יותר, ובגלל שעכשיו הם כן משחקים בליגה, אז הם כן קצת מגיעים", מסביר אל-אני, "אנחנו מתווכחים כל יום על הדברים האלה בבית. מתוך 11 אנשים במשפחה שהיו מגיעים למשחקים, נשארתי לבד. אני לא מוותר, אין לי בעיה להגיע לבד, נסעתי גם למשחק בחו"ל לבד. הפועל זה הפועל, זה מעל הכול".
גם הבן, עידן אל-אני, הביע את דעתו: "אנחנו משפחה שלמה שכולה אוהדי הפועל, יש לנו קבוצת וואטסאפ ובה אנחנו מתווכחים ברמה יומיומית. כשהתחיל היורוליג ראיתי שמעלימים את הישראלים מהמגרש וזה מאוד חרה לי, כי זהו, איבדנו את הזהות שלנו מבחינתי. אחד הוויכוחים שלי עם אבא שלי הוא על זה, על הזהות הישראלית הזאת. פתאום הוא זנח הכול בשביל התואר שהוא כל כך מחכה לו. עופר ינאי רואה בהפועל ת"א חברה עסקית לכל דבר, ואני חושב שאי-אפשר להתייחס ככה לקבוצת כדורסל ובטח לא להפועל ת"א, שבה הקבוצה בלב ובנשמה של האוהדים".
"למשחקים בליגה אני עדיין הולך חלקית, כי כשהישראלים על המגרש אני בא", הוא מוסיף. "אני מקבל את הקשר הרגשי שלי לדבר הזה, אבל ביורוליג הפסקתי לבוא אחרי המשחק הראשון בהיכל. חשבתי שינסו לקרב את האוהדים ופשוט אף ישראלי לא שיחק. הגעתי למסקנה שאחרי כל המרדף אחרי המקום השישי הזה, זה בעצם לא שווה כלום, אם אתה מאבד את כל הדרך שלך ואת כל מה שהקהל מחובר אליו".
הבטחות שלא התגשמו
חלק מהאוהדים מצביעים על סיבות שונות לגמרי שמובילות לקרחות ביציעים: כאלה שלא קשורות להיכל או לישראלים, אלא דווקא לאווירה שהשתנתה ודעכה עם היעדר האולטראס. "היו אוהדים שנמשכו למועדון בגלל האווירה שהייתה ביציעים", מסביר אחד האוהדים, "ברגע שאין את האווירה הזאת, הלך הקסם".
יש גם מי שמצביעים על בעיה עסקית, מאחר שמדובר בסוף בשאלה של ביקוש והיצע, כמו בכל מוצר. ברגע שיש רק 4,000 מנויים מתוך יותר מ-10,000 מקומות ישיבה בהיכל, האוהדים לא צריכים למהר לרכוש מינוי, אלא יכולים פשוט לרכוש כרטיס לכל משחק בפני עצמו. חלק אחר, כנראה המשמעותי ביותר, מפיל את העניין על משבר האמון העמוק שיש בין ינאי לאוהדים, בכל הנוגע להבטחות על שיפוץ הדרייב אין שבסוף לא התגשמו.
אבל לא מדובר רק בנושא השיפוץ, אלא הרבה מעבר לכך. אוהדים רבים מתלוננים על כך שינאי בוחר לשים את עצמו במוקד העניין, ולא את הקבוצה עצמה. חלק מזה נובע מההתבטאויות הרבות שלו ברשתות החברתיות, חלקן גם באמצע המשחקים, כמו במשחק הראשון שבמהלכו בחר לכתוב ברשת החברתית "soft", בגלל הצורה שבה קבוצתו שיחקה על הפרקט.
"נקודת השבר הראשונה שלי מול המועדון הייתי אחרי הציוץ של עופר על זה שהוא לא אישר את השביתה של המועדון למען השבת החטופים", מספר האוהד איתי שובל, "אלה לא הערכים שלנו כאוהדי הפועל. בהמשך הגיעו כל שאר הדברים, כל מתקפות הציוצים שלו. זה פשוט גרם לתחושת מיאוס ובגלל זה הקהל לא בא. צריך להבין שלא כל הקהל הוא אולטראס, יש אנשים שתומכים באולטראס ומגיעים ויש אנשים שמתנגדים לאולטראס ולא מגיעים. אם עופר היה מתנהל בצורה נכונה, היום היה לו היכל מלא ואולי גם עם האולטראס".
שובל ממשיך: "הייתי מגיע להיכל, הפסקתי להגיע אבל איכשהו מצאתי את עצמי שם בשני המשחקים האחרונים. בעונה שעברה עוד הגעתי, הייתי מנוי להיכל כי האמנתי לעופר שהשיפוץ של האולם מתקדם ובאמת מתוך אהבה להפועל. אבל העונה כבר נמאס לי, אני לא מנוי. הבעיה שלי היא לא יד אליהו, כי עם כמה שאני שונא את המקום הזה, הוא בסוף פיסת נדל"ן, אבל בסוף אתה מסתכל רגע על הקבוצה ומבין שאין שם כמעט אנשים שהם של הפועל. ברגע שאין שם כמעט אנשים שמכירים את השורשים של המועדון, אתה מבין שההחלטות שיתקבלו לא יהיו החלטות שהן בשביל הקהל, וזה פשוט הוכח לאורך העונה הזאת. יש בעיה עמוקה עם ההתנהלות, דברים לא שוקפו לקהל".
למרות הפיגור בסדרה, הכול עדיין פתוח. הפועל ת"א עוד יכולה לזכות באליפות הראשונה שלה מאז 1969. גם במקרה כזה, המציאות תהיה שונה לחלוטין ממה שהייתה אמורה להיות. במקרה של זכייה, אוהדי הפועל ת"א היו אמורים לשטוף את כל העיר באדום ופארק הירקון היה הומה עם חגיגות עד אור הבוקר, אבל כנראה זה לא יקרה. "מצער מאוד המצב הנוכחי, שבו יש לנו הזדמנות לקחת אליפות ולא כל האוהדים מגיעים. כואב הלב, אבל אני לא נשבר", אומר זלמן אל-אני.
בנו, עידן, מוסיף: "הכי מבאס שזה המצב אם נזכה באליפות. אני מחכה לאירוע הזה כבר עשרות שנים. אני לא אומר שלא תהיה שמחה, אבל זה לא יהיה כמו שדמיינו בכלל. לפני שלוש שנים, כשכמעט לקחנו אליפות, אנשים רעדו ביציע, לא יכלו לנשום. היום זה לא ככה. האנרגיות עברו לכדורגל, חד-משמעית. אז מה מעניין את עופר, להיות בעלים של מועדון גדול מבחינת הישגים אבל עם 3,000 אוהדים? לא ברור".
"אני מתגעגע מאוד לאווירה שהייתה בעבר", מסכם איתי שובל. "מעציב אותי מאוד שאולי תהיה אליפות בסוף העונה הזאת ולא יהיו את החגיגות שחשבנו שיהיו. אליפות של הפועל אמורה להיות משהו שלם, ואם ניקח אליפות זה לא יהיה שלם. זה ברור לכולם".
מהפועל תל אביב ומעופר ינאי לא התקבלה תגובה.
פורסם לראשונה: 09:48, 18.06.26
