"אני מרגיש טוב מאי פעם - פיזית ומנטלית. מגיע סופר מוכן לעונה הזאת. התקופה הזאת גרמה לי להתאהב בכדורסל מחדש. אני מעריך את המשחק הרבה יותר מבעבר. כשאתה נפצע, אתה מסתכל על הדברים אחרת. החלום הכי גדול שלי כספורטאי הוא להניף כמה שיותר תארים כקפטן. להגיע עם ירושלים ליורוליג יהיה מבחינתי שיא הקריירה".
את סיום העונה שעברה יובל זוסמן (28) נאלץ לראות מהצד. הפועל ירושלים הודחה בחצי גמר הפלייאוף ונותרה בלי תואר, והקפטן, שנפצע בברכו בחודש מארס, ישב מתוסכל מהצד – בלי יכולת לעזור. עכשיו, לקראת עונתו הרביעית באדום, הוא חוזר עם רעב אדיר ומסביר למה לא היה חלק מסגל הנבחרת בחלון האחרון במוקדמות המונדובאסקט למרות שהוא כבר כשיר.
"היה שיח פתוח מאוד עם כל הצדדים. ראשי הנבחרת מכירים את המצב שלי, יודעים שחצי שנה לא שיחקתי ושאני צריך לעשות את הדברים בצורה הנכונה", מסביר הפורוורד בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet.
"סחבתי את הפציעה הזאת בכמה חלונות של הנבחרת. זאת הייתה פציעה ארוכה וטורדנית, ופציעה בגיד הפיקה אינה נפוצה במיוחד. הבנתי שאם לא אעבור את השיקום הנכון עבורי, אני עלול להחמיץ גם את תחילת העונה הקרובה ואולי יותר מזה.
"שוחחתי עם אריאל בית־הלחמי והוא קיבל את זה. אם הייתי מנסה לזרז את החזרה, הייתי הולך לאחור ונאלץ לעבור ניתוח. זה הדבר האחרון שאני רוצה, גם בשביל הקריירה שלי וגם בשביל הנבחרת, כי אני באמת רוצה לעזור לה עוד הרבה שנים".
אבל יש הרבה ביקורות סביב הנושא.
"כי אנשים לא מכירים את המצב. אין לי דרך לעזור לנבחרת במצבי הנוכחי. להפך, הייתי תופס מקום של מישהו אחר. אם הייתי נכנס מהר מדי לקצב משחק גבוה כמו בנבחרת, הייתי נפצע שוב. לאורך כל ששת החודשים האחרונים הכל נעשה בצורה מבוקרת ונכונה".
מה אתה חושב על מצב הנבחרת לאחרונה? שחקנים רבים לא מגיעים, כל אחד מסיבותיו.
"אני לא יכול לשפוט, כל אחד עושה את הבחירות שלו. אני בטוח שגם מי שלא מגיעים לחלון הנוכחי בגלל פציעה, ושיחקו בחלונות הקודמים, ירצו לבוא בהמשך. כולם רוצים בטובת הנבחרת ובהצלחה שלה, איתם או בלעדיהם. ההצלחה של הנבחרת היא מעל כל שחקן כזה או אחר".
הפועל ירושלים סיימה את העונה שעברה בידיים ריקות, כשהאכזבה הגדולה הייתה מכך שלא הצליחה לזכות ביורוקאפ ולהיכנס ליורוליג. בעקבות זאת עברה הקבוצה מתיחת פנים בקיץ: כל השחקנים הזרים הוחלפו, מלבד ג'ארד הארפר, ולעמדת המאמן הגיע סשה אוברדוביץ'.
מה אוברדוביץ' מביא למועדון?
"הרבה מאוד רצון ואגרסיביות. הוא אמנם לא משתתף במשחקי החמש על חמש באימון, אבל זה זורם בדם שלו. יש לו ניסיון וידע, והוא יודע להוציא מאיתנו את האיכויות שלנו. נהיה קבוצה מאוד אגרסיבית, ומאמין שנראה את זה כבר בשלב מוקדם מאוד בעונה".
איך היית מגדיר את העונה החולפת - כישלון או פספוס?
"אני באופן כללי לא אוהב את ההגדרה כישלון. זה הכי בנאלי וחרוש, אבל כישלון הוא לא לנסות. אנחנו לא הצלחנו. היו לנו ציפיות גבוהות הרבה יותר ממה שהשגנו בפועל, אבל זה לא שלא ניסינו. לצערי לא יכולתי לעזור לקבוצה בפלייאוף כי הייתי פצוע, וחרה לי מאוד שהפסדנו בחצי הגמר".
"הזרים חשבו על המשפחות"
המשחק הראשון בחצי גמר הפלייאוף אשתקד הופסק בתום הרבע השלישי, ביתרון 67:77 להפועל ת"א, בעקבות הנחיות פיקוד העורף עם תחילת המתקפה האיראנית. ירושלים החליטה שלא לחזור למגרש וספגה הפסד טכני – מה שיצר סערה גדולה.
בדיעבד, זה היה צעד נכון?
"זה מורכב. בזמן שמשחקים ושומעים לחשושים בקהל, לנו אמנם קל להבין מה קורה, אבל לצידנו יש זרים שלא בהכרח מבינים את המצב, גם אם הם משחקים כאן כבר שנתיים־שלוש. הם חושבים קודם כל על הביטחון שלהם ושל המשפחות שלהם. לפני כמה שנים שחקן זר הסביר לי: 'זאת לא המלחמה שלי'.
"קשה להגיד מה היה קורה אילו היינו ביתרון של עשר נקודות ומקבלים את אותה החלטה. גם אז כנראה היינו סופגים הפסד טכני? אי־אפשר לדעת. אני לא חושב שאפשר להגדיר את ההחלטה כנכונה או לא נכונה. כששחקנים חוששים, אני לא יכול לשפוט אותם. יש דברים גדולים יותר מכדורסל".
זאת הייתה רק עמדת השחקנים הזרים? מה חשבו הישראלים?
"לא הסתכלנו על זה ככה. התחילו אז אזעקות בצפון, הוציאו את כל האוהדים מהאולם, וראינו בחדר ההלבשה שהשחקנים כבר לא מתעסקים בכדורסל. אני לא יכול לשפוט אף אחד על דבר כזה. זאת הייתה החלטה של המועדון יחד עם השחקנים. לא חשבנו אם ניצור תקדים או נספוג הפסד טכני, אלא מה יהיה נכון עבורנו".
כבר במהלך העונה ניסו בירושלים להאריך את חוזהו של המתאזרח קאדין קרינגטון. לטענת אנשי המועדון, בכל פעם קיבלו את התשובה "נדבר בסוף העונה", ובמקביל החלו לשמוע שכבר סיכם בהפועל ת"א, היריבה בפלייאוף.
מה אתה חושב על ההתנהלות של קרינגטון?
"אני לא במקום של לשפוט אנשים. כל אחד יעשה מה שהוא מאמין בו. הפועל ירושלים היא הבית שלי. אם הוא לא היה מרוצה, זה שלו".
אתה היית מנהל מו"מ עם יריבה ישירה תוך כדי העונה?
"לא. כל אחד אחראי למעשים שלו. מבחינתי, כל עוד החוזה בתוקף, זה לא רלוונטי. אני רואה בזה עניין של מקצוענות. כל הסחת דעת מפריעה לי. אם אני לא עסוק בכדורסל אלא באלף ואחד דברים אחרים, בסוף זה פוגע בי".
הרגשת שהוא פחות ממוקד?
"לא. גם במשחק השני מול הפועל ת"א, כשהיה חולה, הוא קלע 18 נקודות. הסתכלתי עליו והוא נראה עייף, אבל נתן את מה שהיה יכול".
המטרות של הפועל ירושלים ברורות: לזכות בכל התארים, עם דגש על היורוקאפ והכרטיס ליורוליג. אתה חושב שהפעם זה יכול להסתיים אחרת?
"כמו שכולם יודעים, היורוקאפ יהיה קשה יותר מהעונה שעברה, כי הצטרפו קבוצות יווניות וספרדיות וגם רומא. התקציבים גדלו משמעותית. הקבוצה תעשה הכל כדי להגיע ליורוליג. זאת המטרה הכי גדולה שלי - להיות שם עם ירושלים".
"אני אוהב תחרות"
דייויד רודי, שחקן בכיר מאוד, הגיע לעמדה שלך. איך זה יכול להשפיע עליך?
"אני שמח מאוד. אני אוהב תחרות, זה דבר בריא שיקדם גם אותי וגם אותו. הרבה פעמים שחקני NBA מגיעים עם אגו, והוא ממש לא כזה. גם כששיחקתי באלבה ברלין היה שחקן בעמדה שלי, והרגשתי שבכל אימון התחרות מקדמת אותי ומחדדת לי את המשחק. קלעתי הרבה יותר טוב, והייתי חייב למצוא פתרונות לדברים שלא עשיתי קודם".
בעונה שעברה הסוכן שלך אמר בתקשורת שבשיחות ביניכם הבעת רצון לקבל יותר עזרה, ושהפועל ירושלים הייתה יכולה לעשות יותר כדי להגיע ליורוליג. למה התכוון?
"היה שם קצר בתקשורת, וזה משהו שבדרך כלל לא אמור לקרות. דברים צריכים להישאר בינינו, בין אם נאמרו ובין אם לא. ברגע שהוא יוצא לתקשורת עם הצהרה, יכולה להיות לזה השפעה גדולה. זה לא נכון לקבוצה, כי דברים כאלה צריכים להישאר בפנים. כשזה קורה, זה פוגע קצת בכימיה ובאמון ביני לבין המועדון. עברנו את זה, וגם פירסמתי התנצלות".
מרגיש שמיצית את הפוטנציאל שלך?
"לא. יש לי עוד הרבה מה לתרום לכדורסל, אני כן שמח על המקום שאני נמצא בו, אבל אני לא מסופק. אני נמצא בנקודה הכי נכונה בשבילי בקריירה, מאוד מצפה שהעונה תתחיל".
עדיין מרגיש שאתה צריך להוכיח משהו בכדורסל?
"לאנשים יש דעות קדומות על כל אחד, וזה בסדר. אני לא מנסה לשנות את דעתו של מישהו עליי, אלא להיות נאמן לעצמי. אם אהיה עסוק כל היום בזה שיאהבו אותי, לא יהיה לזה סוף, והיחיד שיפסיד יהיה אני. הדבר היחיד שמעניין אותי הוא לעזור לקבוצה לנצח. אם מישהו לא אוהב איך שאני משחק, זה בסדר. זה שלו".
התחתנת לאחרונה. איך חיי הנישואים?
"מבחינתי הכל נשאר אותו דבר. החלום שלי תמיד היה משפחה וילדים, ובעזרת השם גם זה יקרה בקרוב. בלי לחץ, כל דבר בעיתו. מצאתי איתה את הבית שלי. אחרי משחקים אני יכול לשבת ולדבר איתה על כדורסל. יש לי אוזן קשבת שלא שופטת אותי, אלא נותנת עצה רגישה וטובה. באמת שידעתי הרבה קודם שהיא תהיה אשתי".










