חצי עונת יורוליג עברה, ושתי התל־אביביות חוו שתי חוויות שונות בתכלית, אך במידה רבה כנראה מתמודדות עם אתגרים שחלקם דומים ויצטרכו לעשות שינויים והתאמות כדי לעמוד במטרות שיש להן: מקום בשישייה הראשונה לאדומים, פליי־אין או קרוב לזה לצהובים. ואם עד עכשיו היה קשה, זה רק הקדימון. בחלק השני של העונה רוב היריבות כבר יהיו טובות בהרבה.
נתחיל בהפועל ת"א שתארח הערב (שלישי, 21:05) את דובאי. היא פתחה את העונה הכי טוב מכל קבוצות המפעל ומגיעות לה מחמאות אדירות על כך. הפועל הציגה כדורסל מתואם מהרגע הראשון, בלי שום פרופורציה לעובדה שמדובר בקבוצה חדשה לגמרי. היריבות לא ידעו איך להתמודד עם השיטה הדי פשוטה: איש וויינרייט חוסם למיציץ', ואסיליה חודר, חייבים להביא עזרה, הכדור יוצא הצידה לקלעים חופשיים, או שיש זריקה, או חדירה נוספת של אלייז'ה בראיינט וקולין מלקולם החכמים שקולעים מחצי מרחק או מפעילים את דן אוטורו, שקרוב לסל הוא בלתי ניתן לעצירה.
פיני גרשון וארהל'ה ויסברג מסכמים את ההפסד של הפועל ת"א לז'לגיריס
גם הגנתית הפועל הפתיעה את היריבות. הן ראו את וויינרייט בעמדה מספר 4, הציבו מולו שחקנים גבוהים וכבדים מתוך מחשבה שיחגגו עליו קרוב לטבעת אם יבודדו אותם לאחד על אחד, וגילו שקשה מאוד להזיז אותו עם הגב לסל. השיטה הייחודית הזאת נתנה להפועל פור על היריבות והובילה לפתיחה חלומית, אבל במקביל קרו כמה תהליכים. ראשית, תהליך של התגבשות גם אצל היריבות. שחקנים הכירו זה את זה, למדו להבין מה המאמן רוצה, והקבוצות הולכות ומשתפרות ככל שהעונה מתקדמת, מה שאומר שהאתגר של לשחק מולן הופך קשה יותר.
שנית, קבוצות למדו את הפועל ואת חסרונותיה, ויש לא מעט כאלה. למשל, העובדה שהיא עושה חילופים אוטומטיים בהגנה על כל חסימה. כמעט כל היריבות עושות לה עכשיו ברוב ההתקפות שלהן פיק־אנד־רול גבוה שבו החוסם הוא השחקן שעליו שומר הסנטר של האדומים, אוטורו או ג'ונתן מוטלי. וכשאלה רודפים אחרי גארדים, מתחת לסל נשארים ארבעה שחקנים שאף אחד מהם לא מגרד את השני מטר. זה מאפשר לקבוצות עם שחקנים קצת יותר גבוהים, לא חובה אפילו שיהיו ענקים, לקבל מסירות לצבע ולעשות נקודות קלות. ואם יש החטאות - יתרון הגובה מאפשר הזדמנויות שניות. כך, למשל, ז'לגיריס ניצחה ביד אליהו. בסבלנות, לאט, מתחת לסל. לכאורה, העובדה שאוטורו מפלצת אמורה הייתה לחפות על בעיית הגודל של חבריו. אבל אם הוא רחוק מהסל, אין לו איך לעזור להם.
מלכוד מיציץ'
בעיה שנייה היא ששחקני הפועל אומנם סופר מוכשרים, אבל לא מהירים. יש לכך שתי השפעות: ראשית, מעט מאוד נקודות במתפרצות ובמשחק מעבר. זה אומר שצריך לעבוד קשה על כל סל וזה מאוד מתיש, גם לקבוצת סקוררים. אבל האיטיות היחסית גם מאפשרת ליריבות להיצמד לגופיות של שחקני הפועל ולשמור אגרסיבי בלי לפחד שיעברו אותם ויגיעו מהר לסל. ומי ששמרה ככה על הפועל הצליחה לדרדר את משחק ההתקפה שלה, וניצחה אותה. רוב ההפסדים קרו בגלל הדבר הזה. ההפסדים לז'לגיריס ומכבי ת"א הם יוצאי הדופן. הם התרחשו בעיקר בגלל אתגרים הגנתיים שהן הציבו להפועל.
שמירה צמודה ממש חשפה גם את הבעיה המרכזית של הקבוצה: ואסיליה מיציץ' מתקשה מאוד כשתוקפים לו את הכדרור. כשמיציץ' כבר חודר קשה מאוד לעצור אותו. אבל כשהוא עדיין מקפיץ באופן סטטי, שומרים טובים יכולים למנוע ממנו לפתח מהירות ולנוע פנימה. זה שונה, למשל, ממייק ג'יימס, קוסטאס סלוקאס, טי־ג'יי שורטס ורבים נוספים, שעוברים כמו מים את מי שנצמד אליהם. אז אירופה הבינה, נצמדה, מיציץ' ירד ביכולת, ממעמד הכוכב הגדול הוא פתאום הפך לזה שרק מחכים שיירד לספסל כדי שכריס ג'ונס יחליף אותו וייצר קצת נקודות, והיתרון המרכזי של הפועל - קו אחורי מאוד גבוה וקטלני - נעלם.
ומאותו רגע הפועל כבר אינה קבוצה שהיריבות לא יודעות להתמודד עם השיטה שלה, אלא עוד אחת שנמדדת לפי מידת הכישרון של שחקניה כבודדים - ויש לא מעט מועדוני צמרת עם יותר כישרון.
השחקן שחסר
אז מה זה אומר? ראשית, שהפועל חייבת להחזיר את מיציץ' לעניינים כשחקן מפתח. פתרון יצירתי: לתת לבראיינט לרכז ולשים את מיציץ' בעמדה מספר 2, שבה הוא ממילא היה הכי טוב בעבר לצד שיין לארקין בימיו באנאדולו אפס, ושם בעיית הכדרור גם פחות משמעותית.
מעבר לכך, הפועל חייבת לפתח עוד שיטת משחק יעילה מעבר לסמול בול עם וויינרייט בעמדה מספר 4. שיטה שמרנית יותר, פחות מפתיעה, אבל כזאת שיוצרת פחות בעיות הגנה מתחת לסל. זה יצריך שני דברים: בטווח הקצר, יותר שימוש בתומר גינת, שהדקות המעטות מדי שהוא מקבל גם כשלקבוצה לא ממש הולך הן חלק מהסיבה לירידה ההדרגתית ביכולת ובהישגים של הפועל. ובטווח הארוך: הפועל צריכה להביא אתלט גבוה לעמדה מספר 4 שיוכל לשלוט מתחת לסל כשאוטורו יוצא החוצה אחרי פיק־אנד־רול. עם עוד שחקן כזה, היא תשתדרג לרמה של הגדולות באמת. זה לא יכול להיות שילוב של מוטלי ואוטורו כי הם יוצרים מערך איטי וכבד. צריך מישהו דמוי גינת, עם אותה יד טובה, זריזות וחוכמת משחק, אבל גבוה בחמישה סנטימטרים, ועם ניתור לשמיים. זה שחקן שקשה למצוא. אבל אפשרי. כסף פותר הכל. וגם סקאוטינג טוב.
אגב, כתבתי מתחילת העונה שהפועל חייבת אחד כזה ואנשים טענו שאני משוגע: להעביר ביקורת על מוליכת היורוליג? להוסיף עוד שחקן לסגל כה ארוך? עכשיו רואים למה זה חיוני, והעניין יהיה ברור יותר ויותר ככל שנתקדם בעונה.
אפקט לונדברג
נעבור למכבי ת"א שתפגוש הערב (21:30) את ברצלונה בחוץ. היא התחילה מזעזע את העונה והייתה במגמת שיפור מסוים בחודש האחרון. זה קרה גם בגלל התהליך הטבעי שתיארנו קודם, שקבוצות מתגבשות עם הזמן, וגם בשל החתמתו של איפה לונדברג, ששיפר שני אספקטים שמאוד לוקים בחסר במכבי: הגנה וקבלת החלטות.
לגבי החלק הראשון, העניין הבעייתי הוא שלמכבי יש סגל פחות מוכשר ופחות מאוזן מלרוב קבוצות היורוליג. למזלה, היא הצליחה בזכות רצף הניצחונות המאוחר להיות בעמדה שבה העונה אולי לא אבודה, אבל כדי להגיע לפלייאין יצטרכו לחול שינויים גדולים. ההגנה, כאמור, היא עניין מרכזי. עד בואו של לונדברג לא היה אף שחקן שיכול למנוע מגארדים מוכשרים לחדור לעבר הסל כרצונם. ומאחר שאף אחד מהגבוהים של מכבי הוא לא שחקן הגנה גדול, אז זו הייתה בעצם קבוצה שפשוט לא שמרה. לונדברג שיפר את העניין, אבל הצבע עדיין בעייתי. ג'יילן הורד אתלט אבל נמוך לעמדה ושומר לא אגרסיבי. רומן סורקין לא מספיק משתמש בגוף כדי למנוע תפיסת עמדה מולו. טי־ג'יי ליף עדין. מרסיו סנטוס נמוך.
מה עושים? פתרון ביניים שקטש לא משתמש בו מספיק הוא יותר שימוש בוויל ריימן, שעשה קפיצה עצומה בצד ההתקפי. ריימן בעמדה שלוש מוסיף אגרסיביות כללית, עוזר בריבאונד ומאזן מעט את החולשות ההגנתיות של שחקני הפנים. אבל בטווח הארוך מכבי חייבת עוד גבוה אתלטי עם יכולות הגנה וריבאונד עילאיות. למזלה, בגלל הוורסטיליות של סורקין, שחקן הרכש הזה יכול להיות או 5 או 4 ורומן ישלים אותו בהתקפה. בכל מקרה, הוא צריך להיות הגבוה ההגנתי הבכיר.
אבל אצל מכבי זה לא הסוף: היא חייבת גם עוד גארד בכיר. לונדברג נפלא, אבל לא סקורר. לוני ווקר, גם אם לא היה פצוע, הוא לא עקבי, מקבל החלטות גרוע ושומר לא מדהים. גם בלאט לא יציב, מהווה בעיה הגנתית, וגם מנסה יותר מדי דברים שאפתניים ומסוכנים. הוא היה פעם מנהל משחק חכם, רגוע, עם הבזקי גאונות. רצוי שיוריד הילוך ויחזור לשם במקום לנסות להרשים בכל מהלך. וקלארק, הוא פשוט בינוני באופן כללי.
כדי לקפוץ מדרגה מכבי חייבת להתחזק לפחות בשתי העמדות האלה. בסגל הנוכחי היא יכולה לנצח את הקטנות, להפתיע מפעם לפעם קבוצה גדולה או בינונית בזכות הכנה טקטית טובה, אבל בטווח הארוך תקרת הזכוכית מאוד קרובה ועבה. אבל כמו שאמר יאיר לפיד: איפה הכסף?
פורסם לראשונה: 01:30, 06.01.26
