בשנות ה-60 הדרבי התל-אביבי בכדורסל היה שוויוני עם לא פחות מחמש אליפויות של הפועל. אבל שם זה נגמr. התואר האחרון שהפועל זכתה בו היה ב-1969, והיא מעולם לא ניצחה את מכבי בסדרת גמר. בשנים האחרונות היא כמעט נגעה בצלחת, כשמכבי השיגה ב-2023 וב-2024 1:2 דחוק בגמר. הסדרה שתפתח הערב (שלישי) תהיה של חמישה משחקים, וזה הזמן לחזור להיסטוריה העצבנית של אחת היריבויות הגדולות בספורט הישראלי, ויש שיטענו בצדק רב: הגדולה ביותר.
לארגי נגד ארואסטי: הסדרה השנייה בין הקבוצות, ב-1985, זכורה עד היום כאחד הפספוסים הגדולים של האדומים. הפועל ניצחה במשחק הראשון, אבל הדרמה האמיתית הגיעה במשחק השני: מייק לארגי ומוטי ארואסטי הורחקו אחרי עימות ביניהם, אירוע שבהפועל ראו בו בדיעבד רגע ששינה את הסדרה כולה.
לארגי היה ה-כוכב של האדומים, שהעמידו קבוצה אדירה עם עוד שחקן בשם לבון מרסר, שעוד נחזור אליו. הפורוורד היה אדום בנשמה שבכלל נולד בניו ג'רזי, דם חם וקליעה רצחנית. מנגד עמד מוטי ארואסטי, שחקן שיודע להיכנס מתחת לעור של כל אחד. הפיצוץ היה בלתי נמנע והקטטה הגיעה. שניהם הורחקו. מה שקרה אחר כך הוא קלאסיקה צהובה: מכבי ניצחה 80:89, הגיעה למשחק השלישי עם יתרון מנטלי ברור, ניצלה את חסרונו של הכוכב האדום וזכתה בעוד אליפות. בהפועל נשארו עם עוד "מה היה קורה אילו" לפנתיאון.
פרשת לבון (מרסר): קופצים ל-1992, סדרה כל-כך אגדית שהיא הפכה לסדרת טלוויזיה. הסדרה שמסכמת טוב מכולם את תמצית היריבות הצהובה-אדומה. את תחושת הקיפוח של האדומים מול העליונות הצהובה. האם היה צריך להרחיק את לבון מרסר או לא (כנראה שכן), זאת שאלה שיעסקו בה עוד 50 שנה.
על הקווים של האדומים עמד לא אחר מרלף קליין, ה-מאמן של מכבי ת"א שהוביל אותה לאליפות אירופה הראשונה ב-1977. עם דייויד ת'דרקיל ופרוויס שורט, קליין העמיד קבוצה אגדית, שהרגישה שהיא יכולה לסיים את הבצורת. האווירה הייתה מדהימה בארבעת המשחקים הראשונים, וכל קבוצה שמרה על הבית. כל המדינה רצתה להיות ביד אליהו במשחק החמישי.
האוווירה בהיכל הייתה לוהטת, אפילו בתקציר היום מרגישים שזה כמו גמר יורוליג. אחרי דקה וחצי, תומר שטיינהאואר חטף אגרוף לפנים מלבון מרסר. יד אליהו געש, השופטים החליטו לא להרחיק. מרסר נשאר על המגרש והפועל חטפה מלטדאון. הסנטר, אגב, היה בינוני באותו משחק וסיים עם 7 נקודות. הפועל נכנסה להלם מההחלטה של השופטים, היא לא יצאה ממנו. 63:81 במשחק שהיה צריך להיות הרבה יותר צמוד.
ב-2004/05 היריבות התעוררה שוב. זאת הייתה אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של מכבי ת"א, שזכתה פעמיים ברציפות ביורוליג עם שמות עם שאראס, אנתוני פארקר וניקולה וויצ'יץ'. ועדיין האדומים הקטנים הצליחו להציק. הפועל רשמה את הניצחון הגדול בתולדותיה בדרבי עד אז - 71:96. לצערה זה היה בליגה הסדירה. בסדרת הגמר, 0:3 חלק למכבי ת"א. ב-2005 האדומים חגגו את העלייה לגמר מול מכבי ת"א עםצלחות אליפות, בטענה שהם האלופים האמיתיים. אבל בסדרה עצמה, שוב מכבי ת"א חגגה עם 0:3.
החזרה. הפועל ת"א התפרקה. עברה גיהנום. עד שהיא חזרה לליגת העל בתור קבוצת אוהדים בגלגול חדש לחלוטין. בלי אוסישקין שנהרס, עם הדרייב-אין. לפני שלוש שנים היא חזרה לראשונה לגמר. המשחק השני התעכב ביותר משעה בגלל שאוהדי הפועל ת"א הבעירו את הדרייב-אין עם אבוקות. ואיכשהו, האדומים יצאו מזה עם הניצחון הכי גדול שלהם בדרבי אי פעם - 74:112. במשחק המכריע ביד אליהו, הפועל רצה 0:17 ברבע השלישי והייתה בדרך למהפך עצום. מכבי, כמו מכבי, יצאה מזה בשיניים - 90:94 והרצף נמשך.
2 צפייה בגלריה
זלמנסון, גינת ומנפורד חוגגים בדרבי. עונת הקאמבק של הפועל ת"א לצמרת
(צילום: עוז מועלם )
הסדרה ב-2024 הייתה כמעט שחזור של הסדרה שקדמה לה. שוב שמירה על הבית בשני המשחקים הראשונים. שוב משחק שלישי אצל הצהובים בבית. עד הרבע הרביעי האדומים היו הכי קרובים בעולם עם פיגור 55:54. ברבע הרביעי מכבי הייתה פשוט חדה יותר, ניצחה 74:82 וזכתה באליפות ה-57 בתולדותיה. הפעם האדומים לא היו יכולים להאשים אף אחד. הערב ייכתב עוד פרק בהיסטוריה.
