הרכבת האווירית הישראלית לקטוביץ' המשיכה אתמול עם למעלה מ־700 אוהדים שהגיעו במיוחד לשני המשחקים האחרונים בשלב הבתים באליפות אירופה. שעתיים לפני שריקת הפתיחה למשחק מול בלגיה, האווירה בפאן זון שמחה וקולנית. אוהדים בגילים שונים, לבושים כחול־לבן ומצוידים בצעיפים, כובעים וכמובן דגלים. מי שבגיל המתאים כבר שותה בירה ומחמם את הגרון למקרה שהאוהדים ממול יחליטו לשרוק בוז בהמנון הישראלי.
שלושה כאלה הם אגם חן, תובל מרגלית וגיא אבנעים, בני 27, מילואימניקים שבדיוק סיימו סבב לחימה בעזה ואחרי יותר מ־200 יום של שירות, החליטו להגיע בספונטניות ליורובאסקט. וכן, מיד אחרי הטיול הקצר הם חוזרים לסבב מילואים נוסף.
"אני ממש מתרגש לראות את השחקנים מקרוב. באנו לכאן בזמן החופש שלנו, אבל באנו למלחמה. הם מאוד ריגשו אותי בשלושת המשחקים האחרונים, רואים שהם משחקים עם הלב ונותנים את הנשמה" מספר חן. מרגלית לוקח שלוק מהבירה ומוסיף: "קבענו את הטיול רק לפני שבועיים, באנו לתת את האקסטרה יחד עם השחקנים. ראינו מה קרה בזמן ההמנון, הגענו כדי לשיר את התקווה כל כך חזק שלא ישמעו את הבוז של אף אחד".
השלושה לא הספיקו לקנות חולצות של הנבחרת אז לקחו את מה שמצאו בארון. אחד עם חולצה של אתלטיקו מדריד, השני עם נבחרת צ'כיה והשלישי עם גופייה של עומר מאייר במדי מכבי ת"א, העיקר שכולם בצבעים הנכונים. "בסוף זאת המציאות שלנו עם כל המילואים ועם כל המורכבות של להיות ישראלי", מסביר אבנעים, "כאן זה פשוט סוג של טיפה לצאת החוצה וליהנות מזה שאתה ישראלי. מרגש לבוא לכאן".
שיעורים בווינריות ושקשוקה
אמנם אנחנו כבר יומיים אחרי תחילת הלימודים, אבל משפחת דיין החליטה לעכב את החזרה לבית הספר. האב לירון עושה סדר: "מה יותר חשוב למצוינות? לראות את נבחרת ישראל או להיות בשיעור הראשון בבית ספר? כל כך כיף להיות כאן, השחקנים נראים מאוד מחויבים וביחד, יש פה כישרון שלא היה הרבה שנים בכל העמדות".
על המשחק מול פולין העדיפו במשפחת דיין לוותר בשל חשש לאירועים לא נעימים. "בכל שאר המשחקים היינו, גם מול נבחרת צרפת – המשחק הזה היה חוויה חוץ גופית. שמענו את שריקת הבוז בהמנון, ובזמן שהם שורקים אנחנו מוציאים את כל הגרון".
מי שהצטרף למשפחת דיין הוא חברם אילן סעדיה, שמתגורר בשיקגו ואוהד שרוף של נבחרת ישראל בכל הענפים. "היינו במשחקים של אבדיה בשיקגו ואני מתכוון גם לנסוע לפורטלנד לראות אותו", מספר סעדיה ומפרט על מצב הקהילה בארה"ב: "כל יום ראשון כבר שנתיים אנחנו עושים בשיקגו צעדה לטובת שחרור החטופים, צריך להבין שזה לא מקום סימפטי, כל הזמן יורקים לעברנו ומקללים אותנו. אבל אנחנו צועדים בשלג ובשמש.
"עכשיו הגעתי לכאן לצבור זיכרונות, המצאתי ימי חופשה בעבודה, הבוס שלי לא יודע שאני כאן. להיות עם חברים ושאר האוהדים זה פשוט כיף וחלום שלי. לפני המשחק, כדי להרגיש את הישראליות, הלכנו לאכול חומוס ושקשוקה".
פורסם לראשונה: 01:30, 03.09.25
