את הסיפור המופלא של הפועל ת"א ביורוליג צריך להתחיל דווקא בהפסד הדרמטי שלשום, 62:58 לאולימפיאקוס בפיראוס. מצד אחד אימפריית כדורסל ותיקה, מהעבר השני מועדון שנמצא בעונתו הראשונה במפעל. השמחה של היוונים בסיום אחרי שהשאירו דם על הפרקט היא עדות לכך של שהפרויקט של עופר ינאי מצליח בינתיים מעבר לציפיות – הם הבינו שניצחו את אחת הקבוצות החזקות באירופה. וגם הפנים המאוכזבות במיוחד של שחקני הפועל העבירו מסר ברור לכל הליגה: שום הפסד, ולא משנה היריבה או האולם, הוא לא מובן מאליו עבורנו.
אם תשאלו היום כל אחד מאנשי המערכת, מהאיש הזוטר ביותר ועד המוביל שבהם, האם כך דמיינו את הקבוצה אחרי שמונה מחזורים, כשהיא מדורגת במקום השלישי ביורוליג עם מאזן של שישה ניצחונות לעומת שני הפסדים בלבד (ולאורך שבוע שלם אף הובילה את הטבלה לבדה בגאווה) עם אותו מספר נקודות כמו שתי המוליכות – רובם כנראה יודו שלא. לא בגלל חוסר אמונה בתהליך, אלא משום שהציפיות ההתחלתיות היו מתונות יותר.
ככל שהקיץ התקדם ועוד שחקן הצטרף לפאזל שבנה המאמן דימיטריס איטודיס, היה ברור שמדובר באחד הסגלים הרחבים, המנוסים והכישרוניים באירופה. ובכל זאת, ריחפו מעל המועדון שאלות טבעיות של מתחילים: כיצד יחברו את כל הכוכבים והאגואים לתלכיד מנצח, והאם נדרשת לכך תקופת הסתגלות ארוכה.
בעלי תשובה
אבל התשובות לא איחרו להגיע. כבר במחזורים הראשונים הפועל ת"א שלחה מסר ברור עם ניצחונות מרשימים על ענקיות כמו ברצלונה, אנאדולו אפס ומונאקו. אם נשים לרגע את איטודיס בצד, אבל ממש לרגע, כי תכף נחזור אליו, אפשר לומר שמי שאחראי בראש ובראשונה לפרויקט האדיר הזה הוא הבעלים הכל־יכול.
מאז שנכנס למועדון, ינאי הציב מטרות שאפתניות וירה הצהרות לכל כיוון – חלקן נראו כמעט דמיוניות. לא מעט גורמים שמבינים דבר או שניים בכדורסל, בארץ וגם באירופה, הרימו גבה מול היעדים שהציב. אבל ינאי לא התרגש מהצקצוקים. הוא המשיך קדימה – נחוש, ממוקד, ובעיקר עם נכונות להשקיע. עשה שיעורי בית, הבין את סדרי הגודל של החלום שלו, והכניס את היד עמוק מאוד לכיס.
פיני גרשון: "מכבי ת"א הייתה לוקחת שחקנים מהפועל"
(מתוך פודקאסט הכדורסל של ynet)
התוצאה: אחד המאמנים המוערכים באירופה נחת בת"א. הקבוצה זכתה ביורוקאפ והעפילה ליורוליג דרך הדלת הראשית. וגם כשנאמר לו שהמועדון נכנס למפעל הבכיר רק לעונה אחת, הוא בחר להפוך את ה"עונש" להזדמנות. במקום להסתפק במטרה מתונה של מקום בשמינייה הראשונה (מה שמבטיח עוד עונה במפעל), ינאי החליט ללכת על כל הקופה – עם תקציב כללי של יותר מ־160 מיליון שקל ותקציב שחקנים חסר תקדים של 24 מיליון דולר.
לאורך כל הדרך הצהיר ינאי שהפועל יכולה לזכות ביורוליג. אז נכון, העונה עוד ארוכה, והמועדון צעיר יחסית בזירה האירופית, אבל ככל שהזמן עובר, ההצהרה הזו כבר לא נשמעת כל כך מופרכת. "שמנו לעצמנו מטרה להביא שחקנים שכבר שיחקו ביורוליג", מסביר הסמל האדום ונציג הבעלים, שמעון אמסלם. "ככל שהפאזל הלך והתחבר, היה ברור שהעלויות יהיו גבוהות מאוד. אבל ברגע שהבעלים קיבלו החלטה להשקיע, הצוות המקצועי היה צריך לפעול מהר – לפני שהשוק יתחמם".
7 צפייה בגלריה
"ככל שהפאזל הלך והתחבר, היה ברור שהעלויות יהיו גבוהות מאוד". שמעון אמסלם
(צילום: עוז מועלם)
הפועל לא המציאה את השיטה, קבוצות רבות באירופה משקיעות סכומי עתק ומחתימות כוכבים. אבל זה לא תמיד מבטיח הצלחה. "להם אין את איטודיס", מדגיש אמסלם. "ידענו איזו אישיות יש לו, כמה הוא מקצוען, מה הסטנדרטים שלו. הבנו שאם נלך אחריו, נגיע מוכנים לליגה הזאת. מבחינתו אין כוכבים, יש רק מקצוענים שבאים לעבוד יום־יום".
ואכן, מדובר באחד הסגלים הרחבים ביותר במפעל עם 19 שחקנים. לא כל מאמן היה מצליח לנהל קבוצה כל כך עמוסת שמות ואגו בלי עימותים, ויכוחים או פרצופים. אבל איטודיס הצליח לבנות היררכיה ברורה כבר בקיץ, כשישב עם כל שחקן לשיחות אישיות והבהיר לו את מקומו ואת הציפיות ממנו.
"הפועל ת"א יכולה להיות הסוס השחור של היורוליג"
"הוא טוטאלי למועדון ולפרויקט הזה", מוסיף אמסלם. "איטודיס הוא הפנים של כל הדבר הזה. הסטנדרטים שלו גבוהים מאוד, וכולם יודעים שצריך להתיישר לפיהם. אף פעם לא דורש משהו שהוא עצמו לא עושה, תמיד מגיע ראשון לאימון, עומד בלחצים, והשחקנים יודעים שכל דרישה שלו נובעת מדאגה להם ולקבוצה".
סגל שלא נגמר
מעבר לכל הפרגונים המוצדקים למאמן היווני, אי־אפשר להתעלם מהעובדה שנבנה כאן סגל נוצץ ויוקרתי במיוחד, שמורכב משחקנים מנוסים ואיכותיים כמו ואסיליה מיציץ', אלייז'ה בראיינט וג'ונתן מוטלי. בהיבט הזה, מה שמייחד את הפועל ת"א הוא העומק. כמעט כל שחקן ברוטציה של היורוליג יכול לעלות לפרקט ולהפוך למצטיין.
לצד התפוקה הקבועה של הכוכבים, אפשר למצוא גם שחקנים שעשו העונה קפיצת מדרגה משמעותית: אנטוניו בלייקני, שהיה בורג מרכזי בזכייה ביורוקאפ בעונה שעברה, התאים את עצמו במהירות לרמת היורוליג; קולין מלקולם מציג יכולת גבוהה אך עדיין זוכה לפחות תשומת לב תקשורתית; ואיש וויינרייט הפך לאחד השחקנים הבלתי צפויים והיעילים ביותר, במיוחד בצד ההתקפי.
"יש לנו הרבה נשקים", אומר גורם במועדון. "אבל כשמדברים על הפועל של השנה, תמיד חוזרים לשני שמות מרכזיים. הראשון הוא מוטלי – הסנונית הראשונה של הפרויקט הזה. היה הראשון שחתם, רגע לפני שהכל התחיל לקרום עור וגידים. החתימה שלו נתנה למועדון תודעה חדשה באירופה – פתאום התחילו לשים לב למה שנבנה כאן. והשני הוא כמובן מיציץ'. נכון, יש מי שיגידו 'בטח הוא בא בשביל הכסף', אבל צריך להבין – כל קבוצה באירופה הייתה חולמת עליו. אם עד החתימה שלו נחשבנו לקבוצת יורוליג טובה, איתו כבר עלינו לטופ של הטופ".
עם זאת, גם סביב שני הכוכבים האלה ריחפו ספקות בקיץ. מיציץ' הוא אמנם סופרסטאר מוכח, אך היו שחששו לגבי מצבו הפיזי והאם יוכל לשחזר את היכולת האדירה שהציג בשנים קודמות. התשובות הגיעו מהר – הוא הפך למנוע ההתקפי של הקבוצה, ולעיתים קרובות הניצחון או ההפסד תלויים ביכולת שלו לקחת אחריות. החשש היחיד הוא שיריבות ילמדו מהר מדי את התבנית, כפי שקרה בהפסד לאולימפיאקוס, שם שמירה כפולה עליו שיבשה את קבלת ההחלטות והוציאה אותו מהקצב.
לגבי מוטלי, העונה שלו התחילה בסערה עם פרשת המעצר בבולגריה, במהלכה הוחזק שלושה ימים בתחנת משטרה. במועדון ובצוות המקצועי בחרו אז להעניק לו גב מלא, לצד הבהרה נוקשה שזה לא יישנה. בדיעבד, נראה שהגישה המלטפת השתלמה. "הוא מאוד העריך את החיבוק שקיבל מאיתנו באותם ימים", סיפר גורם במועדון. "אפשר לראות שינוי של 180 מעלות – הוא מחויב יותר, פתוח יותר, משתתף במפגשים חברתיים ואפילו הגיע לעודד במשחק הכדורגל. הוא פשוט השתנה. במקום להיסגר, הוא נפתח".
המועדון גם לא נבהל מהתחרות הפוטנציאלית על דקות המשחק עם דן אוטורו. להפך, השניים הפכו לדוגמה מצוינת לכימיה ולרוח החיובית ששררה בקבוצה. "הוא מגיב בצורה בוגרת, גם כשהוא משחק פחות", מספרים שם. "זה חלק מהשינוי שעבר – בגרות, אחריות, ויכולת להבין את התמונה הרחבה".
אבל לא הכל ורוד, גם אם על הפרקט זה נראה כרגע אחרת. בין אם מדובר בהחלטה מכוונת ובין אם לא – נראה שבצוות המקצועי נבנו שתי קבוצות שונות: אחת לליגה המקומית ואחת ליורוליג.
במרבית השבועות, הקבוצה ממריאה עם 13 שחקנים בלבד, בעוד בישראל נשארים איתי שגב, יפתח זיו, עוז בלייזר וסנדי כהן. המשמעות היא שארבעה ישראלים מנותקים לפרקי זמן ממושכים – לעיתים כמעט שבוע שלם, במיוחד כשמדובר במחזור כפול. ואז, כשהם נדרשים לחזור לפרקט בליגה המקומית, הם הופכים פתאום לדמויות מפתח, לעיתים גם מצליחים לספק תפוקה נאה, אך ללא המשכיות.
הבעיה, כמובן, לא נעצרת כאן. גם השלישייה שכן מצטרפת למסע האירופי – תומר גינת, בר טימור וגיא פלטין – מתקשה למצוא את מקומה ברוטציה הצפופה. לכך יש להוסיף את ים מדר שצפוי לחזור בעוד כשלושה שבועות מהפציעה – היישר לתוך קבוצה שכבר מתואמת ורצה יחד יותר מחודש.
במועדון ובצוות המקצועי מבהירים כי המצב הזה היה ברור לכולם מראש – כל שחקן ידע עוד לפני פתיחת העונה מה צפוי לו ומה יהיה תפקידו. ובכל זאת, אם הפער הזה יימשך, החשש הוא שתחושת המרמור עלולה לחלחל אל חדר ההלבשה ולהשפיע על הדינמיקה הקבוצתית.
בצד האופטימי, יש תקווה לשינוי באופק. בקרוב עשויה כל הקבוצה להתאחד בישראל, לאחר תקופה ארוכה של "משחקי בית" בבולגריה. אם הכל יתקדם כמתוכנן, המשחקים הביתיים ביורוליג צפויים לשוב לישראל מ־1 בדצמבר, כל עוד המצב הביטחוני יישאר יציב והיריבות האירופיות לא יתנגדו למהלך. גם כאן, עם זאת, מדובר באתגר לא פשוט. כל השחקנים והצוות כבר העתיקו את מקום מגוריהם לסופיה ומנהלים שם שגרה יומיומית. כעת, מעבר פתאומי באמצע העונה עלול להיות מטלטל.
ואיפה האוהדים?
דבר נוסף שהמועדון יצטרך להתמודד איתו בשבועות הקרובים הוא נושא הקהל. עם ההחלטה של ינאי להעביר את המשחקים להיכל מנורה מבטחים, הפועל איבדה נתח ניכר מהאוהדים, שרבים מהם מסרבים להגיע לאולם של היריבה הגדולה. היציעים ריקים והאווירה דלה, כשרק 4,200 אוהדים רכשו מינוי. ההנהלה נדהמה מהיעדר ההיענות, במיוחד לאור העובדה שנבנתה קבוצה מרתקת שמייצרת עניין רב. הציפיות לקיץ הנוכחי היו להפך – זרם אדיר של אוהדים – אך המציאות הפוכה לחלוטין. חוסר ההיענות פגע גם כלכלית, שכן חלק מההשקעה במועדון התבססה על הכנסות ממינויים וכרטיסים. כתוצאה מכך נוצר בור כלכלי עמוק, והנהלת המועדון מחפשת בימים אלה משקיעים נוספים שיסייעו לשמר את התקציב הגבוה גם בשנים הבאות.
"יש לי מסר אחד לקהל", מסכם אמסלם. "הגענו למקום שבו אפשר להפסיק לחלום ולהתחיל לחוות. כל אוהד אדום אמיתי חייב להגיע למגרש ולהתחבר לקבוצה הזאת. העובדה שהקבוצה לא שיחקה בארץ, יחד עם מגבלות הרוטציה, גרמה לריחוק מסוים. אבל עכשיו, כשאנחנו חוזרים לישראל, אני חושב שכולם צריכים לקנות מינויים ולהגיע. אם כל הקהל יהיה מאחורינו, אני לא רואה תקרה לקבוצה הזאת".
פורסם לראשונה: 01:30, 02.11.25
