לפני פחות משנה עומר מאייר עוד היה כישרון גדול בן 18 שישב על הספסל של מכבי ת"א וחיכה להזדמנות שלא הגיעה. בשבת הוא יחל את דרכו בטורניר המכללות הגדול בארה"ב, אחרי שנבחרת האוניברסיטה שלו, פרדו, זכתה באליפות קונפרנס הביג־10, ומגיעה כאחת הפייבוריטיות לזכייה בתואר.
"שיחקנו ארבעה משחקים יום אחרי יום, שזה מטורף", מספר מאייר בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet. "זה הזכיר לי מאוד את אליפויות אירופה לנבחרות צעירות. האווירה הייתה דומה, אז זה היה גם קשה וגם משהו מוכר ואהוב".
4 צפייה בגלריה
"זה הזכיר לי מאוד את אליפויות אירופה לנבחרות צעירות". עומר מאייר
(צילום: Justin Casterline / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
פרדו (אוניברסיטה ממדינת אינדיאנה) זכתה בטורניר הביג־10 לאחר מסע מרשים: הקבוצה יצאה לשיקגו לאחר שסיימה את העונה הסדירה עם ארבעה הפסדים בששת משחקיה האחרונים, אבל בטורניר דברים נראו אחרת עם ניצחונות מרשימים על נורת'ווסטרן, נברסקה, UCLA ובגמר על מישיגן החזקה. "המקום שבו נערך הטורניר, יונייטד סנטר של שיקגו בולס, זה אולם עם היסטוריה. היה ממש מרגש. לפני הגמר הם השמיעו את מנגינת הצגת השחקנים של הבולס. זה רגע שלא אשכח. גם לראות את הגופייה של מייקל ג'ורדן תלויה למעלה בתקרה".
פרדו סומנה מתחילת העונה כקבוצה שיכולה ללכת עד הסוף, אבל נתקלה בכמה וכמה מכשולים בדרך. "העונה אמנם יחסית קצרה, אבל היא מאוד אינטנסיבית", מסביר מאייר. "כל קבוצה פגשה איזשהו אתגר במהלך העונה, גם קבוצות מצליחות כמו שלנו. זה לא סוד שהיו משחקים שבהם נראינו לא טוב, אבל השאלה היא איך אתה מגיב לזה - ובטורניר הקונפרנס הגבנו טוב".
אי־אפשר לשוחח עם מאייר בלי לגעת בנושא שנמצא ברקע - הוא בארה"ב, ישראל במלחמה. "הרגשה מוזרה, כי קשה לראות את זה מהצד", הוא אומר בטון מתנצל. "כשאתה חווה את זה, זה משהו אחד, וכשאתה פתאום מחוץ לישראל זה משהו אחר. יש רגעים שאני מדבר עם המשפחה ופתאום יש להם התרעה בטלפון, ואז הם ממשיכים לדבר איתך ונכנסים למקלט. פה נחמד כי אין טילים, אבל בא לי להיות איתם. אני מקווה שהכל יסתיים כמה שיותר מהר".
"אני רוצה לשחק ב־NBA, וכמה שיותר מהר. פרדו זה מקום מדהים, ואני מאוד שמח פה. אם זה ייקח עוד שנה עד שאגיע ל־NBA - מעולה. אם זה ייקח יותר - גם טוב. אבל המטרה שלי היא שזה יקרה"
לפחות בפרדו הוא מרגיש תמיכה. "לא חוויתי אנטישמיות פעם אחת העונה. אני יכול לצאת מחדר ההלבשה ואוהדים יבואו לשאול אותי אם הכל בסדר בארץ, אם המשפחה שלי בסדר. הם לא יודעים איך זה, אז הם שואלים כל הזמן ותומכים".
"מרגיש את התמיכה"
כשחקן רוטציה שמקבל בממוצע כ־15 דקות במשחק, למאייר לא תמיד היה קל. הוא סיים את העונה עם ממוצע של כשש נקודות למשחק, וקלע ב־37 אחוז מחוץ לקשת. הוא הגיע לקבוצה אחרי קיץ אדיר בנבחרות הצעירות והבאזז סביבו היה גדול, גם בישראל וגם בארה"ב, עם כתבות מחמיאות ולא מעט פוסטים ברשתות החברתיות. בפועל, יכול להיות שהציפיות של מי שלא באמת מכיר איך כדורסל המכללות עובד היו מוגזמות. אבל מאייר לא מתרגש.
"ידעתי לאן אני נכנס", הוא טוען. "התפיסה האמריקאית שונה מהישראלית באופן כללי, וגם בכדורסל. הכל כאן זה תהליך, הם רואים כמה צעדים קדימה. אני חושב שזה מאוד עוזר לי להיפתח למשהו אחר ולראות שיש עוד דרכים לשחק כדורסל, או לנהל קבוצה. אין רק דרך אחת. אני מרגיש את התמיכה מהארץ ורואה שאנשים ממש רוצים שאצליח. זאת סיטואציה שרציתי להיות בה, אני יודע מה טוב לי".
זה לא מתסכל לקבל רק 15 דקות בממוצע, כשאתה מרגיש שאתה יכול לתרום הרבה יותר?
"כן, זה משהו חדש שלא יצא לי עדיין להתנסות בו, וזה נותן לי עוד ניסיון. גם אם אגיע לרמות הגבוהות, ואני מאמין שזה יקרה, אף אחד לא מבטיח לי 37 דקות כל משחק. השנה הזאת נתנה לי ניסיון להבין איך להצליח לבלוט גם כשחקן רוטציה, וכשיש לי הזדמנויות מאוד־מאוד ספציפיות. אני לא נותן לשום דבר לעצור אותי, כי יש לי מטרה מאוד ברורה בראש, ואני מפרק אותה למטרות קטנות. אז כל רעשי הרקע והתסכולים שיש אולי לאנשים אחרים לגביי, אותי זה פחות מעסיק".
4 צפייה בגלריה
"גם אם אגיע לרמות הגבוהות, ואני מאמין שזה יקרה, אף אחד לא מבטיח לי 37 דקות כל משחק"
(צילום: AP Photo/Sue Ogrocki)
מה המטרה הגדולה?
"אני רוצה לשחק ב־NBA, וכמה שיותר מהר. פרדו זה מקום מדהים, ואני מאוד שמח פה. אם זה ייקח עוד שנה עד שאגיע ל־NBA - מעולה. אם זה ייקח יותר - גם טוב. אבל המטרה שלי היא שזה יקרה".
אז בעונה הבאה אתה לא חוזר לישראל או עובר לאירופה?
"אני מתכוון להישאר בפרדו ולקבל תפקיד גדול יותר. שלושה שחקני שנה אחרונה עוזבים ואני אישאר הרכז היחיד. ואני מוכן לזה. המנהיג הגדול שלנו בריידן סמית' עוזב, וצריך להיכנס לנעליים הגדולות שלו".
לסמית' חסרים רק שני אסיסטים כדי להפוך לשיאן המכללות בכל הזמנים. על פניו אתם מתחרים על אותה עמדה.
"בריידן זה אח שלי. מהשנייה הראשונה הוא קיבל אותי פה בצורה מדהימה, גם על המגרש וגם מחוצה לו. הוא פה כבר ארבע שנים ומכיר הכל, אז מן הסתם יש לו ניסיון במערכת הזאת, ובכלל בכדורסל קולג'ים. ראו את זה גם בגמר של הקונפרנס, כשהוא התחיל פחות טוב אבל הגיע בגדול למאני־טיים. הוא שחקן מאוד מיוחד. מן הסתם יש את מגבלת הגובה (1.83 מ'), אבל הוא מחפה על זה. לא סתם הוא מסר 1,075 אסיסטים בקריירת המכללות שלו. אין לי ספק שהוא גם יהיה שחקן NBA טוב".
בתיאום עם האיגוד
בקיץ האחרון מאייר הגיע באיחור גדול לאימוני פרדו מכיוון ששיחק גם בנבחרת ישראל עד גיל 19 וגם בעתודה. הפעם הוא רוצה שזה ייראה אחרת. "הקיץ הקרוב עומד להיות מאוד־מאוד חשוב. בשיטה האמריקאית נותנים המון חשיבות לקיץ כדי לבנות את הקבוצה מבחינת עמדות ומעמדות. ומן הסתם בתפקיד שאני אמור לקבל בעונה הבאה, זה מאוד חשוב שאהיה פה, אפילו שאגיע ראשון מחופשת הקיץ".
אבל בקיץ יש משחקים של העתודה והנבחרת הבוגרת. מה יקרה אם תזומן?
"אם נגיע לגשר נחצה אותו. האיגוד איתנו, הוא עזר לי מאוד לצאת לקולג', אז נעשה הכל בתיאום. גם הם יודעים שהקיץ הזה קריטי מאוד לקריירה שלי".
בשבת (01.35) מאייר יפגוש בסיבוב הראשון של טורניר ה־NCAA את יואב ברמן מאוניברסיטת קווינס. "ליואב ולי לא יצא לדבר לפני. שיחקנו אחד נגד השני בנוער, אבל לא מעבר", הוא מספר. "מה שכן, גיליתי שיש משהו מיוחד כשאתה משחק בחו"ל ופוגש פתאום שחקן ישראלי, ולא משנה אם הכרת או דיברת איתו קודם. למשל, לפני תחילת העונה שיחקתי נגד עומר חממה מקנט סטייט, בן אדם שלא החלפתי איתו מילה לפני כן, וישר חיבוקים ומה נשמע. דיברנו רבע שעה בחימום כאילו אנחנו חברים 20 שנה. יש פה אחווה ישראלית, ואני כבר מצפה לפגוש את יואב".
אנחנו מדברים כמה שעות אחרי היום ההיסטורי שבו שלושה שחקנים ישראלים חלקו פרקט NBA, כשבן שרף ודני וולף מברוקלין שיחקו נגד דני אבדיה מפורטלנד. מאייר: "אני שמח לראות לאן הכדורסל הישראלי מתקדם. זו גאווה גדולה. לא אשקר, דיגדג לי מאוד להיות שם איתם. מקווה שזה יקרה בקרוב".
