במכבי ת"א אוהבים לסמן את נחיתתו של טל ברודי במועדון, בשנת 1966, כאחד מהיסודות שהביאו למפץ הגדול, השלב הראשון באימפריה שהבשיל עם הגעתו של עורך הדין הצעיר שמעון מזרחי שלוש שנים לאחר מכן. קשה להשוות בין המספרים של ברודי על הפרקט למספרים מחוץ למגרש, אבל בואו של דייויד פדרמן ז"ל למכבי ת"א צריך להיות שקול בדברי הימים הצהובים להחלטה של מספר 6 המיתולוגי להעדיף את הקבוצה הישראלית על ה־NBA. הוא האיש ששם את הצהובים מחדש על המפה.
ברודי היה זה שהביא לראשונה את המקצוענות ליד אליהו, את מכבי לשלבים הגבוהים באירופה. מזרחי בנה עם שמלוק מחרובסקי את הממלכה בעידן הראשון, המיתולוגי, זה של "צסק"א אכלה אותה", הגביע בבלגרד, ארל ואולסי רצים לקהל במדריד, מאה אחוזי רייטינג, אבל גם קבוצה שהתנהלה בפורמט משפחתי והחלה לאט־לאט לאבד את אחיזתה המפוארת באירופה, נקרעת בין הסטנדרטים שעבדו היטב פעם, שלפיהם בוחרים את אולסי פרי רק כי ויתר על העוגייה האחרונה על הצלחת, לבין הדלתות שמראות לכיוון שנות האלפיים.
הלווייתו של אחד מבעלי מכבי ת"א, דייויד פדרמן
רעידת האדמה ב־1993, עם אובדן האליפות לראשונה מאז שמזרחי הגיע למועדון, הייתה הקרקע שעליה נחת פדרמן, תחילה כספונסר, בהמשך כבעלים. כאיש עסקים מצליח שהבין דבר או שניים גם בשיווק, היה זה פדרמן שהעביר את המועדון הצהוב לעידן החדש, עידן הכסף הגדול. בלעדיו, לא הייתה יכולה להישאר תחרותית. זה לא היה רק חשבון הבנק, זה היה עניין של גישה.
מכבי של שנות ה־90 הייתה מועדון נרגן, כבוי והלום מאובדן האליפות, אבל עוד יותר מהעובדה שהיא כבר לא הקבוצה של המדינה, האלופה הבלתי מעורערת, אלא גם יריבה שנואה בחלקים נרחבים של אותה מדינה. ההצלחות הביאו למכבי ת"א אהבה, כבוד, כסף, אבל גם תיעוב שהלך והעמיק. פדרמן הבין את זה מהר מאוד, הוא חשב שזה תהליך הגיוני, אבולוציה בחיי הקבוצה, שמכבי לא צריכה להיות של המדינה אלא לפני הכל של אוהדיה.
הוא הביא לה את רוח הענייניות, משתדל להניח בצד אמוציות, ובעיקר הוריד את מפלס האגו בהנהלה. כשסוגיות בוערות הגיעו אל השולחן, הן הוכרעו על ידי שאלת רווח והפסד פשוטה, לא על ידי זיכרונות עבר מרים. כך הניח פדרמן את השטיח לרגליו של פיני גרשון, הנמסיס של המועדון ואוהדיו בשנות ה־90, כדי שיגיע ליד אליהו. וכך הפיק, ביים ועיצב פדרמן בדרכו את סרט ההמשך, האימפריה מכה שנית. פיינל־פור היסטורי ב־2000, ארבעה גביעי אירופה, שלושה מהם בהובלת פיני גרשון, כשדייויד יודע לבנות יחד עם מזרחי את ההחלטה על ההצרחה המפורסמת בין פיני לבלאט, בעונת אירוח הפיינל־פור ב־2004.
לצד הכדורסל, לפדרמן יש זכויות רבות גם בהעברת מכבי ת"א כדורגל לאותו עידן ממש, כשמהלכים שחיבר ותפר הובילו בסופו של דבר להגעתו של אלכס שניידר לרכוש את מחלקת הכדורגל ובהמשך להעברת הבעלות לידיים של מיץ' גולדהאר. טביעות ידיו הורגשו היטב גם בקריית שלום. האישיות שלו, נועם ההליכות, האופטימיות והעיניים הטובות, יהיו חסרות ביד אליהו.
ייתכן שאוהדים צעירים יותר הספיקו לשכוח, אבל דייויד פדרמן ראוי להיזכר כאחד המכביסטים הגדולים של כל הזמנים. לב צהוב.
