כמעט לכל אחד יש את המחשבה הזאת שקופצת בראש, אפשר גם לקרוא לה החלום הגדול, לארוז מזוודה ולעבור לארה"ב.
אז תיקחו שחקן או שחקנית כדורסל, אחד שנמצא על קצה הספסל, או מישהו שהצליח לעשות את הפריצה אבל לא מרוויח מספיק, או כזאת שנאלצת לשחק מול אולמות ריקים, ותיתנו להם את האפשרות להתעופף לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. להוציא תואר במלגה מלאה עם אפס הוצאות, לשחק עם מעטפת רחבה ומקצועית וכבונוס לקבל מאות אלפי דולרים. כך נראית התופעה שמרוקנת את דור העתיד של הכדורסל הישראלי – הנהירה למכללות.
בשנים האחרונות אפשר היה לראות פה ושם שחקנים שעושים את המסלול הזה, לרוב צעירים שרצו להיות בזווית העין של הסקאוטים ואולי כך להגיע ל־NBA, אבל לאט־לאט, בעיקר בשנה האחרונה, ניתן לזהות מגמה שונה, והיא ברובה כלכלית.
שחקנים שכבר עשו משהו, שיחקו שנה־שנתיים ואפילו יותר בליגת העל – אבל לא הצליחו להגיע לחוזה המיוחל. לפני כניסתו של עופר ינאי להפועל ת"א, שהעצימה את התחרות בין הקבוצות הגדולות, מדובר היה על בודדים שקיבלו משכורות גבוהות במיוחד. ופתאום יש שלושה מועדונים שחייבים, ובעיקר מסוגלים, לאסוף אליהם את הטובים ביותר בשוק – משלמים להם סכומים זהים לאלו במכללות. אבל מה עם כל היתר?
עסק לכל דבר
בעבר מכללות לא היו מעניקות שכר לשחקנים, אלא רק מלגה, מגורים ואוכל. אז מה השתנה? הרבה מאוד שנים שחקנים הלינו על כך שהאוניברסיטאות מרוויחות מאות מיליונים, והמאמנים גורפים לכיסם שישה־שבעה מיליון דולר לשנה, בעוד שהשחקנים לא מקבלים סנט – מה שהביא לבריחה מהמכללות.
7 צפייה בגלריה
קבוצות לא יכולות למנוע משחקן לעבור. דוברת
(Miami Hurricanes Basketball (@caneshoops))
אז ב־2021 החליטו בליגה להעביר חוק שמאפשר לשחקני קולג' לקבל כסף על פרסום. נכון, עדיין לא מדובר בשכר עבור הכדורסל, מאחר שה־NCAA נחשב עד היום לארגון חובבני. האוניברסיטאות הקימו ארגונים שנקראים "קולקטיבים", סוג של יישות נפרדת שנשלטת על ידי האוניברסיטה, שנותנת לשחקן את המלגה, אבל את ההסכם לשכר עבור הפרסומות מעניק הקולקטיב. וכך, שחקנים שהרוויחו סכומים זעומים בישראל, זיהו את ההזדמנות וקפצו עליה.
קחו לדוגמה את רון ציפר בן ה־22, ששיחק בארבע השנים האחרונות בהפועל באר־שבע/דימונה, והצטרף הקיץ לאוניברסיטת לואיזיאנה סטייט. כיום הוא משתכר 600 אלף דולר בשנה – פי 10 מהסכום שקיבל בארץ. או את שחקנה של מכבי ת"א, עומר מאייר, שחוץ מהעובדה שלא קיבל את הדקות רצה, השתדרג ל־500 אלף דולר במכללת פרדו, אחרי שהרוויח משכורת חייל. דוגמה נוספת הוא איתן בורג, שנחשב לשחקן משמעותי בבני־הרצליה, ועבר לאוניברסיטת טנסי תמורת שכר של 350 אלף דולר.
ככל שעוד ועוד שחקנים הצטרפו למכללות, כך גדל התיאבון של האחרים שהלכו בעקבותיהם, כולל כאלו בחוזה, כמו נועם דוברת שחתום במכבי ר"ג וישחק במיאמי. העניין הזה די פרוץ, מאחר שהמכללות לא נמצאות כמובן תחת פיב"א, ולכן קבוצות לא יכולות למנוע משחקן לעבור, אלא רק לתבוע אותו אזרחית.
ישראלי נוסף שעשה את המעבר למכללות, הוא יובל לוין, תגלית העונה שעברה בליגת העל במדי עירוני קריית אתא. הפורוורד בן ה-21 חתם במכללת פרדו פורט וירוויח לא פחות מ-200 אלף דולר.
בעל החלומות
מי שעוזר לרוב השחקנים הישראלים להגשים את החלום האמריקאי הוא יובל שחם, מייסד סוכנות השחקנים UVISION. "אני הסוכן של השחקנים האלה בתוך הבועה הזאת של כדורסל המכללות, שמתנהלת היום כמו ספורט מקצועני", הוא מסביר. "אני מתווך אותם למכללה ומשיג להם את ההסכם, ותוך כדי העונה מלווה אותם, מאחר שהחוזים האלה הם בדרך כלל לשנה אחת. אם שחקן, תוך כדי העונה, מציג יכולות גבוהות – אז התפקיד שלי הוא לבדוק אם אפשר להוציא אותו למכללה טובה יותר עם הרבה יותר כסף, או להתחיל את המו"מ עם הקולג' הקיים".
שחם ממשיך: "קשה מאוד להתחרות עם החבילה שמוצעת היום לכדורסלן הישראלי במכללות. השילוב בין תנאים שלעיתים טובים יותר מאלו ב־NBA, סביבת העבודה וכמובן השכר – הופכים את העסקה הזאת לטובה ביותר בגילים הללו. הם גם לומדים, גם משתפרים, גם מרוויחים טוב. בטווח הארוך זה גם יעזור לכדורסל הישראלי".
מי שכבר עבר עונה אחת במכללות הוא הסנטר יהונתן לוי (23), במדי גרין ביי מוויסקונסין, עם ממוצעים של 7.8 נקודות, 6 ריבאונדים ו־2.6 אסיסטים למשחק. בזכות יכולתו הטובה הוא השתדרג לאוניברסיטת פפרדיין.
7 צפייה בגלריה
"אתה יכול למצוא את עצמך בסיטואציות חלומיות". לוי
(Pepperdine Men's Basketball (@pepperdinembb))
"מעבר לחשיפה הגדולה, האופציה לקבל מלגת לימודים וגם שכר שינתה את חוקי המשחק", מסביר לוי את התופעה. "אם אתה מצליח פה, אתה יכול למצוא את עצמך בסיטואציות חלומיות. וגם אם חוזרים לארץ, אתה בא כבר עם תיק עבודות. הייתי שנתיים בהפועל אילת, קיבלתי דקות לא רעות בכלל, אבל קשה לחבר'ה הצעירים לייצר מספרים וסטטיסטיקה טובה בדקות המועטות. כאן יש את ההזדמנות להראות את עצמך. להגיע לאירופה מליגת העל שלנו עם 4־5 נקודות למשחק או לבוא עם 13 נקודות במכללות, מסתכלים עליך אחרת לגמרי.
"אתה מרגיש שמכבדים פה את המקצוע, יש שבעה־שמונה מאמנים בכל צוות, מאמנים שמחזירים לך כדורים באיזו שעה שאתה רוצה מהיום – מעטפת שאין לך בארץ, חוץ מקבוצות הגדולות. תרבות ספורט אחרת, אמריקה זה הכל בגדול ונוצץ. בגרין־ביי היינו טסים במטוסים פרטיים למשחקים, חוויה מטורפת. אין לך שום דבר על הראש חוץ מלהתרכז בכדורסל ובלימודים".
ציפר מציג את הזווית שלו: "יובל שחם פנה אליי ואמר לי שהוא יכול לסדר לי הצעות טובות. בעונה שעברה פחות הרגשתי בוגר ומוכן לעשות את המעבר הזה, אבל הפעם כבר הייתי שלם עם ההחלטה. ראיתי מה אני יכול לקבל מבחינת מעטפת, דברים שלא ראיתי באף מקום. רציתי לצאת מאזור הנוחות שלי – שפה, לימודים, להכיר אנשים חדשים, עצמאות ולהתמודד עם שחקנים יותר אתלטיים ופיזיים. ברור שאני רוצה לחזור לישראל בסוף, פשוט עוד לא יודע מתי".
7 צפייה בגלריה
משתכר 600 אלף דולר בשנה – פי 10 מהסכום שקיבל בארץ. ציפר
(Pepperdine Men's Basketball (@pepperdinembb))
כרגע מדובר על 17 שחקנים שכבר משחקים במכללות והיד עוד נטויה – דבר שמטריד מאוד את ראשי הכדורסל הישראלי ואת הקבוצות שמאבדות נכסים יקרים. הגופים הרשמיים כבר החלו לבחון אפשרויות לבלום את התופעה, אך הם נתקלים בקשיים.
"הכדורסל הישראלי צריך לברך עליה ולזכור שמתוך קריירה של 15 שנה, החבר'ה האלה עדיין ישחקו בישראל 11־12 שנים", מציין שחם. "אם הליגה תביע בהם תמיכה, היא תקבל אותם בחזרה טובים יותר. אם יחליטו להיאבק בהם, איזו סיבה יש להם אחרי הקולג' לא לשחק בגרמניה, ליטא או בלגיה? צריכים להסתכל על זה בפרספקטיבה ארוכת טווח".
בעקבות גל רביב
נדידה משמעותית לקולג'ים מתרחשת גם בכדורסל הנשים. שש שחקניות משמעותיות מליגת העל יצאו הקיץ לנסות את מזלן בארה"ב – הילה קארש (ראשל"צ), ליהי עזורי (רמה"ש), הודיה קבדה (לב ירושלים), מאיה שרביט (אשדוד) ורותם כחלון (חולון). ואם זה לא מספיק, לפחות שלוש מיועדות להצטרף לליגת התיכונים כדי לנסות לשחזר את המסע של גל רביב, הכישרון הכי גדול של הענף.
רביב הגיעה בגיל 16 לארה"ב ובשנה הקרובה תשחק במיאמי - מהמכללות הגדולות בארה"ב. גם קארש מצטרפת לאוניברסיטה חזקה כמו פרדו, וירדן גרזון עברה למרילנד אחרי שנתיים באינדיאנה. גם כאן הסיבות הן כמובן מקצועיות וכלכליות, אבל באופן מובהק יותר, מאחר שליגת העל לנשים נפרסת על פני חצי שנה בלבד, וגם זה רלוונטי רק לשחקניות שמשחקות בקבוצות שעולות לחצי וגמר הפלייאוף. מובן שהרמה בארה"ב גבוהה בהרבה, כמו גם השכר, שיכול להגיע – במקרה של השחקניות הבכירות – למאות אלפי דולרים. קארש: "זאת הזדמנות מדהימה מבחינתי לשלב תואר אקדמי וכדורסל ביחד. רציתי לנסות משהו חדש, וקולג' היה האופציה הכי טובה – במיוחד עם התנאים".
פורסם לראשונה: 01:30, 12.08.25
