ג'ורדן כהן רחוק מלהיות סיפר סינדרלה. הוא לא מגיע מרקע סוציו אקונומי קשה והאמת, שהיה לו את כל התנאים להצליח. הרכז האמריקאי/ישראלי לא מוריד את החיוך מהפנים כשהוא מספר על הילדות בלוס אנג'לס, ועל החברות לספסל הלימודים - קנדל וקיילי ג'נר (ממשפחת קרדשיאן, למעטים שלא שמעו). הוא בעיקר לא מסתיר את האושר מהמצב הנוכחי של קבוצתו, המרעננת הרשמית של ליגת העל - מכבי ר"ג, שמדורגת שנייה, מיד אחרי המוליכה הפועל ת"א ועם מאזן זהה להפועל ירושלים.
אחרי שלוש שנים בלאומית, כהן בן ה-26 הפך העונה לאחד השמות הכי חמים בליגת העל. ב-11 המשחקים בליגה רשמה העולה החדשה שמונה ניצחונות, במהלכם קלע כהן 13.4 נקודות בממוצע, כאשר בתשעה מהם רשם מספר דו ספרתי של נקודות, ובניצחון על גליל עליון להט עם שיא קריירה של 28 נקודות (11 מ-15 מהשדה, 5 מ-5 מהקו) לפני שנבחר למצטיין חודש ינואר הישראלי בליגת העל.
"בעיניי, מה שהקבוצה עוברת זה מדהים", הוא אומר. "ההצלחה עצמה לא מפתיעה, הבנו מהאימון הראשון שיש לנו קבוצה טובה אבל אז התחילה המלחמה ודברים השתנו. אחר כך, לדעתי, חזרנו אפילו חזקים יותר. אני חושב שיש לנו סיכוי טוב לסיים בטופ 6".
מה הסוד?
"אנחנו משחקים אחד בשביל השני, חולקים את הכדור. משחקים נגד הקבוצות הגדולות? הם אפילו כיפים יותר, אתה זוכה לשחק מול שמות גדולים ולהוכיח את עצמך, להראות שאתה ראוי להיות במקום הזה. בשבילי להיות איפה שאני עכשיו, לשחק מול הקבוצות האלה, זה דבר מרגש".
קנדל מקולום חזר לקבוצה, אחרי שעזב בגלל המלחמה. אתם הולכים להתחלק בדקות?
"כך אני מקווה. הוא שחקן טוב מאוד וזה טוב שהוא חוזר. האם תהיה תחרות בנינו על המקום? לא. אנחנו קבוצה. הדבר הכי חשוב הוא שהקבוצה תצליח".
"שמח על המקום שאני נמצא בו"
כהן הגיע לישראל דרך משחקי המכבייה. השורשים היהודיים תמיד היו חלק ממנו, כשבמשפחה הקפידו לאורך השנים על ציון החגים. "היו לנו ארוחות ערב בפסח, החלק הכי חשוב ביהדות זה הזמן המשפחתי, ואני אוהב את זה עד היום. גם בר המצווה שלי הייתה משהו מיוחד, ההכנה הייתה קשה. אני יודע לקרוא בעברית, אמנם מאוד בסיסית, אבל יודע. אם מדברים לידי בעברית, אני יכול להבין כמה משפטים".
אתה זוכר את הנחיתה במשחקי המכבייה?
"זה היה די משוגע, אם חושבים על זה. יש הבדל גדול בין להגיע ככה לבין לחיות פה, כמו שאני עכשיו. הייתי תייר, לא ידעתי הרבה על ישראל, כל זה היה עולם חדש בשבילי ועכשיו הוא נעשה בית".
מתי ולמה החלטת לעשות עלייה?
"נהניתי פה וידעתי שאני יכול כי אני יהודי וגם בדיוק סיימתי את הלימודים. למדתי כלכלה וכחוג שני סוציולוגיה. אני לא יודע אם אני הולך לעשות משהו עם זה, המשפחה תמכה שאמשיך עם הכדורסל. יש לי אחים תאומים בני 31, ועקבתי אחריהם בין ענפי ספורט שונים. הם התחילו בכדורגל, בייסבול ואז כדורסל. הם נשארו שם, ואני גם. עבדתי מאוד קשה כשהייתי ילד, כי לא הייתי האתלט הכי טוב שיש, וגם לא הכי גבוה (1.88 מטרים). ביליתי הרבה זמן בחדר הכושר וניסיתי להשתפר. יש אנשים שמבנה הגוף הזה בא להם בצורה טבעית, אני הייתי צריך לכסות על זה".
ב-2020 הגעת לבד למדינה זרה, כשבעולם יש מגפה בשם קורונה. התחלה לא פשוטה.
"בהתחלה זה היה מפחיד. אלה הזיכרונות הראשונים שלי ממכבי חיפה, להתאמן בבית, ולהקשיב לחוקים. החיבור עם חיפה נוצר דרך הסוכן שלי, והייתי גם ככה בתהליך של לקבל אזרחות ולעשות עלייה. יש משהו מגניב במגורים במדינה אחרת כתחנה ראשונה, לחוות תרבות שונה".
כהן מרגיש שלולא החוקים על המתאזרחים, שמשתנים כמעט כל שנה, הוא היה מגיע לליגה הבכירה הרבה לפני העונה הנוכחית. "כשהגעתי למכבי חיפה, דברים לא הלכו טוב. היה קשה, שיחקתי כמה משחקים, הרגשתי שאני צובר ביטחון, ואז בגלל החוק הזה הייתי צריך לעזוב. הבנתי שעל כל עולה חדש צריך לשלם 150 אלף דולר, זה הרבה כסף. זה מתסכל", הוא מודה.
מה למשל?
"בכל מקצוע אחר בישראל, למשל אם הייתי רופא, לא היו כל כך הרבה רגולציות. זה השפיע על הקריירה שלי, הייתי צריך להישאר בליגה השנייה בגלל זה. אני מבין את נקודת המבט של השחקנים הישראלים, אבל בסופו של יום אנחנו רוצים שהכדורסל הישראלי יהיה הכי חזק שאפשר. האמת היא שכל מי שיהודי יכול לעלות, אז למה הכדורסל מתייחס לזה באופן שונה?".
בסופו של דבר משם עברת לשחק במכבי אשדוד, הייתה לך היכרות מוקדמת עם נעמי קולדוני, שהיום עוזרת המאמן של שמוליק ברנר.
"נכון. בתקופה ההיא באשדוד נוצר קשר עם משפחת ביסמוט שאני עד היום שומר עליו. הם אוהדים של הקבוצה שהזמינו אותי, את ספסנר וייס ואת טראוויס ווריק לארוחת שישי ומאז נהיינו כמו משפחה. אני אצלם כל יום שישי לקידוש והם באים למשחקים שלי לפעמים. הם שינו לחלוטין את החוויה שלי פה. אני גם אוהב את העיר, את חוף הים, שהוא שקט יותר מת"א".
בין ר"ג, איתה עלית לליגת העל, לאשדוד, היית במשך כמה חודשים במכבי מעלה אדומים. מה קרה שם?
"הייתי פצוע כמה חודשים לפני, ובשלב ההוא לא היו הצעות אחרות והם חיפשו מחליף לשחקן שנפצע. נהניתי מאוד לשחק שם, אנשים נהדרים, אבל כשאותו שחקן חזר, ידעתי שהגיע הזמן שלי לעזוב. דיברתי עם ר"ג, זה התאים להם, ואני שמח על המקום שאני בו היום".
"מרגיש בטוח עכשיו"
את השבת של ה-7 באוקטובר כהן זוכר מצוין. יומיים קודם לכן הוא עבר בסמוך לגבול עם אחד מהבנים של משפחת ביסמוט, שעבר לגור במושבים הצמודים לגבול עזה. באותה השבת, בה הקבוצה הייתה אמורה לפתוח רשמית את עונת החזרה של לליגה הבכירה, הדבר הראשון שהרגיש הייתה דאגה לחבר שבגבול. "זה היה רגע מפחיד", הוא מספר. "התעוררתי מהאזעקות. לא התקשרתי למשפחה בארה"ב, ידעתי שהם ישנים. דאגתי יותר למשפחה שבאשדוד".
אתה עזבת כבר במוצאי שבת.
"כן, זה היה שונה מכל מה שהכרתי. כששיחקתי באשדוד היו טילים (שומר החומות ס.א), וחצי מהשבוע הייתי במקלט. כששמעתי את האזעקות, חשבתי שזה דומה, אבל כשראיתי את המחבלים חודרים לישראל הבנתי מיד שזה אחרת. ההחלטה לטוס באותו הלילה לאתונה הייתה מאוד קשה. ישראל הפכה לבית, יש לי פה את 'משפחת השבת' שלי. העברתי את כל השעות עד הטיסה במחשבה אם אני רוצה באמת לעזוב או להישאר. עשיתי את זה בסוף כדי להיות יותר שקט עם עצמי וגם המשפחה בארה"ב לא היו שמחים עם זה שאני נמצא כאן בזמן כזה".
איך הגיבה המשפחה בארה"ב כשאמרת שאתה חוזר לישראל?
"הם לא רצו שאחזור. אמא שלי לא תבוא לפה בקרוב, אבא אולי. אמרתי להם שבישראל החיים עכשיו הם די נורמאליים ואני מספיק בוגר להחליט בעצמי. בשנה הזו התחלתי להרגיש יותר ביטחון, שאני חלק מקבוצה. לא הייתי אומר שהייתי זורק את זה אבל טוב שחיכו עד שהמצב יירגע. באותם הימים צרכתי הרבה חדשות על מה קורה פה, וביוון המשכתי להתאמן בחדר כושר שהיה לנו זמין. אני מרגיש בטוח עכשיו".
אל תקראו לו ירדן
אל תנסו לקרוא לו ירדן, הוא לא אוהב שמעברתים לו את השם. במקור הוא בכלל נולד בשם בנג'מין, שהפך עם הזמן לכינוי 'בנג'י', מה שלא מצא חן בעיניי אמא כהן שהוסיפה את השם ג'ורדן. קלישאת מזג האוויר האהוב בישראל חוזרת גם כאן, כהן מסביר שבזכותו הוא מרגיש כאילו מעולם לא עזב ארה"ב. את יום הכיפור הראשון שלו בארץ הוא מכנה "כהלם", כשראה את האנשים הולכים על הכביש והכל סגור ליממה שלמה. הוא כבר התרגל לפסח, ואוגר לחם מראש לשבוע הזה, שמרגיש לו ארוך מאוד.
מדי פעם הוא מנסה את התחבורה הציבורית בישראל, את הנסיעות דרכה מכנה כ"מסע". הוא לא טיפוס של רשתות חברתיות, ומשתמש באינסטגרם רק כי "חייב", ומשהו שהוא לוקח איתו מארוחות ערב השבת הוא המרחק מהנייד לטובת תקשורת בין אישית. "אני אוהב לשחק קלפים, יניב או טאקי", הוא מעיד. "גם אוהב לקרוא ספרי פנטזיה, חובב של סדרת 'הארי פוטר'. מי הדמות האהובה עלי שם? פרופסור סנייפ. גם אלן ריקמן שגילם אותו שחקן טוב".
קם מוקדם בבוקר לצפות ב-NBA?
"לא, אני ישן. לאחרונה אני יותר צופה ביורוליג. אני לא מהטיפוסים שצופים בכדורסל בזמן החופשי. למה? שאלה טובה. לומדים הרבה מצפייה בענף בטלוויזיה".
השבוע ציינו ארבע שנים למותו של קובי בראיינט.
"אני לא מעריץ מושבע, אבל אני זוכר את היום הזה. היינו בתא ההלבשה בקולג' אחרי אימון כשאחד העמיתים לקבוצה סיפר את החדשות. חשבתי שזאת בדיחה, וראיתי בנייד שזה אמיתי. אף אחד לא דיבר במשך דקות רצופות".
חושב ללמוד עברית באולפן?
"לקחתי כמה שיעורים, אבל קשה היה להתמיד כי בפגרה אני טס הביתה ופתאום הלימודים בשעה 12 בלילה בשעון ארה"ב, כשקשה לי כבר להתרכז. אני מבקש מהחברים מהקבוצה לתת לי כמה מילים כל יום ואני לומד אותן".
