הפודקאסט של פיני גרשון ואהרל'ה ויסברג, פרק 4
שלשום, מינכן, אמצע הרבע השלישי מול פנרבחצ'ה, ההפרש כבר מטפס ל־20 נקודות לטובת הקבוצה הטורקית. שחקני מכבי ת"א נראים אבודים, מבולבלים ומתוסכלים אחרי עוד סל שהם סופגים בלי התנגדות. עודד קטש פונה לעוזריו עם מבט נוגה של "מה עכשיו?"
בזמן שהאוהדים בבית ממשיכים עם ההשתלחויות הקבועות ברשתות החברתיות, המאמן מחליט לשנות כיוון: הוא מוריד את הכוכב שלו, לוני ווקר, ואת יתר הזרים לספסל, ומשאיר על הפרקט רק את ג'ף דאוטין לצד ארבעה ישראלים – רומן סורקין, וויל ריימן, תמיר בלאט וטי־ג'יי ליף. אם אתם שואלים כל מי שמבין קצת בכדורסל, הוא יגיד מיד שזו לא חמישייה שמתאימה לרמת היורוליג. אבל זה עובד – הצהובים רצים 10:23, מקטינים את ההפרש לשבע בלבד, וקטש מחזיר את הרוטציה הקבועה שלו. הקבוצה אף עולה ליתרון, אך שוב מפסידה ויוצאת חפוית ראש, כפי שקורה שוב ושוב – מגיעה עד הבאר אך לא מצליחה לשתות ממנה.
אלא שהסיפור של העונה הנוכחית גדול מהפסד כזה או אחר. הוא סיפור על סגל שנבנה בצורה עקומה ולא מאוזנת, עד כדי כך שבמהלך הקאמבק מול אלופת היורוליג, הזרים הדומיננטיים (או שלפחות אמורים להיות) – ווקר, אושיי בריסט וג'יילן הורד – כלל לא היו על הפרקט. מכבי ת"א, פעם אימפריה אירופית, הידרדרה למעמד של נמושת המפעל, כשהיא מדורגת לסירוגין אחרונה בטבלה עם מאזן עגום של שני ניצחונות מול שמונה הפסדים.
עוגן במקום הגה
לפני שמפנים אצבע מאשימה על מי שבנה את הסגל הזה, צריך להבין את ההקשר. מכבי מנוהלת בידי קבוצת בעלים שכבר עברו דבר או שניים בכדורסל ויודעים איך להציל ספינה טובעת. אך במקום לתפוס את ההגה ולהחזיר אותה למים שקטים, הם מטילים עוגן כבד לקרקעית.
נכון שהמועדון עובר תקופה מורכבת, עם האיסור לארח משחקי יורוליג בישראל – פגיעה כלכלית חדה שמאלצת את הבוסים להכניס את היד עמוק לכיס מדי עונה. נכון שהקבוצה הגיעה פעמיים לכדי מרחק נגיעה מהפיינל־פור, ונכון שלא קל לבנות סגל חדש ולהנחית זרים בתקופה של חוסר יציבות ביטחונית, ונטישת שחקנים בעלי חוזים מובטחים.
אבל כל איש עסקים מצליח יודע שכאשר העסק שלו מידרדר, יש לנקוט פעולות מתקנות. לצאת מהקופסה, לחפש כיוון שונה. במקרה של מכבי, זה לא קורה. הבעלים עסוקים בוויכוחים פנימיים, במאבקי אגו ובתירוצים. חלקם אולי לגיטימיים, אך הם אינם פותרים את הבעיה.
לא פעם נטען במועדון כי הם לא ישלמו לשחקנים "מס מלחמה", אלא רק את המחיר הרשמי בשוק. אך נראה שכבר אין מנוס: אם רוצים להביא שחקנים עם רזומה יורוליג, צריך לשלם בהתאם, במיוחד כשהם מקבלים הצעות מפתות ממקומות אחרים.
העובדה הבולטת ביותר היא שמכבי נשארה מאחור בכל מה שנוגע להבנת השוק האירופי. בעוד קבוצות אחרות הגדילו את תקציביהן, הצהובים נשארו תקועים הרחק מאחור. "אי־אפשר להוציא 700 אלף דולר על שחקן ולצפות שזה יספיק. התקציבים והמחירים עלו בהתאם. אז נכון שהתקציב של השחקנים טיפס בקיץ, אבל הוא עדיין רחוק מאוד מהמתחרות הרציניות", מסביר גורם במכבי. מישהו אמר הפועל ת"א? עם זאת, יש במועדון מי שטוענים שעם תקציב של 20 מיליון דולר לשחקנים ולצוות מקצועי אפשר היה להגיע רחוק הרבה יותר ממקום אחרון.
חזון מול מציאות
לאחר שנים שבהן ההנהלה נטתה להתערב בבניית הסגל, הגיעה הסכמה כי האחריות תעבור באופן בלעדי למנהל המקצועי ולמאמן. עם עזיבתם של ניקולה וויצ'יץ' ואבי אבן, נותר חור במשבצת הזו, ובסיום העונה שעברה הוחלט לשים את הז'יטונים על קלאודיו קולדבלה האיטלקי. הלחשושים על מועמדותו כבר החלו בפברואר, אך רק ב־25 במאי – ביום שבו נערך גמר הפיינל־פור – הוא חתם רשמית, כחודש וחצי לאחר שמכבי סיימה את העונה האירופית. המינוי התעכב משום שקולדבלה ביקש לסיים את עונתו עם קבוצתו הקודמת.
"כל מי שמבין איך זה עובד בקיץ יודע שזה היה מצב בעייתי", הוסיף הגורם. "קבוצות מסיימות את העונה באפריל וכבר מחזיקות בתוכניות מגירה. אם אתה מתחיל לעבוד מאוחר, אתה נשאר עם הפירורים – במיוחד כשיש מלחמה שמרתיעה זרים. מכבי פיספסה לא מעט שחקנים".
מבנה הסגל שנוצר אכן לוקה בחסר, בלשון המעטה, ללא סנטר טבעי או רכז אמיתי, ועם יותר מדי שחקנים חסרי ניסיון ביורוליג. "עם הכסף שהיה, אפשר היה לבנות סגל טוב יותר", מציין גורם המעורה בנעשה במועדון. "לקולדבלה היה חזון של קבוצה בסגנון פריז מהעונה שעברה, שחקנים אלמוניים וזולים, אבל זה לא עבד. הוא לא הביא עוגני יורוליג והסתמך על תמיר בלאט ורומן סורקין לצד ווקר".
מכבי השקיעה את רוב כספה דווקא בישראלים: חמשת המרכזיים מקבלים יחד קרוב לארבעה מיליון דולר לעונה, כולל ליף, שהגיע ללא כל ניסיון במפעל הבכיר. "החתימו את ליף בשכר של שחקן מנוסה, אבל הוא לא כזה", קובע הגורם. "במקום להביא שניים־שלושה שמות מוכחים, הכסף פוזר בצורה לא יעילה".
ומכבי משלמת על הטעויות האלה מחיר מלא: אין סנטר זר עם ניסיון ברמה הגבוהה, כאשר הנטל מוטל על סורקין, ובעמדת הרכז החלל מורגש במיוחד. רוקאס יוקובאיטיס עזב בקיץ למרות חוזה מובטח, והתגובה של הצוות המקצועי הייתה להחתים את דאוטין. התוצאה – חוסר איזון. ווקר, שנחשב לשחקן היקר בסגל, מתקשה לבוא לידי ביטוי. "אי־אפשר לקחת שחקן כזה ולתת לו לנהל משחק", אומרים במכבי. "זה לא התפקיד שלו. הוא צריך לידו רכז מנוסה שיקל עליו".
בין אדישות לתסכול
מלבד קולדבלה, גם קטש סופג אש. לפי גורמים במועדון, הוא נראה בתקופה האחרונה מסוגר, אדיש ולא מצליח לספק תשובות. אבל יש מי שממשיכים לתמוך בו. "הוא רוצה להצליח", מדגיש אחד מהם. "קשה להוציא מים מהסלע כשאין כלים. הוא הבין מזמן שהקבוצה צריכה חיזוק של שני שחקנים לפחות, וזה מדכדך אותו".
אחרים במועדון פחות סבלניים כלפי המאמן: "עם התקציב שיש, הקבוצה לא אמורה להיות במקום האחרון. גם לא לנצח בקושי בליגה המקומית יריבות עם תקציב של חמישית ממנה. אין הצדקה ליכולת הזו – כל התקפה מקרית, ההגנה נראית רע, והשחקנים מתפקדים כאילו זה משחקם הראשון יחד".
המצב הנוכחי משקף אנדרלמוסיה כללית. החיצים נורים לכל עבר, אף אחד לא לוקח אחריות, וכל צד מאשים את האחר. אם מישהו במועדון לא יעצור ויבין שדרוש חישוב מסלול מחדש, הספינה הצהובה באמת עלולה לטבוע.
בסיום המשחק הערב ישודר ב-ynet, בפייסבוק וביוטיוב פרק חדש של MatchUp - הפודקאסט של פיני גרשון ואהרל'ה ויסברג
פורסם לראשונה: 01:30, 13.11.25
