היה עצוב לשמוע השבוע על מצבו הרפואי של אולסי פרי, שרופאיו נאלצו לכרות את רגלו. עברו בישראל המון כדורסלנים גדולים ששינו את פני הענף בארץ, אבל מעטים הטביעו חותם כמו של פרי. אפשר לדעת שספורטאי מסוים הופך למשהו שגדול יותר מהתחום שלו בלבד כאשר הוא נכנס לתוך התרבות הישראלית - ובמיוחד אם מדובר בשחקן שהגיע מבחוץ כמו פרי האמריקאי. ואין יותר טוב מאשר להשתחל למערכון של הגשש החיוור, בו סלים וארזה אומר: "ראית את אולסי פרי כשנולד? בקושי מטר שמונים. עם האימונים בא הגובה".
ובעצם, זה היה יותר מעניין תרבותי וספורטיבי. אולסי הוא אחד משלנו, מישהו שהיפנט את הקהל והסעיר את הדמיון בתקופה בה לא קיבלנו את ה-NBA, שחקן שלא נתקלנו בו, ועוד כזה שקשר את נפשו לישראל והשתקע כאן. למרות כל הקשיים בחייו, ההסתבכויות עם הסמים, אהבת העם תמיד זרמה אליו במנות גדולות. אולי זה היה גם התזמון, הנחיתה שלו בדיוק בעונה של צסק"א והזכייה הראשונה בגביע אירופה, שהפך אותו לאגדה. יש אנשים בגילים מסוימים שעולה להם חיוך על הפנים באזכור שמו של אולסי. או אלישע בן-אברהם, השם העברי שקיבל לאחר שהתגייר. הוא פשוט איש שקל לאהוב.
קשור ליהדות מהרגע הראשון
האיש שנולד לפני 72 שנה בניוארק היה קשור לישראל וליהדות מהרגע הראשון. פיזית מהרגע הראשון – הוא נולד בבית החולים "בית ישראל" למשפחה נוצרית־בפטיסטית בת שלושה ילדים, ואף עבר ברית מילה. הוא שיחק בקולג'ים בבת'ון־קוקמן שבפלורידה, ואח"כ עשה את צעדיו הראשונים בווירג'יניה ובאלנטאון, קבוצות מ־ABA ומהליגה המזרחית. החיים שלו וההיסטוריה של מכבי ת"א השתנו בניו־יורק. אולסי זכה ב־1975 לחוזה בניקס מה־NBA, אחרי שבמועדון הפאר התרשמו מכישוריו של השחקן המתנשא לגובה 2.08 מ', אבל מעולם לא קיבל הזדמנות לשחק. במקום זאת, הוא הלך לנסות את כוחות באחת מליגות הקיץ הסוערות באולמות הדחוסים בהארלם, שם שמלוק מחרובסקי ז"ל שם עליו עין.
המנהל המיתולוגי של מכבי ת"א היה אדם בעל עין נץ בכל הנוגע לפוטנציאל של שחקנים. מספר דקות בלבד של אולסי על המגרש הספיקו לו, והוא התלהב מהאתלטיות, מהקליעות המדויקות ומהמיקום של הסנטר מתחת לסל. הוא הבין מיד שאולסי הוא האיש המתאים למכבי ת"א, ושצריך להחתים אותו באופן מיידי ולא להתמהמה. "אם נפספס אותו, ההפסד יהיה כולו שלנו", הוא אמר לראשי הקבוצה.
אולסי אפילו לא היה שחקן קבוע במכבי בעונתו הראשונה – שמלוק שיכנע אותו להצטרף לשישה משחקים באירופה תמורת 6,000 דולר לחודש. אבל כמעט כל אחד מששת המשחקים הללו היה מיתולוגי. כמובן שה־77:91 בווירטון על צסק"א מוסקבה, והשיא בניצחון על וארזה בגמר גביע אירופה, הזכייה הצהובה הראשונה. הוא הוסיף עוד אחת בהמשך, לצד 7 אליפויות, 6 גביעים וגביע ביניבשתי אחד.
הגיור המדובר התרחש ב-1979, ויצר עליהום רציני מצד המתחרות של מכבי ת"א בארץ, ובראשן הפועל ת"א. המתנגדים ניסו להוכיח כי הגיור אינו חוקי, וגיבו את דבריהם במידע שהביאו מרבנים מכל הזרמים בישראל ובארה"ב. בין השאר, נטען כי בארה"ב לא נרשם גיור ע"ש אלישע בן-אברהם, שמו החדש של אולסי. אבל זה לא עזר, והוא הפך רשמית ליהודי ולישראלי.
שערוריית הסמים והחיים החדשים
אני זוכר מקרה יוצא דופן, מוזר בלשון המעטה, שקרה לי אתו. בדרך חזרה מאולימפיאדת לוס-אנג'לס ב־1984 נחתתי לחופשה באמסטרדם. למחרת הייתי אמור להמשיך ליער השחור בגרמניה. לפנות ערב, לפני סגירת העיתון, טיילתי במדרחוב. בעודי בוחן את המחירים בחלונות הראווה, עבר לידי איש גדול ממדים שבמבט ראשון מרחוק נראה לי ככדורסלן. אחרי שחלף על פניי הבנתי שמדובר באולסי. כמה שעות לפני כן קיבלתי מידע שפרי עוד לא הגיע לחידוש אימוני הקבוצה בגלל שסבתו נפטרה. הוא ניסה להתחמק ממני, אבל רצתי אחריו (בתקופה שעוד יכולתי...) וברחוב סמוך השגתי אותו. שאלתי אותו מדוע הוא לא בארץ ואולסי התחמק. דיווחתי על הפגישה למערכת, ואחד מעמיתיי התקשר לאחד מחברי ההנהלה, אבל הוא הטיל ספק בדבריי. אולסי עצמו אמר לי בחיוך "יהיה בסדר, ניפגש בישראל".
שחקני העבר הגדולים ובעלי וראשי המועדון תמיד ליוו מקרוב את אולסי. הם הכירו היטב את האישיות והנטייה שלו לצרות, ועטפו אותו בהמון אהבה ותמיכה לאורך השנים כי ידעו איזה אדם מסתתר מתחת לפרשיות. הם גם שמרו על פרטיותו בקנאות במהלך השבועיים האחרונים בהם היה מאושפז, ועשו הכל כדי שדבר הניתוח לא יגיע לתקשורת, מאחר שחלקם טענו שהדבר עלול להעלות מהאוב את שערוריות הסמים בהן היה מעורב.
אבל זה חלק בלתי נפרד מהתלאות שעברו על אולסי. ב־1982 מכבי עמדה בפני משחק ביתי מול ריאל מדריד בגביע אירופה, אבל הקהל נדהם לראות את הקבוצה בלעדיו. הוא טען בפני הקבוצה, וזה מה שהמועדון הסביר בעצמו, כי הלך לישון, לא הצליח להתעורר וככל הנראה סבל משפעת – אבל סביב מכבי החל מחול שדים עם שמועות לפיהן פרי היה תחת השפעת סמים. למרות הרמיזות על כך בתקשורת, מכבי גוננה עליו בחירוף נפש, אבל אחרי פרישתו כבר לא עמד כוחה לעשות זאת. ב־1985, מעט לאחר שסיים את דרכו המקצוענית, פרי נעצר בהולנד יחד עם בן דודו כשברשותם כמות גדולה של הרואין בשווי של 1.8 מיליון דולר. אולסי ניסה להילחם במשך מספר חודשים בהסגרתו לארה"ב ונכשל, ובמשפט הואשם, לאחר שבין היתר נטען כי נסע עם תיק מלא בכסף, ונשפט ל־10 שנות מאסר מהן ריצה שש. במכבי המתינו לו בסבלנות, וב־1991 הזמינו אותו חזרה לישראל להתחיל בחיים חדשים בעזרתם, בין היתר דרך פעילות באימון במועדון וניהול סניף בורגר ראנץ' בו החזיק אודי רקנאטי.
בימיו כשחקן היו לו בעיות נוספות. אולסי, ששמו לא ירד מהכותרות לטוב ולרע (ככה זה כשאתה יוצא עם האישה הכי יפה בארץ, תמי בן עמי ז"ל), נגרר לשורת תקריות במשחקים שיצרו לו שם של שחקן אלים. אחרי דרבי נגד הפועל ת"א הוא היכה את שחקן הפועל שמואל נחמיאס, פעם הוא וחברו ארל וויליאמס השליכו פחי זבל זה על זה, ואני זוכר היטב מקרה בו חזיתי מקרוב, בפביליון של ריאל, כאשר נכנס לקרב מילים סוער עם מאמן היריבה לולו סאיינס – שגלש גם לעימות פיזי. מה שזוכרים מאותו משחק זה את ריצת האמוק של ארל אחרי שאוהדי ריאל הפגיזו אותו במטבעות...
כאמור, זה הצד האפל יותר של אולסי. אחרי הפרישה הוא התמתן ונתן מזמנו לכל אדם שרצה לשוחח איתו ברחוב, ועוד לפני כן ישראל נפלה בקסמיו. עוד על אולסי. בסה"כ מדובר באדם חביב מאוד שמתחבר לך במהירות. הוא תמיד קיבל כל אחד עם חיוך רחב על הפנים, וקנה את כל מי שפגש בזכות העממיות שלו. ועל המגרש, האהבה שלו לכדורסל הייתה נדירה. חשת בזה מיד בצעדים הראשונים שלו על המשטח, בחימום, באימון, במשחק. אולי האופי המיוחד הזה הוביל לכך שבמכבי היו מוכנים לסלוח לו על הטעויות שעשה. אם היה מדובר בכל שחקן אחר, החרב הייתה נופלת.
פורסם לראשונה: 08:10, 11.07.22
