את הציפייה לקראת העונה החדשה של עירוני נס־ציונה, הקבוצה המסקרנת ביותר שנבנתה הקיץ בליגה, אפשר להריח, ולא רק כמטאפורה. בחצר אולם לב המושבה, מקום שעמד שומם ושימש את המעשנים במהלך המשחקים, ניצב כעת מבנה חדש מהניילונים, בדיוק כמו הכיסאות במשרד של פול קורסארו, המאמן האמריקאי של הכתומים.
המתחם, שמומן על ידי העירייה והנהלת הקבוצה בראשות הבעלים לב מזור, כולל חדר מאמנים, חדר תדריכים, סאונה וחדר הלבשה מותאם לשנת 2026 (ולא כזה שבו מכונות כביסה מרעישות פועלות במקביל לתדריך המאמן). בהמשך יכניסו אליו אמבטיית קרח ועוד אביזרים מקצועיים שישפרו את הקבוצה תוך כדי תנועה.
השינוי הזה הוא לא רק קוסמטי, אלא הצהרת כוונות. דוגמה להצהרה שכזו הגיעה לפני שבוע. נכון, נס־ציונה הפסידה להפועל ת"א בחצי גמר גביע ווינר, אבל זה היה משחק שקול וצמוד עד סופו מול קבוצה בתקציב אסטרונומי. קורסארו (37) מודע לכך שהקבוצה שלו מסקרנת את ציבור אוהבי הכדורסל בישראל, שישמחו לריענון ברשימת הקבוצות שרצות בצמרת. "אנחנו עושים ברמה היומיומית מה שצריך לעשות כדי שנהפוך לארגון גדול יותר", הוא מדגיש. "אנחנו ממוקדים רק בכדורסל, ואני ממוקד בעשיית העבודה שלי כאן מדי יום עבור נס־ציונה, ובהכנת הקבוצה לנצח משחקים".
בהמשך הוא מציין בחיוך שהניצחון על גליל עליון ברבע גמר גביע ווינר היה ה־100 שלו בקריירה מאז החל לאמן לפני שש שנים בליגת המכללות בארה"ב. "המטרה היא תמיד להיות הכי טובים, לבדוק עם עצמנו אם בכל משחק עשינו את הטוב ביותר שלנו. התוצאות יבואו מעצמן".
"כלום לא היה מתוכנן"
המאמן עזב את ביתו באינדיאנפוליס בדצמבר אשתקד ונחת לראשונה בקריירה מחוץ לגבולות ארה"ב, שם צבר ניסיון עשיר כמאמן ראשי במכללות (כולל ב־IU Indy ובאוניברסיטת אינדיאנפוליס). כשהגיע הטלפון מסוכנו ומהבעלים מזור, הוא לא ידע דבר על ישראל, ובטח שלא על נס־ציונה קורסארו הגיע לעזור לעמית שרף שעמד על הקווים, ובהמשך מאיר טפירו שעשה את המעבר מכיסא המנהל המקצועי אל הקווים - עד שבמהלך סבב המלחמה השני עם איראן הוחלט שהאמריקאי זה שייקח את המושכות כמאמן ראשי.
"שום דבר לא היה מתוכנן, באתי נטו לעזור לעמית כשהקבוצה נאבקה בתחתית", הוא נזכר. "עבדנו יחד רק שני משחקים, וכשהוא עזב כבר היינו בתוך שינוי. ידעתי שמאיר היה שחקן טוב, והוא מצוין בעיניי כמנהל מקצועי, כך שההחלטה שיעבור לאמן הייתה טובה. מערכת היחסים שלנו נהדרת. עוד לפני המלחמה, התוצאות שלנו לא היו מה שכיוונו אליו. לב התקשר אליי, אמר שיש לי הרבה ניסיון מהמכללות והציע לי את המשרה כשהליגה תתחדש".
"לא ידעתי כלום על ישראל"
(צילום: עוז מועלם)
וזה הצליח מבחינת ניצחונות והישארות בליגה, למרות שהגעתם לבית התחתון.
"ניצחנו כמעט בכל המשחקים מה־15 שהיינו צריכים בסוף העונה. הובלנו את הבית התחתון, הצגנו כדורסל טוב על הפרקט וגם התחלנו לראות חזון של איך הפרויקט שלנו ייראה. בתום העונה, לב שאל אם אני מעוניין להישאר עונה נוספת".
הסכמת למרות המצב הביטחוני והעובדה שיש לך שני ילדים קטנים.
"אני אוהב את ישראל, זה מקום יפה מאוד. אף פעם לא גרתי ליד הים לפני כן בארה"ב. אין בישראל, לפחות במרכז, שלג. אלה תנאים שמאוד נוחים למשפחה. אנשים כאן מאוד נחמדים, חמים. אין בי פחד מטילים. אנחנו מרגישים בטוחים, אשתי גם מאוד אוהבת להיות פה. לא סתם אומרים שישראל היא המדינה ה־51 של ארה"ב, הכל פה מאוד דומה לבית".
האיש של הבעלים
לקורסארו חשוב להפריד בין תקופתו כעוזר מאמן לבין מה שקרה וקורה מאז שתפס את המושכות על הקווים. הוא מונה בגאווה את ההישגים שהובילו למינוי הקבוע שלו, כמו הניצחונות על הפועל ירושלים והפועל חולון והשליטה המוחלטת בבית התחתון. מבחינתו, אותם חודשיים לא היו מקריים אלא הצלחה מוכחת, ולכן ההחלטה להפקיד בידיו את בניית הסגל לעונה הנוכחית לא נבעה מהיותו "האיש של הבעלים", אלא הייתה המשך ישיר לדרך שהתווה.
והקיץ הוא בנה קבוצה עם שמות כמו ג'וש כריסטופר, פאריס לי ופרדי גילספי - פיגורות ששיחקו ב־NBA או בליגות בכירות באירופה. קורסארו נשמע מרוצה מהסגל: "הבנייה נמשכה באותו הכיוון מסוף העונה שעברה. ההצטרפות של השמות האלה הייתה מאוד מספקת. מדברים על שאיפות, על המציאות. אנחנו יכולים ליצור את המציאות הזאת".
נס ציונה הביאה פיגורות. פאריס לי שומר על אנטוניו בלייקני
(צילום: עוז מועלם)
מציאות שבה כולם כבר מסמנים אתכם כמועמדים רציניים למקום הרביעי אחרי שלוש הגדולות.
"אני לא מסתכל על זה ככה. למה דווקא מקום רביעי? למה לא מקום ראשון? אני מאמין שזה יכול לקרות, שאנחנו יכולים להיות בפסגה. אין לחץ לנצח את הקבוצות הבכירות. אם זה יקרה, זה יקרה. אני מאמין שאם נמשיך בגישה הזאת יום אחרי יום, נביא את עצמנו לעשות משהו מאוד מיוחד".
בחרתם בשחקנים עם ניסיון, לא רוקיז.
"אנחנו רוצים וטרנים, שחקנים שיתנו מאמץ קבוצתי ושטובת הקבוצה חשובה להם. כל השחקנים מתאימים לסגנון הזה, כי הם באים עם ניסיון רב ושנים של משחק. אני לא יודע עדיין אם זה יתרון, רק התחלנו לפני חודש. עד עכשיו, אני אוהב את מה שאני רואה".
על ההחלטה לא להירשם למפעל אירופי: "אני מאמין בחזון של לב, שצריך שכל עונה נעשה התקדמות שלב אחרי שלב. הייתה לנו את ההצלחה של אחרי המלחמה, נשארנו בליגה - אבל עדיין לא הצגנו את היכולת שרצינו. בזה נתמקד השנה, בשיפור שלנו בליגה הישראלית. כשזה יקרה, נלך על אחד המפעלים הבינלאומיים".
"ההליך עדיין מתנהל"
במהלך הראיון קורסארו מדבר על האווירה המשפחתית במועדון ועל ההתחלות החדשות בישראל, אבל ההיסטוריה הלא רחוקה שלו מספרת סיפור מורכב שהגיע גם לכתב תביעה, שעדיין נמצא בהליכי בירור. על פי כתב התביעה שהגישו שישה שחקנים נגדו ונגד אוניברסיטת אינדיאנפוליס, יוחסה למאמן התנהלות שכללה השפלות מילוליות קשות, אלימות פיזית, אמירות גזעניות ולחץ נפשי מתמשך.
מדובר בעונת 2024/25, ולטענת השחקנים ההתנהלות הזו הובילה לנזקים נפשיים חמורים, כולל פניות לקו חם למניעת התאבדויות ואובדן מלגות וחוזים עתידיים בסך של יותר מ־2.4 מיליון דולר. מנגד, קורסארו, שפוטר על ידי האוניברסיטה במאי 2025, הגיש תביעה נגדית בטענה ללשון הרע ופיטורים שלא כדין, וטען כי רק שני מקרים מינוריים אומתו בחקירה הפנימית. האוניברסיטה, מצידה, הבהירה כי חקירה פנימית קבעה שהתנהלותו אינה עומדת בסטנדרטים של המוסד, ולכן הוחלט על סיום דרכו.
קורסארו מודע לכך שהמידע הזה הגיע לישראל ומנסה לסגור את הנושא במשפטים קצרים, כשהוא חוזר שוב ושוב על הטענה שאינו יכול לדבר עליו בהרחבה: "אני יודע שקוראים על זה באינטרנט ויודעים דברים, זה בסדר. בגלל שההליך עדיין מתנהל, אני לא יכול להגיב על כלום עכשיו. אני מקווה שבישראל ישפטו אותי על העבודה שאני עושה. אין לי מה להסתיר"
