זה קרה לפני כחודש. באולם בכרמיאל, הכי קרוב לכפר שבו נולדה, אליס חתוקאי הביטה ליציע. שם, בין הצעיפים לבלונים, היו האנשים שהכירו אותה הרבה לפני שמכבי ר"ג הפכה לה לבית. החברים והמשפחה מכפר כמא.
"אירגנו אוטובוס והגיעו המון אנשים מהכפר", משחזרת חתוקאי. "לא רק ילדות שמשחקות כדורסל, גם אנשים שפשוט רצו לבוא ולתמוך. זה מרגש. כשאני מסתובבת ברחובות בכפר אומרים לי שגאים בי. אני מרגישה שאני מייצגת משהו גדול יותר".
הם צודקים. חתוקאי (22) היא הצ'רקסית היחידה כיום בליגת העל, והראשונה מאז נילי נאתכו ז"ל. נאתכו, בת דודתו של קפטן נבחרת ישראל לשעבר בכדורגל, ביברס נאתכו, הייתה פורצת הדרך של העדה בספורט הישראלי. קלעית אדירה שכיכבה בנבחרות ישראל ובאליצור רמלה, אך נהרגה בתאונת דרכים ב־2004 יחד עם אחותה ובת דודתה. אליס הייתה אז בת שנה, אך דמותה של נאתכו מלווה אותה מאז שהחלה לשחק.
"תמיד שמעתי את השם שלה, עוד כילדה", היא מספרת. "לא הכרתי אותה באופן אישי, אבל תמיד אמרו לי שהיא הראשונה שפרצה גבולות, שיצאה מהכפר הקטן והפכה לשחקנית מובילה. זה משהו שמלווה אותך".
רגע מיוחד מבחינתה הגיע דווקא דרך הדור הקודם: "לפני כמה שנים, באחד מאימוני הנבחרות הצעירות, טלי נוי אמרה לי שיש דמיון ביני לבין נילי. זה ריגש אותי בטירוף. להרגיש שאני איכשהו נוגעת ברמה שהיא הגיעה אליה - זה לא מובן מאליו".
חוצפה עם צניעות
חתוקאי היא אחת השחקניות המובילות אצל מוליכת ליגת העל. לקרוא לר"ג מוליכה זה אנדרסטייטמנט. אמנם ביום שני האחרון היא הפסידה למכבי חיפה, אך זה קרה אחרי 16 ניצחונות רצופים מפתיחת העונה. ר"ג הבטיחה כבר מזמן את המקום הראשון וכמעט בוודאות גם את יתרון הביתיות בסדרות חצי וגמר הפלייאוף. אה, שכחנו לציין: היא שואפת לטרבל, אחרי שהעפילה לחצי גמר הגביע וזכתה כבר בגביע ווינר.
פתיחת העונה הפתיעה אתכן?
"האמת שכן. לא נראה לי שמישהו ציפה לפתיחה כזאת. אבל עבדנו מאוד קשה בקיץ, התחלנו מוקדם, והכל התחבר. זה לא קרה במקרה. המטרות לא השתנו. מהיום הראשון דיברנו על תארים. זכינו באחד, אבל ברור שאנחנו רוצות עוד".
עבור חתוקאי זוהי שנה שלישית ברציפות בר"ג וגם העונה היא בורג מרכזי שם, עם ממוצעים של 11.6 נקודות, 3.7 ריבאונדים ו־2.7 אסיסטים ב־17 מחזורים. "אם הייתי צריך לזקק את שלוש התכונות של שחקנית שאני כמאמן מתחבר אליהן יותר מכל הייתי אומר: רצון ותשוקה לנצח, תשוקה זהה לשחק הגנתית והתקפית, ונכונות ויכולת ללמוד ולהשתפר. באליס מתקיימות כל התכונות האלה ולכן אני כל כך שמח שהיא בצד שלי", מחמיא לה מאמנה עדן ענבר.
5 צפייה בגלריה
"עבדנו מאוד קשה בקיץ, התחלנו מוקדם, והכל התחבר". חתוקאי בפעולה
(צילום: לירון מולדובן, מינהלת ליגת העל לנשים)
"כל כך קל לי להתחבר להעריך ולאהוב אותה כשחקנית. מעבר לזה, גם מחוץ למגרש אליס היא נכס לכל קבוצה. אסיים בחשוב מכל – באישיות שלה היא מוכיחה שניתן לשלב חוצפה על המגרש עם צניעות וביישנות מחוצה לו, אגרסיביות במשחק עם עדינות ונועם הליכות בסיומו".
"לא לשכוח ליהנות"
חתוקאי בכדורסל מגיל צעיר מאוד וכבר עברה דבר או שניים בחייה. בכיתה ח', רגע לפני שהקריירה באמת התחילה, הגיעה פציעה קשה - קרע ברצועה הצולבת. שנתיים מחוץ לפרקט, בגיל שבו אחרות רק מתחילות לחלום. "היו רגעים שחשבתי לוותר, אולי אפילו לפרוש מכדורסל. לא ידעתי אם אני רוצה להקדיש לזה את כל החיים. אבל אמרתי לעצמי שאם הגעתי לנקודה הכי נמוכה - מכאן זה יכול רק לעלות", היא מודה.
מה גרם לך בכל זאת להמשיך?
"ההבנה שזה החלום שלי. החלטתי שאני הולכת עד הסוף ועושה את כל מה שצריך כדי להיות שחקנית מקצוענית. היום אני יודעת שזו הייתה החלטה נכונה".
את רואה את עצמך כמודל לחיקוי?
"אם ילדה אחת תראה אותי ותגיד 'אם היא עשתה את זה - גם אני יכולה', אז עשיתי משהו נכון".
ליגת הנשים עדיין נאבקת על מקומה ביציעים, וחתוקאי לא מתעלמת מהמציאות: "זה לא רק עניין של משחק. זה פרסום, תקשורת, מודעות. גם אנחנו השחקניות צריכות להיות יותר בחוץ. צריך להביא ילדות, קבוצות, משפחות - ליצור חוויה".
ובכל זאת, יש גם התקדמות.
"ברור. יש יותר מאמנות, וזה חשוב. זה מראה שהכדורסל הנשי מתקדם".
הציפיות ממך גדלו השנה.
"בהתחלה באמת הייתי נכנסת ללחץ והיה לי קשה להתמודד, אבל הבנות מאוד עוזרות לי, הן נותנות עצות. המאמן מאוד מאמין בי ותמיד נותן לי ביטחון על ומחוץ למגרש".
מה המטרה הבאה או החלום הגדול?
"להיות שחקנית משמעותית בנבחרת הבוגרת. זה תהליך - לאט־לאט, צעד־צעד".
ומה הדבר הכי חשוב לך בדרך לשם?
"לא לשכוח ליהנות. זה מה שהביא אותי לפה, וזה מה שישאיר אותי כאן".
