אחרי שבע שנים מוצלחות בהובלת חן שניידרמן, מכבי עירוני ר"ג פתחה באפריל האחרון פרק חדש והעבירה את המושכות לאיש העסקים ומהנדס הבנייה אבי גבאי.
מאז שנכנס לתפקיד הבעלים והיו"ר, גבאי (55) לא מבזבז זמן: הוא הגדיל את התקציב בכ־4 מיליון שקל, הוביל שיפוץ מקיף באולם זיסמן, איחד תחת קורת גג אחת את קבוצות הגברים והנשים, וכבר מתכנן את הצעד הבא: הקמת ארנה של 5,000 מקומות שתחזיר את המועדון לבמה האירופית. ימים ספורים אחרי ששניידרמן הודיע על עזיבתו, גבאי מדבר על האתגרים בבניית קבוצה כמעט מאפס, על השאיפות לעתיד, וגם משיב לראשונה באופן ישיר לביקורת על נוכחותו של בנו עילאי בסגל.
עילאי, ששיחק בנבחרות הצעירות, הוא שחיבר את אביו לכדורסל וגרם לו להכיר את הענף לעומק. באותן שנים גבאי עוד לא דמיין שיום אחד ירכוש קבוצה משלו. "עילאי היה באקדמיה בקליבלנד, חזר משם השנה וכרגע הוא משחק בר"ג", הוא מספר. "אני הגעתי לשם במקרה. הכרתי בנבחרות את פיני גרשון (מנהל־העל המקצועי במועדון), והוא הציע שאקח את הקבוצה, שהייתה בקשיים כספיים. בהתחלה סירבתי. בפעם השנייה שהנושא עלה כבר אמרתי כן".
בניגוד לנדל"ן, שם אתה רואה תשואה על ההשקעות, הספורט הישראלי הוא לרוב בור כלכלי.
"אין שום תשואה בספורט. רק מביאים הרבה כסף מהבית. מעבר לנושא הכספי, זה שואב אותך. המועדון הזה גדול ומפואר, יש בו יותר מ־2,000 ילדים, המון נוער, בתי ספר והרבה פעילות. זה מועדון של 80 שנה, אייקון. בדיעבד, לא הבנתי למה אני נכנס".
תסביר.
"הפילנתרופיה שלי באה לידי ביטוי בכך שבורכתי ואני רוצה להחזיר לחברה. ככה אני תורם דרך הנוער, מחנך אנשים טובים יותר, שיהיו שורשיים ויציבים יותר, תלמידים טובים יותר. היום הילדים תקועים במחשב, זה נוראי, והספורט מוציא אותם מזה".
"לא מאמין בקיפוח"
גבאי נולד וגדל בשכונת יפו ד', במשפחה בת חמישה אחים. הוריו הגיעו ממרוקו במסגרת עליית הנוער והתמקמו בקיבוץ העוגן, בסיפור שמזכיר את הספר "תרנגול כפרות". לדבריו, בשכונה רכש את החספוס והיכולות שסייעו לו בהמשך, במקום שממנו אפשר להמריא גבוה או להתרסק. הוא התחנך בתנועת "מכבי צעיר", סיים תיכון עם תעודת בגרות מלאה והתגייס לצנחנים. בהמשך שירת כקצין והשתחרר בדרגת רס"ן. משם פנה לענף הבנייה ונסע לאנגליה לשלוש שנים, כדי ללמוד הנדסה אזרחית ולרכוש את השפה. כשחזר לארץ עבד תחילה כשכיר, ובהמשך הקים חברת נדל"ן משלו, שלקחה חלק בין היתר בפרויקט שימור הביתנים בשרונה. הוא מתגורר בהוד־השרון, נשוי ואב לשלושה בנים ובת, שאף אחד מהם לא מתכנן להמשיך את דרכו בעסקי הנדל"ן.
למרות הרקע שממנו צמח, גבאי מסרב בתוקף לאמץ את נרטיב האפליה העדתית. "אני לא רק שלא מאמין בקיפוח, מי שמעלה אותו חוטא בחטא גדול מאוד", הוא אומר בנחרצות. "מי שמעלה את הנושא הזה הוא לרוב תת־אלוף בצבא או מישהו עם משכורת של 40 אלף שקל. אני הגעתי לאן שהגעתי בעבודה קשה ובנחישות. פרצתי הרבה תקרות זכוכית. אפשר להגיע להישגים, ותגיע אליהם גם אם לא תהיה הכי עשיר או הכי חכם. הקיפוח הוא פיקציה, מעולם לא הרגשתי אותו. זאת שטות אחת גדולה שצריך למחוק מהלקסיקון שלנו, ואת זה אני אומר כמרוקאי. אני מאמין בהשגחה ובקארמה. תעשה טוב, יהיה טוב. יש לי את הכוח העליון שלי".
לא מאמין בקיפוח. אבי גבאי
(צילום: אוראל כהן)
אי אפשר להתעלם מהביקורת על כך שהבן שלך, עילאי, משחק בקבוצה שבבעלותך.
"הוא שחקן מוכשר בפני עצמו, סיים באקדמיה בקליבלנד עם ממוצע של 23 נקודות. יש הבנה במועדון שהוא הבן שלי, ושםזה מסתיים. לכל המקטרגים אני רוצה להגיד: במשחקים עד היום הבן שלי שותף רק בשניים, ושיחק בכל אחד מהם שלוש דקות. אם זה נקרא לקנות קבוצה בשביל הבן, אני לא יודע, כי אחרת הוא היה משחק בכל משחק 15 דקות. המאמן הוא זה שמחליט מתי הוא ייכנס. כאבא? הייתי רוצה לראות אותו יותר על המגרש. כבעלים? אני סומך על הצוות".
הנוער הוא החזון שלך?
"אחת מכמה מטרות. אנחנו בוחרים בקפידה את המאמנים שלנו. יש לנו מאמן מיוחד לפיתוח יכולות אישיות, אנג'לו צגארקיס, מומחים בתזונה, מאמנים מנטליים ומאמני כושר, השתלמויות, כנסים וסדנאות למאמנים וגם להורים. שניידרמן עשה עבודת קודש מטורפת בנושא הזה, וגרשון מלווה מקצועית".
ולא קיפחת את כדורסל הנשים.
"אנחנו העיר היחידה שבה הגברים והנשים בליגת העל תחת אותה הנהלה, וגם מחלקות הנוער. חלוקת תקציבים בין המחלקות? אין העברות. כל גוף מסודר בפני עצמו, עם תקציב לשנה קדימה. אנחנו מאורגנים מבחינה תזרימית וכל מחלקה מחזיקה את עצמה".
"חדרי הלבשה בושה"
גבאי זוכה לגיבוי מראש העיר כרמל שאמה הכהן, ובעיני רוחו הוא כבר רואה ארנה חדשה של 5,000 מקומות. שיפוץ אולם זיסמן הוותיק היה הצעד הראשון בדרך לשם. כמהנדס בנייה וקבלן במקצועו, הוא לא מסתיר את הזעזוע שחש כשראה את מצב המתקן והחליט לקחת את העניינים לידיים.
"זה לא היה מקום שנראה כמו ליגת העל", הוא אומר. "בעזרה האדיבה של העירייה, ההיכל שופץ. חדרי ההלבשה היו בושה, השירותים לא עבדו. עכשיו יש חוויית צפייה אחרת. אנחנו רוצים להיות באופן קבוע בטופ 6 בישראל".
יש לכם מספיק אוהדים כדי למלא ארנה של 5,000 מקומות?
"אנחנו מגדלים ילדים שאוהבים כדורסל וככה הם מתחברים למועדון. השחקנים בליגת העל מגיעים אליהם לאימונים, ולכל אחד יש שחקן שהוא המנטור שלו. יצרנו קמע חדש, יש לנו מרצ'נדייז. במשחק האחרון היה מלא, ובזה שלפניו הייתה תפוסה של 70%".
אחד החידושים שהנהיג גבאי הוא ארוחה חמה שמחכה לשחקנים בסיום כל אימון. "לא נראה לי הגיוני שהם באים לאימון של שעתיים והולכים. זה אמור להיות יום עבודה", הוא מסביר. "שחקנים צריכים לדבר ולהסתכל אחד לשני בעיניים".
איך הדינמיקה בינך לבין המאמן אלעד חסין?
"בנדל"ן אני יכול להגיד שאני בין הטובים, בכדורסל אני מסתכל כאבא על המשחקים. אני מבין, אבל לא יכול להתווכח עם אלעד. הכביסה המלוכלכת נשארת בבית, ויש לנו פעמיים בשבוע סיעור מוחות. מדברים על הכל".
מה מבחינתך ייחשב להצלחה העונה?
"להיות בפלייאוף העליון. אני רוצה לפתח שחקנים ישראלים, לתת להם הזדמנות, אבל המשכורות שלהם לא נורמליות, לא פרופורציונליות ביחס ליכולות שלהם. היום הזרים הטובים עולים פחות מהישראלים".
לא סביר?
"יש היפוך בשוק. חלק גדול מהישראלים יושב על הספסל בקבוצות הגדולות ומחמם אותו תמורת סכומי כסף גדולים, ואז לא נשארים שחקנים. מי שנשאר הם לא בדרג הכי גבוה, אבל מקבלים הרבה כסף. אדם אריאל קיבל מנס־ציונה סכום כסף גדול מאוד, ואנחנו לא יכולנו לעמוד בו. אני גם לא חושב שנכון לשלם לשחקן ככה. לא הסכמתי, ואני מאחל לו בריאות. המקום הזה מנוהל כמו עסק לכל דבר, אין חריגה מהתקציב".
"נישאר ידידים"
וגבאי מבקש להיפרד במילים חמות משניידרמן: "מאוד עצוב לי שהוא עזב. הוא נשמה אמיתית ואיש טוב, ערכי מאוד. חשוב ויקר להורים, הקים פה מערכת מדהימה עם קשרים איכותיים, חשב קדימה. אגיד לו תודה על מה שהוא עשה ועל מה שהוא משאיר פה".
