יונתן אלון התרגל להיות גיבוי, זה שנמצא מאחור ומזעיקים אותו כשצצות בעיות. בשנים האחרונות, בכל פעם שהפועל ירושלים נכנסה למשבר ובחרה לפטר את המאמן, תמיד היה זה אלון שהוקפץ אל הקווים כדי לעשות סדר. ב־2021, כששימש עוזר מאמן, הוא החליף את דאיניוס אדומייטיס; ובעונה שעברה, הפעם מעמדת המנהל המקצועי, הוא החליף את איליאס קאנצוריס.
במשך שנים הוא עבד לצד מאמנים ישראלים בכירים כמו אריאל בית הלחמי, דן שמיר ועודד קטש – ופשוט חיכה להזדמנות הגדולה שלו. היא הגיעה בקיץ האחרון, כשבהנהלה החליטו לתת לו את המושכות בפעם הראשונה בקריירה כמאמן ראשי שפותח את העונה. בינתיים, למרות לא מעט גבות שהורמו, אלון (43) מצליח להפתיע את כולם עם ניצחונות גדולים על מאמנים בכירים ולהצעיד את ירושלים היישר לרבע גמר היורוקאפ. במקביל, הוא חולם להוסיף לארון התארים שלו את גביע המדינה, נוסף על זה שבו זכה בעונה שעברה, והערב (20:30) הוא יפגוש באולם הביתי, פיס ארנה בירושלים, את בני הרצליה בחצי הגמר.
אחרי כל השנים שעבדת כעוזר או הוזעקת כגיבוי, ההרגשת שזה מגיע לך, התפקיד של מאמן ראשי בהפועל ירושלים?
"זה לא העניין. בכל אימון פיזרתי שלטים עם הכיתוב 'it's not about you, it's about us' השאלה תמיד הייתה מה נכון להפועל ירושלים, זאת תמיד הייתה התרבות במועדון הזה. ואם זה הדבר הנכון למועדון, אז it's not about you. אני לא מסכן, כן? לא הפילו עליי משהו שלא רציתי. אבל החשיבה לא הייתה מה אני רוצה ומה טוב לי, אלא החשיבה על כולם ומה טוב לקבוצה. ההנהלה החליטה שזה טוב שאני אשאר וגם לי כמובן היה חלק שאהב את זה, אבל זה מה שהוביל את ההחלטות, לא אג'נדות אישיות".
נמאס לך לשמוע אנשים שאומרים שאתה בתפקיד כי השתחלת פנימה?
"אני לא שומע את זה בכלל. מי שרוצה להגיד לי משהו שיבוא להגיד לי את זה בפנים, אני לא מתייחס למה שאנשים רושמים מאחורי המקלדת או מרכלים מאחורי הגב, זה לא מעניין אותי. לא גנבתי שום דבר ולא עשיתי משהו לא בסדר. זאת גם לא שאלה אליי, אלא לבוסים שלי. אני לא החלטתי להיות המאמן. היו לי גם הצעות אחרות, אני לא צריך לדבר על הלגיטימיות שלי. אני יודע מה אני שווה ויודע גם מה הייתי שווה לפני כן. בסך הכל הצלחתי ברוב הדברים שעשיתי בכדורסל הישראלי – גם כעוזר מאמן, גם כמנהל מקצועי וגם במעט שהייתי מאמן ראשי".
"ויתרתי על הרבה דברים בשביל הכדורסל”
אתה מרגיש לפעמים שחסר לך משהו לעומת מאמנים אחרים שעשו את כל הדרך לקבוצה גדולה?
"אני לא מרגיש ככה, אולי עוד כמה שנים אני אגיד בדיעבד שזה היה חסר לי. הייתי בכל כך הרבה סיטואציות בכדורסל הישראלי, יותר בקבוצות גדולות, מה שנקרא עם יותר לחץ. אז אני כבר מרגיש בנוח, כי זאת סיטואציה שמוכרת לי. אני לא מרגיש לא מוכן למה שאני עושה, אני גם לא מרגיש פחות ממאמנים אחרים. השנה ניצחנו קבוצות עם מאמנים מאוד בכירים, אם זה מאמן נבחרת צרפת או נבן ספאחיה. זה לא שמאמן מנצח מאמן, אבל לא הרגשתי נחיתות או פחד. אני לא חושש מאף אחד".
אתה מרגיש שעשית שחמט למאמנים בכירים ממך, למשל קטש ואיטודיס?
"אני לא עושה שחמט, אני לא אוהב את האמירות האלה. אני לא רוצה להמעיט מהניצחון על מכבי ת"א, אבל אם הם באו גמורים ותשושים, אז אנחנו כן ידענו לנצל את הדבר הזה וקפצנו ונשכנו אותם. אבל לא עשיתי שחמט לעודד, גם לא לאיטודיס. אני לא יודע אם אני מאמן יותר טוב מהם, אני גם לא מסתכל על זה. זה לא מעניין אותי, אני מודד את עצמי רק מול עצמי. אחד הדברים שלמדתי בחיים, בגלל שהייתי בקבוצות יחסית גדולות, זה להתרכז בעצמך ולא כל הזמן להיות עסוק בדברים חיצוניים, לא בשופטים ולא ביריבה".
היה לך חשש בתחילת העונה?
"לא. יש לי ביטחון בעצמי כמאמן, אני מאוד ותיק בענף, אבל בתפקיד הזה אני עדיין רוקי. אבל אני באמת נהנה מכל רגע ומרגיש שאני מוכן".
אלון גדל בהפועל ירושלים והחל את דרכו כמאמן בשנת 2003 במחלקת הנוער של המועדון. בשנת 2009 התקדם לתפקיד עוזר המאמן של הקבוצה הבוגרת. בהמשך הספיק לעבוד כעוזר מאמן בבני הרצליה, הפועל חולון ומכבי אשדוד, וכמנהל המקצועי בגליל עליון, אבל חזר לירושלים.
אתה בן בית בירושלים.
"אני חושב שבתרבות ספורט בריאה זה דבר סופר־הגיוני. ברור שזאת לא צריכה להיות הסיבה שאני כאן, אלא כי אני טוב, אבל אני חושב שזו איזושהי תעודת כבוד למועדון, זה מדהים בעיניי. זה החיים שלי. אני חי את הדרך הזאת מגיל מאוד צעיר, זה מה שחלמתי שאעשה".
מאיזה גיל הבנת שאתה רוצה לאמן?
"ברגע שהשתחררתי מהצבא ישר התחלתי לאמן. בשנתיים הראשונות שלי במחלקת הנוער כבר הבנתי שאני אוהב את זה. לאט־לאט, עם השנים, זה נהיה הרבה יותר ברור. ויתרתי על הרבה מאוד דברים בשביל זה, כמו טיול אחרי צבא למשל. עשיתי בחירה טובה".
איזה סוג מאמן אתה?
"יש סוגים? אני פשוט אני. התכונה הכי חשובה למאמן היא אותנטיות. אני לא יכול להיות אף אחד אחר, אני באמת אמיתי".
בעונה שעברה לא ספרו אתכם במאבק על הגביע והצלחתם להפתיע. כמה אתה רוצה לקחת את התואר הזה העונה כדי להראות לכולם שזה לא היה במקרה?
"מאוד! נעשה הכל בשביל שזה יקרה".
אם לא תזכו זה יהיה כישלון?
"אני לא חושב שלא לזכות בתואר זה כישלון לאף קבוצה בעולם. אם ההגדרה של לא לזכות בתואר היא כישלון, אז 99 אחוז מהקבוצות בעולם נכשלות כל שנה, זה חוסר הבנה בספורט. צריך לעשות תהליך נכון וברור שאנחנו רוצים לזכות בתארים, אבל לדבר על כישלונות כל הזמן זאת לא הסתכלות נכונה על ספורט".
"לא צריך לעשות מהפכה בגלל 2.5 שניות"
מה אתה חושב על הסגל הקיים?
"אני מאוד אוהב את הקבוצה שלנו. הייתי שמח לאמן את כל הסגל מתישהו, אבל באמת חבורה מיוחדת של אנשים, מאוד חשוב לנו אופי ואיי־קיו".
שלושה שחקנים בקו הקדמי נפצעו בו־זמנית, ספידי סמית' עזב, והאוהדים כועסים שלא הבאתם מחליפים ראויים.
"האוהדים לא מסתכלים על השוק בצורה הגיונית. לברצלונה נפצע ניקולאס לאפרוביטולה והיא חיפשה שחקן ב־80 אלף דולר בחודש ולא מוצאת. מכבי ת"א מחפשת מחליף לג'ורדן לויד ולא מוצאת. אז אתה צריך להבין את המצב של השוק. עם כל הכבוד לפנטזיות ולזרוק שמות באוויר, להביא שחקן לישראל בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, זה לא קל. אני לא יכול להתמודד עם טענות לא מקצועיות. אנשים חושבים שמי שקולע 20 נקודות הוא טוב ומי שקולע 5 נקודות הוא רע, אז אני לא יכול לדבר כדורסל עם מי שחושב ככה. מבחינת מכלול אני מאוד מבסוט על מה שהבאנו".
אבל בגלל הסגל הקצר הגעתם למצב במשחק מול המבורג שבו שיחקתם עם ארבעה שחקנים בלבד ב־2.5 השניות האחרונות.
"זוסמן החליק על מדבקה, לקורנליוס נקרע השריר, כריס ג'ונסון נפצע, טאריק פיליפ הורחק בהחלטה שהיורוקאפ עדיין לא יודע להסביר, וכל הדברים האלה התרחשו ביומיים. אז מה הלקח בדיוק? אין לקח, לא תמיד יש. זאת הייתה סיטואציה כל כך קיצונית, כל הדברים התנקזו ליומיים ספציפיים. אתם באמת חושבים שהפועל ירושלים צריכה לשנות את דרכה ולעשות מהפכה בגלל 2.5 שניות?".
עבור מועדון עם סטנדרטים מקצועיים, זו לא בושה?
"לא צריך לעשות מזה סיפור. זה משהו חריג שקרה בגלל הרבה נסיבות. חלקן תלויות בנו, אני לא אומר שלא, אבל רובן לא. צריך להפיק את הלקחים כדי שזה לא יקרה שוב, אבל לא צריך לעשות סימפוזיון על כל דבר. עשינו סימפוזיון אחרי שניצחנו את מכבי ת"א? לא. צריך לבדוק את ההתנהלות שלנו ולראות שאנחנו בכיוון הנכון, ולא להשתגע אחרי דברים כאלה".
למה אמרת לבעלים שהמערכת לא מוכנה לשחקן של מיליון דולר?
"בפגישה הראשונה עם ההנהלה לפני שנתיים וחצי אמרתי שהמערכת לא מוכנה לשחקן של מיליון דולר, עכשיו אנחנו כבר בסיטואציה שונה לגמרי. הלוואי שיגיע שחקן בכסף הזה, אני רוצה שחקנים הכי איכותיים ובכירים שיש, זה חלום של כל מאמן".
ספר על ההגעה של ג'ארד הארפר למועדון.
"עקבתי אחריו במשך כמה שנים טובות. מי שהכיר לי אותו הכי טוב זה ראיין פאנון (שימש עוזר מאמן בירושלים) שאימן אותו בג'י־ליג (ליגת הפיתוח). הוא מאוד התלהב ממנו ודיברנו עליו הרבה. ברגע שהחלטנו בקיץ שאנחנו הולכים על גארד יצירתי, רצינו לשים שם את הפוקוס והוא עלה כשם הראשון. הוא מבחינתי היה הכי מועדף. התחלנו ללחוץ עליו בעזרתם של הרבה אנשים טובים, והצלחנו".
זאת הגניבה של הקיץ?
"ברור. זאת גניבה מטורפת. הוא שחקן מדהים, הוא יכול לשחק בכל קבוצה באירופה. תענוג לאמן אותו. אגב, אני חושב שיש לו עוד הרבה לאן להשתפר, הוא עוד לא סיים את התהליך שלו. אמרתי לו בקיץ שהפועל ירושלים והוא באותו המקום בקריירה, עם פוטנציאל מאוד גדול ורצון להגיע לשמיים, וכששחקן וקבוצה נמצאים ביחד אז יש לזה סיכוי טוב להצליח. אני לא בטוח שהוא היה יכול בסיטואציה אחרת, בקבוצה אחרת, להצליח כמו שהוא מצליח עכשיו".
הוא הפתיע אתכם עם היכולת שהוא מציג?
"תלוי את מי שואלים. אני אמרתי כבר מתחילת השנה שבעמדה שלו אנחנו ביתרון על כל הקבוצות בליגה. ידעתי שהוא מנהיג, אז הנחתי שהדברים יתחברו לזה".
יש סיכוי לשמור על שחקן כזה גם בעונה הבאה?
"ברור שיש סיכוי. כסף, ככה העולם עובד".
מה המטרות שלכם באירופה?
"בתמונה הגדולה: להיות בצמרת של הכדורסל האירופי לאורך שנים. התפקיד שלי כרגע זה לדאוג להוציא את המקסימום מהקבוצה הזאת ולנצח כמה שיותר משחקים, ושזה ישתלב עם המטרות הגדולות של המועדון".
אתה רואה סיכוי לזכות ביורוקאפ העונה?
"כן, יש סיכוי. התנאים שלנו ביורוקאפ, ובעיקר העובדה שאנחנו לא משחקים מול הקהל שלנו, מורידים משמעותית את הסיכויים לזכות, אבל הם לא מבטלים את הסיכוי. ברור שעם ארנה מלאה ועם האוהדים בגב שלנו הסיכוי להצליח עולה, וזה לא תירוץ – זאת המציאות. בגישה שלי זה רק מכריח אותנו להוציא יותר מעצמנו".
פורסם לראשונה: 01:30, 09.02.25
