בזמן שהפועל ת"א עמדה בכל היעדים שהציבה לעצמה בזירה האירופית – זכייה ביורוקאפ והעפלה ליורוליג – בהפועל ירושלים נותרו מאחור. אחרי הכישלון בעונה החולפת, במועדון הבינו שהם חייבים לחשב מסלול מחדש אם ברצונם להפוך לנציגה השלישית של ישראל במפעל הבכיר ביבשת. הצעד הראשון היה מינוי מאמן בכיר, בעל ניסיון במעמדים האלה וכמובן עם קבלות.
ברגע שהתברר שסשה אוברדוביץ' לא ימשיך בכוכב האדום בלגרד, בירושלים חיכו לסיום עונת היורוליג ופעלו במהירות. בפגישה שנערכה באתונה בין נציגי המועדון למאמן הסרבי הוצע לו חוזה לשלוש שנים בשכר של 750 אלף דולר לעונה, וזמן קצר לאחר מכן הוא הוכרז כמחליפו של יונתן אלון. המטרה: זכייה ביורוקאפ והשגת הכרטיס ליורוליג – מהדלת הראשית.
אוברדוביץ' (57), אחד מגדולי שחקני הכוכב האדום בכל הזמנים, מביא עימו רזומה מרשים גם מהקדנציות על הקווים במונאקו ובכוכב. עוד קודם לכן הוביל את אלבה ברלין לאליפות ולארבע זכיות בגביע הגרמני, זכה עם קובאן בגביע הרוסי ונבחר למאמן העונה ביורוקאפ – וזו רק רשימה חלקית של הישגיו.
"אוהב להתחיל מאפס"
"הכל קרה מהר מאוד. סיימתי את עונת היורוליג, וכבר למחרת התקיים הפיינל־פור. טסתי לאתונה, ושם נפגשתי עם הנהלת ירושלים", מספר אוברדוביץ' בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet. "דיברנו על תוכניות המועדון ועל החזון לעתיד, ופגשתי אנשים מאוד שאפתניים. באופן טבעי, המחשבה הראשונה שלי הייתה להמשיך ביורוליג, כי במשך שנים אימנתי ברמה הזו והשגתי אחוזי הצלחה טובים.
"השאלה הייתה אם אני צריך לרדת ליורוקאפ או להמתין להזדמנות נוספת ביורוליג. אבל תמיד אהבתי להתחיל מאפס. בכל מקום ניסיתי לבנות משהו ולהשאיר חותם, וכשהבנתי שתהיה לי ההזדמנות לעשות את זה בירושלים, מאוד התרגשתי. אבל אני לא רוצה להישאר בקבוצת יורוקאפ – המטרה היא לזכות במפעל ולהשיג את הכרטיס ליורוליג".
זה יהיה אתגר אחר בשבילך.
"הפעם האחרונה שאימנתי ביורוקאפ הייתה בקובאן. ניצחנו בכל המשחקים והפסדנו רק בגמר, וגם נבחרתי למאמן העונה. נכון שבשנים האחרונות כל הפוקוס שלי היה על היורוליג, וברור שיש פער מסוים בין המפעלים, כך שצריך לעשות התאמות. מצד שני, העונה הזאת תהיה שונה. יהיו יותר מאמנים בעלי ניסיון ביורוליג שיאמנו ביורוקאפ, וגם קבוצות שמשקיעות הרבה כסף כדי להגיע ליורוליג, כמו היווניות. המפעל הזה יהיה תחרותי מאוד".
"צריך לעשות התאמות". אוברדוביץ' במונאקו
(צילום: Valery HACHE / AFP)
היו לך עוד הצעות?
"זה קרה כל כך מהר, שלא נתתי להזדמנויות אחרות להתפתח. החלטתי בתוך יום שאני רוצה להגיע לכאן".
דיברת עם אנשים שמכירים את ישראל?
"דיברתי עם אלכסנדר דז'יקיץ', שאימן בירושלים, וגם עם תיאו ינאקופולוס, עוזר המאמן. אני יודע להסתגל לכל מקום. מה שחשוב לי הוא שיהיו לי התנאים הנכונים לעבוד. מחוץ למגרש אני כבר מסתדר".
היו לך תהיות לגבי ההגעה לארץ בשל המצב הביטחוני?
"האמת היא שלא. אם מישהו היה שואל אותי, הייתי אומר שאני מרגיש שזה אחד המקומות הבטוחים להיות בהם, ואני באמת מאמין בזה. אני יודע שיכולים להיות טילים ואזעקות, אבל גם שרמת האבטחה של הקבוצה גבוהה מאוד, כל עוד כולם פועלים לפי ההנחיות".
מה אתה חושב על זה שהקבוצה משחקת בשתי מדינות?
"זו בהחלט תהיה משימה מורכבת יותר. אם ניקח לדוגמה קבוצות כמו אריס סלוניקי ופאוק, שמשקיעות הרבה כסף ובונות קבוצות ברמה גבוהה, הן, בניגוד אלינו, נהנות מאולמות מלאים באוהדים בכל משחק בית. נצטרך למצוא דרכים אחרות לעמוד בציפיות. הדבר הראשון הוא להביא שחקנים איכותיים, שיוכלו להתמודד גם עם מצבים לא פשוטים, ושבאמת ירצו להגיע לכאן".
מהי המטרה הראשונה שלך?
"האוהדים תמיד רוצים לשמוע שהמטרה היא לזכות בכל תואר אפשרי. מאמנים הרבה פעמים משתמשים בתשובות כמו 'זה תהליך' או 'צריך סבלנות'. אלה מילים טובות כדי להתחמק מאחריות, אבל אני לא כזה. תמיד יש לי מטרות גדולות. אני רוצה ללכת עד הסוף בכל מסגרת שבה אני משתתף".
"צריכים להתנהל כמו קבוצת יורוליג". סשה אוברדוביץ' בכותל
(צילום: מדיה הפועל ירושלים)
מה ירושלים צריכה כדי לעשות צעד קדימה?
"אם רוצים להיות קבוצת יורוליג בעתיד, צריך להתחיל להתנהל כמו קבוצת יורוליג כבר עכשיו. צריך לייצר סביבת עבודה ברמה הגבוהה ביותר. למשל, לאפשר לשחקנים להשתמש במתקני האימון מתי שהם צריכים. טיסות צ'רטר הן דבר חשוב מאוד. בלוח משחקים כזה צריך לתת לשחקנים את כל התנאים האפשריים כדי שיוכלו להציג את היכולת הטובה ביותר שלהם, ולא להרוג את עצמנו בטיסות ובהמתנות מיותרות".
מרגיש שאתה האיש שיכול להוביל את הפועל ירושלים לשם?
"אני שם את הפנים שלי בפרויקט הזה. רוצה להיות הפנים של הפועל ירושלים במשך תקופה ארוכה, ולא רק לאורך החוזה שעליו חתמתי. רוצה לקדם את הקבוצה, את העיר, את המדינה וגם את כל האנשים שעובדים כאן קשה כדי להפוך את המועדון הזה למה שהוא שואף להיות. אני מוכן להקריב בשביל זה".
מה האוהדים יכולים לצפות לראות מהקבוצה?
"אני רוצה קבוצה שלא מוותרת אף פעם. ככה הקבוצות שלי תמיד שיחקו - כדורסל פיזי ואינטנסיבי. כמעט בכל עונה זכיתי בתואר כלשהו. אני רגיל להתמודד על תארים. ברור שהאתגר כאן שונה, וברור שגם מכבי התחזקה עוד יותר ומשקיעה אפילו יותר כסף. כמובן שלא נוכל להתחרות איתה בפרמטר הזה, אבל כסף לא משחק על הפרקט".
איך היה לאמן שחקן כמו מייק ג'יימס?
"תמיד ניסיתי לשמור איתו על מערכת היחסים הטובה ביותר שאפשר, ולפעמים זה לא היה פשוט. דרך אגב, מייק עדיין בלי קבוצה (צוחק). הוא באמת שחקן עם לב גדול. כשהוא גילה שאנשים במשרדי המועדון לא קיבלו משכורות, הוציא כסף מהכיס ועזר לחלק מהם. זה רק מראה איזה לב גדול יש לו. כולם תמיד מדברים על ההתנהגות שלו ועל הדברים הפחות טובים, ואני התמודדתי עם כל זה. לא אגיד שהכל היה מושלם, אבל דווקא בתקופות הקשות ובמשברים שעברנו יחד, הקשר בינינו רק התחזק. אני אוהב אותו. למרות כל הקשיים, תמיד הייתי רוצה אותו בקבוצה שלי. הוא מעניק לך משהו שמעט מאוד שחקנים יכולים לתת".
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות"
בשנים האחרונות טענו בירושלים שהמערכת עדיין לא בשלה לשחקנים שמרוויחים מיליון דולר לעונה. אתה חושב שזה ישתנה עכשיו?
"תאמיני לי, היום גם מיליון דולר כבר לא מבטיחים שום דבר. זה שונה מאוד ממה שהיה לפני כמה שנים. גם אם תציעי היום מיליון דולר לשחקן שלא הרוויח סכומים כאלה, לא בטוח שתצליחי להחתים אותו. גם ה־NBA נכנס היום הרבה יותר לשוק האירופי, וזה רק מקשה עוד יותר על הקבוצות באירופה. אני לא אומר שכל השחקנים באמת שווים את הסכומים שהם דורשים, אבל זה השוק. בואי נראה אילו שחקנים נוכל להביא לכאן וכמה נוכל לשלם עבורם. תמיד מדובר באיזון ובחישובים שאנחנו עושים".
בשבוע האחרון הייתה סערה סביב החתימה של ים מדר במכבי ת"א. רצית לראות אותו משחק אצלך?
"לפני שהכל התחיל, היינו שמחים ורצינו לראות אותו כאן, אבל זה היה רחוק מאוד מבחינת השכר".
הלב בכוכב האדום
אנחנו רואים את הסגל הישראלי שיש למכבי ת"א ולהפועל ת"א. אתה קצת מודאג ממה שיש לך?
"זה מה שיש לנו, ואנחנו צריכים להיות מרוצים. צריך תמיד להציב מטרות ריאליות. כרגע, לפי איך שאני רואה את הדברים, קשה להתחרות בשכר שמציעות הפועל ומכבי. אנחנו צריכים לבנות בסיס של ישראלים שיוכלו לעזור גם בעתיד".
איזה מאמן הפועל ירושלים מקבלת?
"מחוץ למגרש אני אדם מאוד רגוע. חשוב לי לפתוח דלתות ולהשאיר אותן פתוחות. בכל מקום שעזבתי, היחסים נשארו טובים. אבל על המגרש אני שונה מאוד. אני הרבה יותר אגרסיבי ותחרותי, ופועל מתוך תשוקה. אני מאמין שיש לי הרבה מה לתת כמאמן. אם אתה לא מראה רגש, יש בזה בעיה. אני תמיד הראיתי רגשות, ואני רוצה שגם השחקנים שלי ירגישו את זה".
אחד הרגעים האייקוניים שלך היה כשאימנת את מונאקו, ובמשחק הראשון מול הכוכב האדום הלכת לסמל של הקבוצה שעל הפרקט, כרעת ברך ונישקת אותו.
"זה היה רגע ספונטני לחלוטין. זה קרה אחרי שעזבתי את הכוכב בפעם הראשונה. כשנפרדו דרכינו הרגשתי כאב גדול. הייתי מאוד אמוציונלי וגם מאוכזב. גדלתי במועדון הזה, נתתי לו את השנים הכי יפות שלי. אפילו שבמונאקו פחות אהבו את זה, זה בסדר. ברגע שאתה גדל בכוכב, אתה תמיד חייב לכבד את המקום שממנו באת".
פורסם לראשונה: 01:30, 09.07.26
