באופן מסורתי, מכבי ת"א אוהבת להחתים שחקנים ישראלים שנותנים מולה הצגה, שעושים לה צרות. אם הוא טוב מולנו, הוא מספיק טוב כדי להיות איתנו. 26 בדצמבר 2015, כרם משעור מתפוצץ עם 25 נקודות בהיכל בדרך לשיא קריירה.
זה לא עוזר לקבוצתו בני הרצליה שיוצאת מובסת, אבל ראשי הצהובים מסמנים בפנקס את הפורוורד הצעיר, שנבחר בהמשך לתגלית העונה אחרי שהגיע מליגת המכללות בארה"ב. עונה לאחר מכן משעור שובר עוד תקרת זכוכית כשמקבל זימון לנבחרת והופך לקפטן של הרצליה. על הדרך הוא ממשיך את הזינוק המטאורי שלו עם ממוצעים של 14.5 נקודות ו־10.3 ריבאונדים למשחק. זה מספיק לצוות המקצועי של מכבי ת"א כדי לשים את היד על הישראלי הכי לוהט בסביבה – ולקבוע ציון דרך במועדון עם החתמה היסטורית של שחקן מהמגזר.
וכך הילד מנצרת, שאמור היה להיות בכלל כדורגלן כמו חבריו ועד גיל 13 לא ידע בכלל על קיומו של הכדור הכתום, מתעורר במציאות הזויה מבחינתו. אמנם אמרנו שמכבי אוהבת לגייס לשורותיה כוכבים מקומיים, אז באותה נשימה נזכיר שלא תמיד יש לה סבלנות איתם. וזה מה שקרה למשעור, שסבל גם מחוסר מזל, כשעבר פציעות ולא הצליח לעשות את קפיצת המדרגה המיוחלת. אחרי הנפילה הדרך חזרה להרצליה הייתה קצרה, ומאז הפורוורד עבר מסע נדודים בין קבוצות - מסלול דומה שעשו רבים וטובים לפניו.
"לא הגעתי ככוכב"
חמש שנים אחרי, הרחק מאור הזרקורים של ימי חמישי בהיכל, משעור מתכונן לפתיחת העונה עם העולה החדשה מכבי עירוני ר"ג, הקבוצה השביעית שלו בליגה הבכירה. רגשות אשמה? תחושת פספוס? הפורוורד לגמרי שלם עם הדרך שעבר, ואין לו תלונות לאף אחד – לא לעצמו ולא למכבי – גם אם היא העירה אותו מהחלום מהר מדי. "למרות שהיה לי חוזה, הם החליטו לא להמשיך איתי לשנה נוספת, ואני מכבד את זה", מספר הפורוורד בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet, ובו הוא שובר שתיקה ארוכה ומתייחס לאותה עונה בצהוב שבה הכל התפרק. "אני שמח על מה שהם נתנו לי, על כך שהייתה לי את ההזדמנות להיות במועדון כמו מכבי ת"א. לא לכל ילד יש את הלוקסוס הזה. זכיתי".
משעור בן ה־32 הוא טיפוס צנוע ושקט – חף ממניירות – ועם הגישה הזו הוא התחיל את האתגר במכבי ת"א. "לא באתי ככוכב. בכל קבוצה אני חייב להוכיח את עצמי, אין משהו בכדורסל שהוא מובטח", הוא משתף. "הבחירה במכבי לא הייתה קשה. כן היו לי ציפיות שאשחק, אבל היה לי חוסר מזל עם שתי פציעות. נקעתי את הקרסול בתחילת העונה ובהמשך שברתי את האף. לא נכנסתי לקצב כמו שרציתי. זה חלק מהמשחק. חלק מהחיים".
אתה מתחרט על הבחירה הזו?
"אני אף פעם לא מתחרט על החלטה שלקחתי. גם על מכבי. כשהייתי מגיע עם הקבוצה למשחקים ביורוליג הרגשתי שמח. זאת הייתה חתיכת חוויה לראות אולמות גדולים עם עשרות אלפי אנשים. זה יישאר איתי לכל החיים, לעולם, אבל הרגע הכי מיוחד היה הזכייה באליפות".
"הכל התחיל ביוטיוב"
דמות המפתח בקריירה של משעור הוא שרון אברהמי, המאמן הראשון שהאמין בו וגרם לו להאמין בעצמו. "זה התחיל מאחי הגדול סאהר שגילה לי את הכדורסל דרך סרטונים ביוטיוב", הוא מספר על מה שהוביל לפגישה הראשונה עם אברהמי. "אחרי שנתיים של משחקים בחצר עם מתקן סל שנסענו בשבילו עד חיפה, הלכנו לליגה המחוזית. זאת ליגה שמשוחקת פעמיים בשבוע, והתאמנתי עם חבר שלי ג'וני במגרש פתוח על אתלטיות והטבעות. הוא נתן לי לעשות אימונים לבד, אמר לי איזה תרגילים לבצע. כשהייתי בכיתה י"א שיחקנו נגד עמק יזרעאל, ושם שרון ראה אותי ואמר לי לבוא אליו. לא חשבתי פעמיים. אני חושב שהייתי שחקן בסדר, אבל שרון ראה בי פוטנציאל ולימד אותי דברים רבים. לא היו לי יסודות כדורסל".
אברהמי ממש לא חשב ככה, הוא זיהה מהר מאוד את הכישרון של משעור ולקח אותו כפרויקט. בקיץ שעבר השניים סגרו מעגל, כשהמאמן הציע לשחקן להצטרף לקריית־אתא. "שרון מהטלפון הראשון נתן לי ביטחון, הרי הוא זה שלימד אותי אפילו איך למסור. הרגשתי טוב, בנוח. אהבתי את האנשים. כשאני מרגיש בבית יוצא ממני יותר. הייתה לנו קבוצה מגובשת, חדר הלבשה טוב. היינו יכולים לעשות פלייאוף".
"הבחירה במכבי לא הייתה קשה. כן היו לי ציפיות שאשחק, אבל היה לי חוסר מזל עם שתי פציעות. נקעתי את הקרסול בתחילת העונה ובהמשך שברתי את האף. לא נכנסתי לקצב כמו שרציתי. זה חלק מהמשחק. חלק מהחיים"
ואתה שוב עוזב אחרי עונה וחותם בר"ג.
"זה לא הסתדר, ורציתי לשנות. גם שיחת הטלפון של המאמן שמוליק ברנר גרמה לי להבין שזה טוב שיש קבוצה כמו ר"ג בארץ. היא הייתה בליגת העל עשרות שנים ויש לה היסטוריה. אני רוצה לתת מהניסיון שלי".
היציעים באולם זיסמן צפויים לקבל חיזוק רציני בזכות הצטרפותו של משעור, שמבטיח שיגיעו אוטובוסים מלאים מנצרת כדי לעודד אותו. "רק מהמשפחה שלי באו איזה 50 איש למשחקים בתקופה שלי בהרצליה", הוא מתגאה.
אתה לא מהשחקנים שמייצרים רעש.
"אני מנהיג שקט. משמש דוגמה, לא מאלה שצורחים תוך כדי משחק. אני גם לא אתחיל לקלל שחקן, אין אצלי טראש טוק. אף פעם לא היה לי אחד כזה ממש. שחקנים מכבדים אותי, לא נתקלתי באחד שבא אליי והתחיל לדבר לא יפה".
"נשאר זמין לנבחרת"
מי שהוביל את משעור למכללות בארה"ב היה הדוד שלו, ג'ייסון אוועד, ששימש עבורו מנטור. הוא התקבל לאוניברסיטת נבאדה בלאס־וגאס, אך לא זכה לדקות משמעותיות ועזב לאחר כשנתיים לאוניברסיטת מורהד בקנטאקי, במדיה רשם 10.9 נקודות ו־5.9 ריבאונדים ב־22 משחקים. בגלל המסע לארה"ב הוא לא המשיך מנבחרת הנוער לעתודה, ואם יש משהו שיושב לו על הלב זו העובדה שלא זכה לקחת חלק במשחק רשמי של הנבחרת הבוגרת. באותו קיץ מופלא של 2017, כשכבר לבש את המדים של מכבי ת"א, הוא קיבל זימון בכורה לקראת היורובאסקט שאירחה ישראל, אך בסופו של דבר נופה.
לא הגעת לאימון הפתיחה. מה קרה שם?
"הייתי פצוע, נסעתי לטיפול בארה"ב בתקופה שהתחילו האימונים. אמרתי לאנשים באיגוד שאני צריך להשלים את הטיפול ושאאחר במספר ימים. לא אהבו את זה וניפו אותי. קיבלתי את זה בהבנה. איחלתי להם גם בהצלחה. אחר כך לא הזמינו אותי יותר. גם כשעודד קטש היה המאמן לא יצרו קשר".
אפילו עכשיו, כשהנבחרת חסרה שחקנים רבים לקראת טורניר טרום מוקדמות אולימפיאדת פריז, הטלפון לא הגיע. "כשיגידו לי שרוצים אותי - אני שם. אני נשאר זמין", הוא מבהיר.
יש לך עוד חלומות בכדורסל?
"לזכות בתארים זאת ההרגשה הכי טובה, משחקים בשביל זה בסופו של דבר. זה כן מפריע לי בסוף עונה כשאני לא במאבקים האלה. אני רוצה להילחם על תארים, זה נותן לי דרייב ומוטיבציה".
כשנשאל אם נמאס לו מהטייטל "השחקן הערבי היחיד בליגה", משעור משיב שהוא כבר התרגל ומוסיף שהיה רוצה לראות ילדים מהמגזר הולכים בדרכו: "אולי בעתיד אפתח אקדמיה בנצרת. הכדורסל עכשיו מתחיל לאט־לאט להיות פופולרי שם. הילדים רואים מישהו שהגיע להצלחה, ואני אוהב את זה ורוצה שיראו בי מודל. יחד עם זאת, אני עדיין מתרכז בכדורסל ונמצא בכושר טוב. התחלתי לשחק בגיל מאוחר, ולכן אני לא מרגיש מבוגר. יש לי המון תשוקה למשחק".
סיפרת בעבר שסבתא שלך אומרת שאתה מבקיע גולים. עדיין?
"היא הייתה שואלת אותי בתחילת הדרך שלי כמה גולים הבקעתי. מאז המשפחה למדה את החוקים, אבל כן יש לפעמים שאלות מצחיקות על הענף - למשל אם על חמש עבירות מורחקים מהמשחק הבא".
