ההפסקה הזאת הרגישה יותר ארוכה מפגרת הקיץ, וגם לא היו בה את הדברים הכיפיים שיש בחודש יוני: החתמות שחקנים מרגשות, טורניר בינלאומי גדול (כל שנתיים) או סתם רביצה בחוף הים. אנחנו חוזרים להמשך העונה, דבר שלא היה מאז תקופת הקורונה. היינו אמורים להיות עמוק בתוך מאבקי הפלייאוף. במקום זה אנחנו עדיין בחודש פברואר.
הרוגע של בית"ר. המשחק האחרון שהתקיים בליגת העל היה ה־2:8 המדהים של בית"ר ירושלים על מכבי נתניה. זוכרים? זאת הייתה תצוגה ענקית של כישרון, לצד קריסה מפוארת בצד השני. זוכרים ששחקני מכבי נתניה התנצלו על היכולת, וכולם רצו לראות מה תהיה התגובה של האוהדים? יש מצב שהמלחמה הצילה את רוני לוי. זה לא היה רק אחד הניצחונות הגדולים בתולדות בית"ר ירושלים, זו הייתה גם הצהרת כוונות מחודשת למאבק האליפות. ארבע הנקודות שמפרידות בינה לבין הפועל באר־שבע הבטיחו קרב אליפות לוהט וגם חדש.
בית"ר הייתה גם הקבוצה ששידרה הכי הרבה רוגע וחדות במהלך הפגרה הכפויה. אחרות סיפקו כותרות על בריחת הזרים, היא התעסקה בחוזה של ברק יצחקי כאילו הכל כרגיל. כאילו היא עסק חיוני שחייב לתפקד גם בימי מלחמה. חתיכת מהפך במועדון שהיה מזוהה עם שכונה. שכונה שמחה, אבל עדיין - שכונה.
הצרות של באר־שבע. המוליכה מבאר־שבע יצאה לפגרה אחרי תיקו מול הפועל חיפה, ודאגות לגבי היכולת שלה להמשך הדרך. הרעש סביב החוזה של רן קוז׳וך לא הוסיף. אבל בסך הכל: מצבה היה מעולה, הרבה מעל הציפיות. היא הייתה צריכה לעשות צעד אחד קדימה מהעונה שעברה, והיא עשתה חמישה צעדים. היא ניצחה במשחק העונה את בית״ר והוכיחה עליונות מוחלטת. גם כשהייתה ירידה אחרי פתיחת העונה המהממת, באר־שבע נשארה הדבר הכי יציב בסביבה. אבל במהלך החודש הזה התגלה כי דן ביטון, בעונתו הטובה בקריירה, סובל מדלקת באזור הלב ורוב הסיכויים שהוא לא יחזור לשחק העונה.
בלי ביטון, באר־שבע תצטרך למצוא מנוע חדש. התמודדות עם משברים כאלה זה מה שמפריד בין אלופה לקונטנדרית. אחרי מה שקרה לה בעונה שעברה, היא נחושה לנקום כמו אומה תורמן ב"קיל ביל". אבל היעדרות של שחקן מפתח עלולה להרוס כל סרט ספורט טוב. אם קינגס קאנגווה ואחרים יתעלו, הכל יהיה קל יותר. ואם לא, זאת עלולה להיות התרסקות כמו הקריירה של ניימאר.
הריסט של מכבי ת"א. מכבי ת"א עוברת עונה, שמיץ' גולדהאר בנימוס קנדי יכנה אותה - "מאתגרת". תבוסה 6:2 לבית"ר ירושלים שהזכירה את ה־5:0 ההוא בקריית־אליעזר, אוהדים שיורים אבוקות על ביתו של המאמן ז'רקו לאזטיץ', שהתפטר ואז חזר בו ואז פוטר אחרי שנראה כמו ברווז צולע. הרגע ששבר את רוחה סופית היה השער של צ'יקו בדקה ה־94, שקבע שהדרבי יהיה אדום לראשונה אחרי 12 שנה. רוני דיילה הנורבגי הגיע כדי לתקן הכל, והדבר הראשון שהוא עשה זה לחגוג עם הקהל כדי להראות - אני לא לאזטיץ'. למרות שהוא הצליח לייצב קצת את המערכת, מכבי ת"א הייתה צריכה את הריסט. אולי היא תחזור מהפגרה ותראה לכולם מי האלופה. סתם, יותר סביר שהאוהדים יסבירו שהגביע הוא הדבר החשוב ביותר.
הסדר של הפועל ת"א. בהפועל ת"א הכל היה גן עדן. הניצחון בדרבי גרם להתפרצות שמחה שנמשכה חודש, ונעצרה קצת ב־0:0 בסכנין. מכה קלה בכנף ולא יותר. הדרבי היה גולת הכותרת לעונה מעולה, והצליח להשכיח מעט את האירועים בדרבי הראשון וגם את ההפסד למכבי בגביע, במשחק שהיה אצלה בידיים. הפועל קברה 12 שנים של אכזבות, וסוף־סוף יכולה להתקדם משנת 2014 לעבר העתיד המבטיח. אפילו אוהדיה הספקנים ביותר התחילו להאמין בפרויקט של ספרא וברדה. המועדון מתנהל בצורה מסודרת ויוצא למחנה אימונים בקפריסין, יותר טוב מזה ונשתגע (כן, גם התנהלות כזאת היא הישג אם זוכרים את ימי מינצברג וניסנוב). הפועל ת״א לא הפסידה בבלומפילד, אם לא מחשיבים את ההפסד הטכני בדרבי. סתיו טוריאל מככב, והזרים הם בינגו אחרי בינגו. היא חזק במאבק על הכרטיס לאירופה, מאיימת להוריד את מכבי למקום הרביעי. לסיים מעליה זה כמו תואר.
ההמשכיות של מכבי חיפה. נכון שבימי מלחמה יותר קשה להשתמש במילים כאלה כי כולנו "נכנסים לפרופורציות", אבל איך אפשר להגדיר את העונה של מכבי חיפה מלבד המילה "מזעזעת?". זוכרים את דייגו פלורס, שהתחיל באירופה כבריסטה ופתח את העונה כמאמן המבטיח של מכבי חיפה? נראה שזה קרה לפני 500 שנה. והוא הוחלף על־ידי ברק בכר, שנזרק בבושת פנים בסוף העונה שעברה וחזר כמושיע. מכבי חיפה לא הרשימה תחתיו רוב הזמן, והיו שתי שאלות לקראת העונה הבאה: האם בכר יישאר והאם יעקב שחר ימכור את המועדון לקבוצת משקיעים אמריקאית. הבעלים שם לזה סוף במכתב ארוך ומעט מייגע, אבל בטיימינג מפתיע ועם שתי בשורות חשובות: אני לא הולך לאף מקום, וגם בכר נשאר פה. מכה גדולה לקמפיין ההזוי "יענקלך". מי יש לכם במקומו? מי יחליף אותו? תנו שם אחד.
ככה הם באמצע. במרכז הטבלה לא היו חדשות מרגשות במיוחד. הפועל פ"ת הפתיעה עם המקום השישי ונמצאת על סף הבטחת הפלייאוף העליון, ובעיקר מקווה שעומר פרץ יישאר גם בעונה הבאה. השמינייה שחטפה מכבי נתניה הייתה סיכום יפה לעונה הגרועה שלה. בבני־סכנין, שרון מימר התפטר אחרי שאוהדים פרצו לאימון ויוסי אבוקסיס מונה במקומו. זה היה סיפור גדול לאיזה חמש דקות. ואז כולם נזכרו שעם כל הכבוד, מדובר בסך הכל בסכנין. עוד חדשות ממוחזרות מהפרקים הקודמים: חיים סילבס מונה למאמן הפועל חיפה כדי להבריח אותה מהתחתית, אחרי שפוטר מאשדוד כי לא הצליח בדיוק באותה משימה. קריית־שמונה מציגה כדורגל שמח אבל גם נאיבי, ולצער כולם לא ברור מתי היא תחזור הביתה.
מהפך בתחתית. הסיפור הגדול של התחתית התרחש בבית הדין, ככה זה אצלנו - אי אפשר להכריע את הכל על הדשא. פרשת החוזים הכפולים של עירוני טבריה הגיעה לסיום, עם עונש קל יחסית למה שהתביעה דרשה: הפחתת שמונה נקודות העונה ועוד שש בעונה הבאה. בית הדין עוד צריך לאשר את ההסדר ולכן רשמית היא עדיין מעל הקו האדום, אבל היא אמורה להיות שתי נקודות מתחתיו. הורדת 8 נקודות הייתה אמורה לסגור את סיפור הירידה, אבל כשהליגה כל כך חלשה - טבריה עוד תשיג את מה שהיא הייתה חותמת עליו גם בתחילת העונה: הישארות בליגה.
5 צפייה בגלריה
למרות הורדת שמונה הנקודות, נראה שהיא יכולה להישאר לאור חולשת יריבותיה. שחקני טבריה
(צילום: גיל נחושתן)
הורדת הנקודות של טבריה היא חבל הצלה עבור הפועל ירושלים, כי לזיו אריה היה קשה להשיג העונה ניצחון כאילו הוא משחק כל שבוע נגד האימפריה הרומית. היא לא הצליחה להתמודד על הפלייאוף העליון, אבל תשלח נציג לתחרות "שער העונה". מדובר כמובן במספרת של אנדרו אידוקו מול הפועל פ״ת - ביצוע של כריסטיאנו רונאלדו. מגיע לו לזכות בתואר רק כי היה בין הזרים הבודדים שנשארו בארץ בזמן שטילים נוחתים פה.
בני־ריינה סיימה את הסיפור, אלא אם היא מתכננת קאמבק בסגנון בני־יהודה בשנת 2000 - בינתיים היא הגרסה המודרנית של צפרירים חולון. וזהו, עברנו על הכל. איך כותב טראמפ בסוף כל פוסט: תודה על תשומת הלב שלכם לעניין זה!
