סיום הדרבי הירושלמי. גיא בדש, השחקן הכי יקר ומשמעותי בהפועל ירושלים, יורד עם שריקת הסיום לערוך אימון שחרור עם מאמן הכושר, אחרי שישב 90 דקות על הספסל. לצידו ישראל דאפה בן ה-17, שאמנם שיחק, אבל גם הוא נקרא לאימון שחרור. זה היה מחזה סוריאליסטי. השחקן, בה"א הידיעה, של הפועל ירושלים, הופך אט אט לנער פוסטר ונמצא בקצה הרוטציה. סיפור שאם היה קורה באחת הגדולות, הוא היה מרעיד את אמות הסיפין.
מישל דיין, הסמל הגדול של הפועל ירושלים, התייחס למצב עם בדש: "כשהפועל ירושלים הביאה את בדש היה ברור שהוא לא תואם את האג'נדה של המאמן, לא במשחק ההגנה ולא במשחק הלחץ. אם אתה מביא שחקן כזה, אז לך איתו. אי אפשר לבקש משחקן מנוסה כזה לעשות דברים שהוא לא עשה מעולם. כדורגלן זה 90 אחוז ביטחון".
בדש פתח בהרכב לפני שני מחזורים מול עירוני קריית שמונה בטדי, המשחק האחרון לפני פגרת מלחמת שאגת הארי, והציג יכולת דלה. במשחקי האימון שערכה הקבוצה של זיו אריה מול הפועל באר-שבע, מכבי יפו, הפועל ר"ג ומכבי נתניה נדמה היה שהוא לא מצליח לחזור לעצמו. במשחק האימון מול באר-שבע הוצב מולו שחקן נוער של מחזיקת הגביע, צעיר חביב בשם סהר קסלר. בדש לא הצליח במשך 40 הדקות שבהן שיחק לגבור עליו.
אותה יכולת לא משכנעת הופגנה גם בשאר משחקי האימון, בחלקם, כדי להחזיר אותו לעניינים, נתנו לו לקחת את הקרנות והבעיטות החופשיות או כמו שאמר לנו גורם בהפועל: "כולם זוכרים שבדש הוא קוסם כדורגל, ובגלל זה כל המשחק מול קריית שמונה הלך אליו, אבל הוא לא נתן לנו תמורה במשחק הזה".
היכולת הדלה הזו, לצד ההחלטה של אריה לשחק במערך של 5:3:2 ללא שחקני כנף, ייתרה את בדש. יש אומרים שהמעבר של אריה לשיטה החדשה היא בגלל האכזבה שלו מבדש. המתיחות ביניהם היא בשיאה למרות שבדש מתנהל למופת מבחינה משמעתית וגם אריה מקפיד שלא להתעלם ממנו אלא מכניס אותו לשיחות אישיות כדי להבהיר לו שאם יש מישהו שיוציא את הפועל ירושלים מהבוץ, זה בדש. העניין שהמאמן לא מדבר על בדש הנוכחי, אלא על זה של שנים עברו. זה שהוביל את האדומים לפלייאוף העליון, לעונות מפתיעות מה שסידר לו חוזה מרשים בבאר-שבע.
פרח במדבר
שלא יובן לא נכון, יש לא מעט אנשים בהפועל ירושלים שמשוכנעים שבדש צריך לפתוח בכל משחק. אריה חושב אחרת. אין כאן ואקום. יש סיעור מוחות שבסופו המאמן עושה כרצונו גם אם המנהל המקצועי, שי אהרון, או עוזרו ויד ימינו של אריה, ליאור זדה, חושבים אחרת.
יאיר אסייג, עוד סמל ירושלמי אדום, בטוח שאריה מזיק בעצם הספסול של בדש: "במדבר של הפועל ירושלים, בדש זה פרח. הוא היחיד שמביא צבע לאפרוריות הזו. אני לא מבין איך אפשר למנוע מאוהדי הפועל ירושלים שחקן כזה. כל מאמן אחר היה מציב הרכב של בדש ועוד עשרה. רק זיו אריה מנסה להמציא את הגלגל".
בדש מודע למצבו. הסיטואציה קשה לו במיוחד בגלל שהפך בשנים האחרונות לפנים של הפועל ירושלים. כמו המועדון, גם הוא חזר לעצמו אחרי שנים פחות מוצלחות, ועשה זאת בשורות האדומים. לא סתם כשעזב את הפועל באר-שבע בינואר שעבר התעקש להגיע דווקא להפועל ירושלים, בידיעה שרק בה הוא מסוגל לפרוח. גם במועדון חשבו כך, והחתימו אותו על חוזה לשלוש שנים בסכומים לא קטנים והעניקו לו כחותמת את סרט הקפטן.
על-פי גורמים במועדון, בדש מודה בשיחות אישיות עם הצוות המקצועי שהוא לא מספיק טוב. הוא מסכים עם מי שאומר לו בחדר סגור שהוא מאכזב. הטיפול בו הוא כמו בכוכב. שיחות מלטפות, ניסיון להבין מה עובר עליו, פסיכולוגיה שנועדה לגרום לו להפיק מעצמו את מה שכולם מצפים ממנו. הבעיה היא שהשיחות האלה לא מתורגמות ליכולת על כר הדשא ואפילו באימונים, וכפועל יוצא מכך הוא לא מקבל את חולצת ההרכב. יש מי שיגיד ששחקנים מסוגו צריכים לקבל קרדיט כי הם מסוגלים לעשות את ההבדל בהתעלות של משחק אחד שניים, בטח במועדון שרחוק שתי נקודות בלבד מהקו האדום ושמניין שערי הזכות שלו העונה עומד על 22 בלבד.
סיפור בדש בהפועל ירושלים הוא בדיוק מה שעבר על ערן זהבי בעונה שעברה במכבי ת"א ועל אבי נמני בתחילת שנות ה-2000, גם בשורות הצהובים. ההבדל הוא שבמקרים אלה היו מספיק כלים כדי שהעסק יתפקד ואז נמני וזהבי היו התוסף לדלק במאבק ובזכייה באליפות. כאן, כשהפועל ירושלים נאבקת על חייה והיא עם ארבעה ניצחונות ב-26 משחקים (!), כמעט כל מאמן היה משתמש בבדש גם אם הוא היה משחק על רגל אחת.
"זה נראה כמו חומרים טובים לכתבה", אמר לנו השבוע גורם בהפועל ירושלים, "אבל שאף אחד לא יתפלא אם משום מקום בדש יקבל את המקום בהרכב מחדש ויהיה זה שיוביל אותנו על כתפיו לחוף מבטחים".
