יאיר מרדכי, קשר הפועל קריית־שמונה, עשה העונה פריצה אדירה, אולי הפריצה הגדולה ביותר של שחקן ישראלי בליגת העל. מרדכי (22), שנולד בקריית־שמונה ושיחק מגיל ילדים במועדון הצפוני, הרשים העונה עם עשרה שערים, שישה בישולים ומנהיגות יוצאת דופן. הוא מבין הגורמים המרכזיים שהשאירו את הקבוצה בליגת העל בעונה לא פשוטה.
מרדכי, שקיבל קרדיט ואת סרט הקפטן מהמאמן שי ברדה, החזיר בענק על המגרש, ואחרי שסיים את תקופת החוזה הפך למלפפון חם לקראת הקיץ. גם לבעלי הקבוצה איזי שרצקי ברור שיהיה לו קשה מאוד לשכנע את מרדכי להישאר במועדון הצנוע, כאשר קבוצות גדולות כבר מגששות.
בראיון פתוח מדבר מרדכי על ההישארות בליגה אותה הבטיחה קבוצתו בשלב מוקדם יחסית בפלייאוף: "התחושות נהדרות, עשינו עונה נהדרת. בפלייאוף הראנו מה אנחנו שווים ביחד".
זו המשימה ששמתם לעצמכם בתחילת העונה, או שכיוונתם גבוה יותר?
"זו שאלה שאפשר לשאול את המאמן. עם איך שהעונה התקדמה לא היינו רחוקים מהקו האדום והיה סוג של לחץ. בשום שלב לא חששנו, תמיד אמרתי שקריית־שמונה לא תרד, ידעתי מה אנחנו שווים. אם היינו משחקים את הכדורגל של החודשיים האחרונים היינו נאבקים על הפלייאוף העליון. אנחנו קבוצה מאוד איכותית, שעובדת במגרש. בעיניי עשינו עונה טובה".
מה הייתה נקודת המפנה מבחינתכם?
"זה התבסס לאורך כל העונה, וגם מול קבוצות גדולות לא הרמנו דגל לבן. ניצחנו את באר־שבע בבית, הפסדנו להם בשיניים בחוץ, הלך לנו יותר מול הגדולות מאשר מול הקטנות. שיחקנו מול הפועל ירושלים בטדי בלי חלוץ וניצחנו אותה. זה היה ניצחון סופר־משמעותי שנתן לנו את המפנה".
עד כמה המלחמה השפיעה עליכם כקבוצה?
"התחלנו את העונה בקריית־שמונה, התאמנו שם והיה ריח של חזרה למשחקים בעיר, אבל שוב התחילה מלחמה והכל השתבש. אני לא עושה שבת עם המשפחה שלי מאז שהמלחמה חזרה, אבל לנו אין זכות להתלונן בזמן שחיילים נלחמים בלבנון.
"כל שחקן רוצה מגרש ביתי והאצטדיון בקריית־שמונה הוא סופר־ביתי. אם היינו משחקים בעיר, הייתה לנו כמות כפולה של אוהדים. להיות מחוץ לבית זה קשה, אבל מחבר אותנו כקבוצה עושה אותנו כוח אחד. פתאום הישראלים והזרים נהיו ממש למשפחה אחת גדולה".
העיר השתנתה במהלך המלחמה.
"יצא לי להיות בקריית־שמונה לא מעט במלחמה, וזו לא אותה העיר שהייתה לפני. הרבה אנשים עזבו ולא רוצים לחזור, יש עדיין אזעקות, אתה לא יודע מתי יהיה רגוע, מתי אתה יכול לישון בשקט. גדלתי בעיר הזו ורציתי שהיא תתפתח, מקווה שהמלחמה תסתיים והעיר תחזור למה שהיא הייתה".
4 צפייה בגלריה
"אני לא חושב שיש כוכבים בקריית שמונה, כל אחד יודע להביא את התרומה שלו"
(צילום: יריב כץ)
כיף שמכירים אותי יותר
מבחינה אישית זו עונה חלומית מבחינתך: עשרה שערים, שישה בישולים.
"כן, מבחינה אישית זו עונה אדירה, נהניתי מאוד. השיטה העונה עשתה לי טוב, ואני צריך להודות לשי ולצוות המקצועי שמהיום הראשון שעליתי לבוגרים הראו לי כמה הם מאמינים בי. הצלחתי למקסם את יאיר להכי טוב בזכות הצוות המקצועי".
מרגיש שהפכת לכוכב בקריית־שמונה?
"אני לא חושב שיש כוכבים בקריית־שמונה, כל אחד יודע להביא את התרומה שלו, בלי כל השחקנים זה לא היה קורה. כל שחקן עזר לי להגיע לאן שהגעתי העונה".
הפכת למלפפון חם מאוד לקראת הקיץ הקרוב, מכבי ת"א, מכבי חיפה ובאר־שבע לוטשות עיניים. איך זה מרגיש?
"זה כיף שיש דיבורים ומכירים אותי יותר ויותר. בתור ילד קטן שהתחיל במועדון הזה חלמתי לעשות עונה גדולה בבוגרים. בכדורגל אומרים שאיך שאתה מסיים את העונה ככה אתה מתחיל את העונה הבאה, נדבר עם הסוכן ונראה מה הלאה".
איפה נראה אותך בעונה הבאה?
"(צוחק) הלוואי והייתי יודע. לא התעסקתי בזה במהלך העונה, בינואר החלטתי להישאר בקריית־שמונה כדי לעזור לקבוצה ולעצמי להיות יותר טוב, עכשיו נחליט מה הכי טוב עבורי כדי להתקדם. אני הרבה שנים בקריית־שמונה, זה הבית שלי, אבל אני רוצה להתקדם. אבדוק אופציות ונראה מה הכי טוב עבורי".
איזי שרצקי אמנם שם כסף, אבל בעקבות מצבו הבריאותי, הוא לקח צעד אחורה. איך זה מרגיש לכם השחקנים?
"אני רוצה לאחל לאיזי בריאות, הוא איש יקר לקריית־שמונה ולכדורגל בכלל. את מה שהוא תרם אי־אפשר להסביר במילים. כשהייתי מגיע למשחקים כילד ורואה את איזי זה היה אחרת. עכשיו לאט־לאט הוא פחות מגיע. רצינו לשמח אותו העונה, ואני רוצה לאחל לו שיהיה בריא וחזק. מודה לו על ההזדמנות לשחק במועדון".
מה החלום הגדול שלך?
"להצליח בגדול בכדורגל. אני מאוד רוצה להגיע לליגה האמריקאית, אבל גם קבוצה גדולה בארץ זה חלום עצום".
