ההגנה ממשיכה לחלק מתנות, ההתקפה בקושי מייצרת מצבים, וגם השחקנים הבכירים מתקשים להשפיע בתוך השינויים התכופים בהרכב ובתפקידים. חלון של ארבעה משחקים הסתיים בלי ניצחון ובמקום האחרון. הגיע הזמן לבדוק מה השתבש ולחלק ציונים - מהשוער ועד מי שמקבלים את ההחלטות. המסקנה לקראת מוקדמות היורו ברורה: ככה שוב נישאר מחוץ לחגיגה.
שוער
נקודת האור
לפני שריקת הפתיחה בלינץ מול אוסטריה, דניאל פרץ נראה כמו אחד הבאנקרים הגדולים של הנבחרת. הוא הגיע במעמד שונה מזה שהיה לו במוקדמות המונדיאל, שבמהלכן יכולת פושרת עלתה לו במקום בהרכב לטובת עומרי גלזר. הפעם התייצב כשוער שכמעט העלה את סאות'המפטון לפרמייר־ליג, אם כי סימני הירידה בכושרו כבר ניכרו במשחקיה העונה בצ'מפיונשיפ.
פרץ סיפק שתי הופעות בינוניות מול אוסטריה ואירלנד, כשבתבוסה לאירים נראה חסר ביטחון לחלוטין. בהמשך נפצע בשריר הארבע־ראשי וחזר לאנגליה. גלזר נבחר לפתוח מול קוסובו, אבל חלה, ואסף צור הוקפץ ברגע האחרון. השוער השלישי, שקיבל את ההזדמנות כברירת מחדל, הפך לנקודת האור בנבחרת.
צור סיפק הצלות מול קוסובו ואירלנד, שידר יציבות וביטחון במשחק הרגל ובכדורי הגובה, ובעיקר הבהיר לבן־שמעון שיש לו על מי לסמוך בשער. אחרי שתי ההופעות האלה, הוא צריך לעמוד בין הקורות גם במשחקים בחודש הבא מול קוסובו ואוסטריה.
ציונים: פרץ 4, צור 7.
אסף צור
(איור: ליאו אטלמן)
הגנה
הכל עובר לידם
ב־18 המשחקים הרשמיים תחת בן־שמעון ספגה ישראל 40 שערים. במוקדמות המונדיאל היא הוציאה 20 כדורים מהרשת ודורגה במקום ה־49 מבין 54 נבחרות אירופה במספר הספיגות. רק סן־מרינו, מולדובה, ליכטנשטיין, גיברלטר ואסטוניה ספגו יותר. זה הנתון שממנו צריך להתחיל כל דיון בהגנה.
על הנייר היו סיבות לצפות לשיפור: רוי רביבו עשה את הקפיצה לליגה הספרדית, ודניאל פרץ היה אמור להעניק שקט מאחור. בפועל, הבעיות בעמדות הבלמים נשארו, הפציעה של סתיו למקין מטוונטה צימצמה עוד יותר את האפשרויות, ובאגף ימין הועדף גיא מזרחי חסר הניסיון.
רוי רביבו
(צילום: AP Photo/Matthias Schrader)
מבין 16 הנבחרות בדרג ב', רק רומניה, שקורסת בקמפיין הזה, ספגה עד כה יותר מישראל. שבעה שערים בארבעה משחקים, כמעט שניים למשחק, הם המשך ישיר לבעיה מהקמפיין הקודם. בן־שמעון התגאה בבחירה בשני בלמים כדי לשחק התקפי יותר. אלא ששלוש הספיגות בתוך 25 דקות מול אירלנד גרמו לו לשנות כיוון. פתאום המטרה העיקרית הייתה לא לספוג: הוא השתמש כמעט בכל בלם בסגל, הציב את ענאן חלאילי וליאל עבדה בתפקידים הגנתיים, והקפיד לשלב שוב ושוב כמחליף את אלי דסה, למרות שלא שיחק חמישה חודשים.
ציונים: רביבו 5, שלמה 4, סטויאנוב 4, נחמיאס 4, מזרחי 4, עבדה 5, דסה 4.
קישור
חוסר יצירתיות
אחת ההחלטות הפחות מובנות בחלון הזה התקבלה עוד בשלב הזימונים: בסגל לא היה אפילו קשר אחורי טבעי אחד. מוחמד אבו־פאני הגיע פצוע ושוחרר. עומרי גאנדלמן הגיע פצוע מלצ'ה, וגם לאחר שהוכשר הועדפו על פניו שחקנים מהליגה הישראלית. את העומס העיקרי ספג אליאל פרץ, בלי התחשבות מספקת בקיץ העמוס שעבר עליו ובהמשך העונה האירופית שמחכה לו עם הפועל באר־שבע.
פרץ התקדם, הוא ממושמע והיה מעל הממוצע בחלון הנוכחי, אבל קשר אחורי הוא לא. לרב"ש נדרשו שני הפסדים כדי להבין שהוא זקוק לעזרה ולתגבר את מרכז המגרש. גם השימוש בדור פרץ, המנהיג היחיד בנבחרת בדרכו שלו, היה לקוי. מול אוסטריה הוא הוחלף מוקדם מדי, כשהתוצאה עוד הייתה מאוזנת, ובמשחק הראשון מול אירלנד כלל לא פתח – בהחלטה לא ברורה. בסופו של דבר הוא עשה את שלו עם שער השוויון במפגש השני עם האירים. איתן אזולאי, שנכנס לשלישיית הקישור בשני המשחקים האחרונים, הוסיף אינטנסיביות והמחיש עד כמה הנבחרת הרכה הזאת זקוקה לשחקנים מסוגו.
ענאן חלאילי
(איור: ליאו אטלמן)
אם שני הפרצים עוד היו סבירים, האכזבה הגדולה הגיעה מהלגיונרים הבכירים. אלה שאמורים היו לעשות את ההבדל ולהביא יצירתיות, פשוט לא עמדו בציפיות. מנור סולומון ואוסקר גלוך הסתפקו בהבלחות בודדות, בעיקר מול אירלנד שלשום, ואילו במקרה של חלאילי, קשה להתעלם מהאופן שבו השתמש בו המאמן. סולומון הגיע הפעם בריא, אבל שוב התקשה להנהיג מקצועית ולספק מספרים במדים הלאומיים. גם בחלון הזה הוא לא סיפק את הסחורה, ומאזנו נותר על שמונה שערים ב־55 הופעות.
גלוך היה מאכזב עד כדי כך שאיבד את מקומו בהרכב מול קוסובו. הוא הפגין אדישות, היה מעורב מעט מדי ולא נראה כמו השחקן שאמור לשדרג את הנבחרת. כשסיפק כמה מהלכים טובים מול אירלנד, אפשר היה לראות את הפוטנציאל. הבעיה היא שזה קרה מעט מדי.
השימוש בחלאילי היה תמוה. הלגיונר הבכיר הוצב שוב ושוב בתפקידים שלא התאימו לו. במשחק מול קוסובו, היחיד שבו קיבל תפקיד שהתאים ליכולותיו, הוא היה מצוין. בשאר הזמן, ההצבות של המאמן פגעו בתרומה שלו.
ציונים: סולומון 4, גלוך 4, חלאילי 4, אליאל פרץ 5, דור פרץ 5, אזולאי 5.
התקפה
נשארה בארה"ב
חלוצים זקוקים לביטחון וליציבות. אצל רן בן־שמעון הם שיחקו בעיקר במשחק הכיסאות. כשמוסיפים לכך קישור שלא סיפק מספיק כדורים, מקבלים שני שערים בלבד בארבעה משחקים. מול אוסטריה פתח סייד אבו־פרחי, מול אירלנד דור תורג'מן ומול קוסובו תאי בריבו. בריבו היה אמור להמשיך בהרכב גם במפגש השני עם האירים, אבל התלונן שאינו חש בטוב. אבו־פרחי הוקפץ במקומו, וכשגם הוא לא הרגיש טוב, עלה תורג'מן – הפעם כברירת המחדל האחרונה. ככה לא מנהלים חלוצים.
ועדיין, האחריות אינה רק של המאמן. ישראל מציגה את אחת ההתקפות החלשות בדרג ב' והתפוקה הדלה מעלה גם סימן שאלה סביב הליגה האמריקאית, שממנה מגיעים מרבית השחקנים שלנו בחלק הקידמי. תורג'מן קיבל הזדמנויות ולא איים על השער. בריבו הגיע לשני מצבים בטוחים ולא כבש. אבו־פרחי הבקיע בהזדמנות היחידה מול אוסטריה. המספרים של החלוצים והקשרים נמוכים במיוחד, וגם היכולת להגיע למצבים מדאיגה: הזדמנות אחת מול אוסטריה, שתיים מול האירים שלשום. מעט מדי בשביל נבחרת שמדברת על עלייה ליורו.
ציונים: תורג'מן 3, בריבו 4, אבו־פרחי 5.
דור תורג'מן
(איור: ליאו אטלמן)
מאמן
מעשים לחוד
לפרקים נדמה היה שזה המפגש הראשון של בן־שמעון עם השחקנים שלו. הסגל היה לא מאוזן, בתפקידי מפתח נשארו חורים, ועל הדשא קשה היה לזהות עבודה משותפת של יותר משנתיים. המאמן הציג את שני הקמפיינים הראשונים תחתיו, ליגת האומות ומוקדמות המונדיאל, כהכנה לדבר האמיתי: ליגת האומות הנוכחית ומוקדמות יורו 2028. הוא הצהיר על כוונה לסיים ראשון בבית ולהעפיל ליורו. אלא שבקמפיין השלישי, כשהגיע הזמן לעמוד בציפיות, הנבחרת שלו קרסה.
השאלות התחילו בזימונים. איפה הקשר האחורי הטבעי? מי המחליף של רביבו בצד שמאל? מדוע ירדן שועה, שלא משחק בבית"ר ירושלים, מקבל זימון וסתיו טוריאל נשאר בחוץ? הן נמשכו בהכנה לקויה, שהגיעה לשיאה בתבוסה המביכה לאירלנד, ובניהול משחק שהסיג את הנבחרת לאחור.
בן־שמעון קיבל נבחרת בדרג הבכיר של ליגת האומות. עכשיו היא מתקרבת לפלייאוף הישרדות בדרג ב', ובסופו היא עוד עלולה למצוא את עצמה בדרג ג' – שתי ירידות בתוך כהונה אחת. לכך מצטרפת הפגיעה האפשרית בדירוג לקראת הגרלת מוקדמות היורו, שעלולה לזמן לה יריבות קשות יותר.
רן בן שמעון
(איור: ליאו אטלמן)
אבל מעבר לתוצאות, אין כאן טביעת אצבע ברורה של מאמן. אין דרך יציבה, אין הרכב שמתגבש, ויש יותר מדי הסברים משתנים בעמדת הראיונות. על המגרש נשאר בעיקר בלבול.
ייתכן ששני המשחקים בחודש הבא, מול קוסובו ואוסטריה, יהיו האחרונים שלו בתפקיד. אם כך יקרה, הוא ישאיר אחריו נבחרת שהציבור הולך ומאבד בה עניין ומאזן של חמישה ניצחונות, עשרה הפסדים ושלוש תוצאות תיקו ב־18 משחקים רשמיים. 33.3 אחוזי הצלחה. רחוק מאוד מההבטחות.
ציון: בן־שמעון 2.
התאחדות
געגועים לבניון וחזן
את הרף שלפיו צריך לבחון את בן־שמעון הציבו ראשי ההתאחדות בעצמם. היו"ר שינו זוארץ וסגנו מורן מאירי כבר הראו, בסיום תקופתם של יוסי בניון ואלון חזן, אילו תוצאות אינן מספיקות מבחינתם. הנבחרת ההיא סיימה שלישית במוקדמות היורו עם 50 אחוזי הצלחה, אחרי רומניה ושווייץ ולפני קוסובו. רומניה המשיכה לשמינית גמר היורו, ושווייץ הודחה במונדיאל האחרון רק בהארכה מול ארגנטינה.
בליגת האומות ישראל סיימה ראשונה בבית בדרג ב', לפני איסלנד ואלבניה, ועלתה לראשונה לדרג הבכיר. היא גם הגיעה לחצי גמר פלייאוף היורו, שבו הפסידה לאיסלנד. כל זה לא הספיק. בניון וחזן, שנאלצו להתמודד גם עם השלכות 7 באוקטובר, קיבלו הודעה על סיום דרכם עוד לפני שהמטוס חזר מהמשחק מול האיסלנדים.
שינו זוארץ
(איור: ליאו אטלמן)
כלפי הכישלון של בן־שמעון, לעומת זאת, התגובות בינתיים חבריות בהרבה. המאמן עצמו סיפר בעמדת הראיונות על יחסיו המצוינים עם ראשי ההתאחדות. עצם המינוי כבר היה בעייתי. בן־שמעון הגיע כברירת מחדל, אחרי החיזורים הממושכים אחר ברק בכר, שלא רצה בתפקיד, וקיבל חוזה לארבע שנים. כעת, לפי הרף שזוארץ ומאירי הציבו לקודמיו, 33.3 אחוזי הצלחה צריכים להוביל להודעה על סיום דרכו בחודש הבא. אלה מספרים של נבחרת חלשה, רחוק מהדיבורים על "דור הזהב".
ציון: זוארץ ומאירי 2.
