כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות והכדורגלנים הזרים מחפשים דרך מילוט מאזורי הסכנה. בסה"כ זה הגיוני, מי ירצה לקחת סיכון במלחמה שלא קשורה אליו. מרגע שיצא לדרך מבצע שאגת הארי מיהרו רבים מהשחקנים הזרים להדרים לכיוון טאבה ומשם המשיכו למדינות המוצא. חלק קטן נשאר בישראל מתוך אמונה שמדובר במציאות זמנית שתסתיים בקרוב, בעוד אחרים עוקבים בדריכות אחר הדיווחים ועשויים לעזוב במקרה של הסלמה חלילה.
אין לנו זכות לשפוט או לבקר את מי שהגיע לישראל כדי להתפרנס וחוזר לארצו בתקופת מלחמה. לצד זאת, נעים לגלות שישנם כדורגלנים זרים שרואים את עצמם חלק מאיתנו ובוחרים להישאר גם בימים קשים.
נשאר בארץ | ג'יימס אדניי
בני סכנין | ניגריה, עונה חמישית בישראל
"אפילו לא שקלתי לעזוב את הארץ. אני מכיר את המציאות כאן ולא חושש לרגע. יש לי כאן חברים וחיים, ואני מרגיש פה בבית. אני די רגיל, עד כמה שאפשר, לכך שיש כאן מציאות ביטחונית מורכבת, אבל מעולם לא פחדתי. זה לא נעים לרדת כל רגע לממ"ד, ובטח לא נוח, אבל גם לא צריך לעשות מזה עניין גדול.
"בני המשפחה שלי, שמתקשרים וחוששים, שמעו ממני את מה שאני טוען שנים, שישראל זו מדינה שיודעת לדאוג לאזרחים שלה ושיש לה את הצבא הטוב בעולם. הזרים שעזבו את הארץ הם חדשים כאן, לא מכירים ולא יודעים שאין ממה לדאוג. למרות שניסיתי להסביר ולהרגיע אותם אני בהחלט מבין אותם כי חוסר הניסיון וחוסר הידיעה, כולל הלחץ המשפחתי, גרמו להם לעזוב. אני מתכוון להישאר כאן כל הזמן, לא משנה מה יהיה.
"אני בטוח שישראל תנצח ותדאג לעתיד טוב יותר לילדים כאן. יש לי רק תפילה אישית שאני מתפלל כל יום וזה לחבר הכי טוב שלי, מנשה זלקה, ששוב הוזעק למילואים. אני מייחל לכך שהוא יחזור הביתה בריא ושלם. אם הוא שומר עליי, ממה בעצם יש לי לדאוג?"
שוקל לעזוב | סמביניה
עירוני טבריה | פורטוגל, עונה רביעית בישראל
"המלחמה זה מצב לא פשוט. אני שלוש שנים בישראל, מכיר את המציאות, אבל זה אף פעם לא משהו שאתה משלים איתו. הייתי בטוח שאחרי 7 באוקטובר והשנתיים וחצי הקשות שהיו אחרי האירועים הנוראיים תהיה רגיעה, אבל התבדיתי. אני ותיק יחסית בישראל וגם לא ילד, כבר בן 33, אבל למרות שאני מנסה להכיל את הסיטואציה ולהרגיע שחקנים זרים יותר צעירים שמדברים איתי, אני לא יכול לשקר. זה מפחיד לשמוע פיצוצים ואזעקות, לרדת למקלט, לגלות שאנשים שילמו בחייהם בגלל טיל שפגע בהם. מלחיץ להיות במצב שבו אתה בסוג של רולטה לגבי מה שעלול לפגוע בך רק אם תהיה במקום הלא־נכון בזמן הלא־נכון.
"יש עליי לחץ מאוד גדול מהמשפחה לעזוב את ישראל. הם רואים חדשות וכמה שאני מנסה להסביר להם שהמציאות לא כל כך קשה כפי שמתארים אותה בטלוויזיה, תמונה אחת מנפצת כל הסבר ארוך שאני נותן להם. אחי ואחותי היו לא מזמן בישראל וראו איזו מדינה
נהדרת היא, אבל זה לא מספק אותם כי מבחינתם יש פה מלחמה אזורית ואני בסכנה ממשית.
"אחרי 7 באוקטובר הצבא הפורטוגלי שלח לנו מטוס שהטיס אותנו לקפריסין ומשם המשכתי לפורטוגל. אני יודע שיש כוונה כזו של הצבא הפורטוגלי גם הפעם, יש 50 אזרחים פורטוגלים לפחות שכבר יצרו קשר עם השלטונות בפורטוגל ואמורים לשלוח לנו מטוס שייקח אותנו הביתה. שמעתי השבוע את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אומר שהמלחמה תימשך עוד ארבעה־חמישה שבועות וזה המון זמן.
"אני מייחל לשלום ושהכל יהיה שקט ונתרכז בכדורגל, אבל הנטייה שלי היא לעזוב כי השקט הנפשי שלי נפגע. אני חושש, המשפחה שלי בחרדות והם מתקשרים אליי כמה פעמים בשעה, אז כנראה שאצא מישראל ואשוב כשהכל יירגע. אני אוהב את האנשים בישראל ואת המדינה ומאחל לכם את כל הטוב שבעולם".
עזב את הארץ | דויד דומג'וני
הפועל ירושלים | קוסובו, עונה ראשונה בישראל
"עזבתי את ישראל בתקווה לשוב לכאן במהרה. המועדון, כל חברי הצוות, השחקנים והאוהדים עטפו אותי ואת המשפחה בצורה יוצאת מהכלל, וככה גם היה מאז תחילת המלחמה הנוכחית. אני, אשתי והילדה הקטנה שלנו לא היינו מורגלים במצבי חירום כאלה; הכינו אותנו לזה מראש, אבל האזעקות הראשונות תמיד מלחיצות. פחות פחדתי על עצמי, אלא דאגתי לבנות המשפחה שלי.
"זה מצב מוזר לחוות בתור ספורטאי מקצועי. אני רק יכול להעריך יותר את החברים לקבוצה, אנשי המועדון, ובכלל את הישראלים שמתמודדים בקור רוח עם מצב כזה. אני אוהב את המדינה שלמדתי להכיר מאז שהגעתי אליכם בקיץ, ורק יכול לקוות שהמתיחות באזור תתפוגג ותוכלו לחיות בשלווה שמגיעה לכם. ירושלים שגיליתי היא עיר מיוחדת ביותר, והאנשים בהפועל ירושלים סבלנים, ליברלים, חייכנים והספקתי להתחבר אליהם תוך פרק זמן קצר. עזבתי את הקבוצה והמדינה במטרה לשוב בהקדם, להשלים את המטרות עם המועדון ולהישאר בליגה".
