בערב קריר במארס 2016, באצטדיון אספמירה הצנוע (8,270 מקומות) שבעיר בודה, ישבו כמה מאות אוהדים וצפו במשחק ליגה שגרתי למדי. בודה/גלימט ניצחה אז 0:2 את סונגדאל במחזור הפתיחה של הליגה הנורווגית. האווירה הייתה פסטורלית, כמעט משפחתית. איש מהצופים - גם לא אוהדי הקבוצה השרופים ביותר - לא היה מעלה על דעתו שבתוך עשור, אותו מועדון קטן מצפון לחוג הארקטי יהפוך לקוטל הענקיות של ליגת האלופות. ודרך אגב, את העונה ההיא הקבוצה סיימה בירידה לליגה השנייה.
הערב (22:00) בסן סירו, הקבוצה הנורווגית הצנועה יכולה לרשום את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות המפעל. שבוע אחרי ה־1:3 המדהים על אינטר (סגנית אלופת אירופה, למי ששכח) במשחק הראשון בשלב הפלייאוף - היא תנסה לעשות את הבלתי ייאמן ולהדיח את הנראזורי, וכל זאת בקמפיין הראשון בתולדותיה בליגת האלופות.
"יש לנו עוד מקום להשתפר", הפתיע אחרי אותו ניצחון מאמנה שייטיל קנוטסן. "אני לא חושב ששיחקנו ברמה הכי גבוהה. היינו יותר מדי לא מדויקים עם הכדור, ואנחנו יותר מדי לא מדויקים בלהיות ברורים לגבי הזהות שלנו. היה בנו משהו קצת נייטרלי, למרות שכבשנו כמה שערים פנטסטיים".
רק שהוא היה היחיד שחשב כך. "זה הניצחון הגדול בתולדות הכדורגל הנורווגי", הצהיר הפרשן יספר מתינסן בטלוויזיה המקומית. החלוץ הדני קספר הו, שכבש את השער השלישי ובישל את שני הראשונים הוסיף: "אני מרגיש מדהים, פשוט אסיר תודה לשחק עם הקבוצה הזו. נגיע הערב להשלים את העבודה".
כדי להבין את גודל הסנסציה צריכים לחזור כנראה ל־10 בדצמבר 2025, סיום המחזור השישי בליגת האלופות. בודה דורגה במקום ה־32 מתוך 36 קבוצות בשלב הליגה, עם סיכוי של 0.3 אחוזים בלבד להעפיל לנוקאאוט. היא הייתה ללא ניצחון ועם שלוש נקודות בלבד במאזנה, ארבע פחות מקופנהגן שבמקום ה־24, שני מחזורים לסיום. המשחקים שנותרו לה: מנצ'סטר סיטי בבית ואתלטיקו מדריד בחוץ.
אין אחד באירופה שלא חשב שהסיפור גמור, רק שהנורווגים מצאו בעצמם כוחות על־אנושיים. 1:3 על החבורה של פפ גווארדיולה (ניצחון הבכורה של בודה/גלימט אי פעם בצ'מפיונס) ו־1:2 במטרופוליטנו מול אתלטיקו מדריד – והקבוצה הדי אלמונית במונחי הכדורגל האירופי התברגה ברגע האחרון בין 24 הגדולות של היבשת, והכל על חודו של שער. עכשיו היא נמצאת כבר מרחק נגיעה משמינית הגמר.
ולחשוב שהיא אפילו לא אלופת נורווגיה המכהנת. העונה בליגה הנורווגית נמשכת ממארס ועד נובמבר, כך שבודה/גלימט משתתפת בעונת 2025/26 בליגת האלופות בזכות הזכייה שלה ב־2024. בנובמבר האחרון, בזמן שכבר שיחקה בצ'מפיונס, היא איבדה את התואר לוויקינג סטאבנגר, שהרוויחה בכך מקום בפלייאוף ההעפלה לליגת האלופות בעונה הבאה. כדי לחזור לשלב הליגה ב־2026/27, בודה/גלימט תצטרך לעבור שלושה סיבובי מוקדמות, או לחלופין לזכות השנה באליפות אירופה...
עלייה שהתחילה בירידה
העיר בודה, המונה כ־55 אלף תושבים ושוכנת יותר מ־1,000 קילומטרים צפונית לאוסלו - מעל הקו הארקטי - הפכה לנקודה הצפונית ביותר שאליה הגיעה ליגת האלופות אי פעם.
הניצחון הזה הוא שיא נוסף במסע הנסיקה של המועדון. המועדון נוסד ב־1916 והקבוצה עלתה לראשונה לליגה הבכירה רק ב־1976, אך התקשתה להתבסס בה ואף כמעט התפרקה ב־2010 (לא לפני שניצחה ב־1996 את בית"ר ירושלים 0:5 בגביע אופ"א וזכתה לכינוי "קבוצת הדייגים", מאחר שמרבית שחקניה לא היו מקצוענים).
אז מאיפה התחיל הזינוק המדהים? צריך לחזור דווקא לכישלון כדי להבין. כאמור, ב־2016 בודה/גלימט ירדה לליגה השנייה. עבור מועדונים רבים, ירידה היא טריגר לפאניקה: חילופי מאמנים, רכש חפוז, מחשבה קצרת טווח. אבל הנורווגים בחרו בדרך אחרת. במקום לנסות לכבות שריפות, המועדון גיבש תוכנית לעתיד, שהיסודות שלה הונחו כבר במהלך קמפיין הירידה: זהות מקצועית ברורה הוגדרה, מחלקת הסקאוטינג התיישרה עם שיטת המשחק, ופיתוח שחקנים קיבל עדיפות על פני שמות נוצצים. בנורווגיה חזרו שוב ושוב על הביטוי "stein pa stein" - אבן על אבן. החזרה לליגה הבכירה לא איחרה להגיע, וב־2020 זכתה הקבוצה באליפות היסטורית.
תחת קנוטסן, ששימש כעוזר ב־2017 ושודרג לתפקיד המאמן הראשי שנה מאוחר יותר, פיתחה הקבוצה סגנון משחק מובהק: קצב גבוה, לחץ אגרסיבי, מעברים מהירים וניצול מקסימלי של רוחב המגרש. מה שמרשים במיוחד אינה רק האפקטיביות של השיטה, אלא העקביות. גלימט לא משנה את אופיה בהתאם ליריבה. המשמעות היא ששחקנים חדשים נכנסים למערכת קיימת ומוגדרת היטב. הם לא נדרשים להמציא את עצמם מחדש, אלא להשתלב במבנה ברור. במקביל, היריבות יודעות למה לצפות - אך מתקשות להתמודד עם האינטנסיביות.
המועדון הפך למצליח ולעשיר בנורווגיה, זכה בארבע מתוך שש האליפויות האחרונות, ובעונה שעברה נעצר רק בחצי גמר הליגה האירופית. והכל נבנה בזכות דגש על פיתוח שחקנים מקומיים: בניצחון על אינטר פתחו בהרכב תשעה שחקנים נורווגים, ובסגל נכללים רק זרים ספורים – ארבעה דנים, ניגרי ורוסי/ישראלי, אליו עוד נגיע בהמשך. האיכות הגבוהה צפויה להוביל לכך ששלושה־ארבעה משחקני הקבוצה ישתלבו בסגל נורווגיה למונדיאל הקרוב, נבחרת שחווה תור זהב ועמוסה בכוכבים מהקבוצות הגדולות ביותר באירופה.
לדברי רוב הפרשנים באירופה, הקבוצה גם זוכה ליתרון מסוים בליגת האלופות בזכות הדשא הסינתטי במגרש הביתי, שלא לדבר על הקור המקפיא שאליו לא רגילים האורחים. אינטר הפסידה במינוס שלוש מעלות, אבל לאחר ההפסד, המאמן כריסטיאן קיבו לא חיפש תירוצים: "זו תוצאה רעה עבורנו ולילה איום, אבל אנחנו צריכים להישאר רגועים ולהאמין שאנחנו יכולים לנצח בבית".
כמו בפורמולה־1
מי שנחשב לאחד האדריכלים המרכזיים של הצלחת בודה/גלימט הוא המנהל המקצועי, הבארד סקאריאסן, המשלב בין ניתוח נתונים מתקדם לאינטואיציה חדה באיתור שחקנים המתאימים למועדון - מקצועית ואישית כאחד.
לדבריו, גם בגזרת הנתונים בחר המועדון בדרך שונה. במקום לרכוש מערכות יקרות, שיתפה גלימט פעולה עם שלושה סטודנטים שהתמחו בניתוח דאטה והקימה יחד איתם את חברת Fokus – פלטפורמה המשמשת כיום מועדונים נוספים בסקנדינביה. "אבל נתונים הם רק חלק מהתמונה", הדגיש סקאריאסן. "התרבות שלנו חשובה לא פחות, ואותה אי־אפשר למדוד במספרים. אם שחקן לא מתאים לערכים שלנו - הוא לא יגיע".
"אנחנו רוצים שחקנים ששואפים להצליח באופן אישי, אבל לא על חשבון הקבוצה", הוסיף סקאריאסן. "אם אנחנו מתחרים על אותה עמדה, אני צריך לרצות להצליח - אבל גם להיות שמח אם החבר שלי יוביל ויבריק. כדורגל הוא לא ספורט אינדיבידואלי. אנחנו עובדים כמו קבוצת פורמולה־1 - כולם פועלים כדי שהמכונית תהיה מהירה יותר בשבריר שנייה".
אחד המאפיינים הבולטים של בודה/גלימט בשנים האחרונות הוא חזרתם של שחקנים שיצאו לליגות הגדולות. הקפטן פטריק ברג, ששיחק בלאנס הצרפתית, מנהיג את הקבוצה. גם החלוץ ינס פטר האוגה, שעבר במילאן וזכה בליגה האירופית עם פרנקפורט, שב לבודה והפך בשבועות האחרונים לסופרסטאר עם צמד מול סיטי ושערים נגד אתלטיקו ואינטר. "יש מועדונים גדולים יותר וכסף גדול יותר", אמר סקאריאסן, "אבל לפעמים השנים היפות בקריירה של שחקן הן כאן אצלנו".
לדבריו, לאורח החיים בעיר הצנועה יש תפקיד משמעותי. "יש כאן שקט שמאפשר להתמקד בכדורגל. לפעמים צריך לצאת כדי להבין שהדשא לא ירוק יותר במקום אחר. אמיץ בעיניי ששחקנים בוחרים לחזור ולחיות את החיים שהם רוצים - לא את מה שמצפים מהם".
מנתניה לסן סירו
ואי־אפשר בלי הזווית הישראלית. ניקיטה חייקין (30), שוערה של בודה/גלימט, מרשים עד כדי כך שבשבועות האחרונים דווח בתקשורת המקומית כי נעשים ניסיונות לאזרח אותו, על מנת שיוכל לשחק עם הנבחרת במונדיאל הקרוב. והוא בכלל נולד בנתניה, לפני שעבר בגיל צעיר עם משפחתו לרוסיה ובהמשך לאנגליה.
דרכו של חייקין לצמרת הייתה רצופה מכשולים. הוא ניסה להשתלב באקדמיות נוער שונות באנגליה, בין היתר בצ'לסי, אך בעיות ויזה והיעדר דרכון אירופי מנעו ממנו להתקדם. גם ניסיון לפרוץ ברוסיה לא הצליח, ולפני עשר שנים הוא חזר לישראל במטרה להתניע את הקריירה.
חייקין ניסה את מזלו במכבי ת"א ללא הצלחה, ולאחר מכן חתם בבני־יהודה, שם רשם שתי הופעות בלבד. התחנה המשמעותית הבאה הייתה הפועל כפר־סבא מהלאומית, שם רשם 15 הופעות בליגה והציג יכולת טובה, אך גם זה לא הספיק כדי לייצב את מעמדו בארץ. בשלב מסוים הוא שקל לפרוש מכדורגל מקצועני, לאחר שנדחה על ידי שורה של מועדונים ברחבי אירופה, כולל בליגות נמוכות באנגליה ובסקנדינביה.
נקודת המפנה הגיעה כשהצטרף לבודה/גלימט, תחילה כשוער משני, אך במהרה תפס את אפודת השוער הראשון והפך לבורג מרכזי בהצלחת המועדון. כן, המועדון שרחוק 90 דקות ככל הנראה מההפתעה הגדולה ביותר בתולדות ליגת האלופות.
