לזיו אריה יש אמונה טפלה ייחודית: לפני משחקי ליגה של הפועל ירושלים הוא עובר בתחנת הדלק. את התדלוק הוא עוצר רק בסכום עגול. זה מה שכנראה יעשה גם היום, לקראת המשחק הערב מול הפועל באר־שבע בטדי, אחרי שני הפסדים בפתיחת העונה.
לא משנה איך תהפכו את זה, זיו אריה הוא באמת תופעה חסרת תקדים. כל כך הרבה פנים לו. זו עונתו השביעית ברציפות בהפועל ירושלים - יש רק מאמן אחד בתולדות הכדורגל הישראלי שעבד קדנציה כזו ממושכת באותו המועדון, שלפחות חלק ממנה בליגה העל (דוד סולמי בבני־יהודה בשנות ה־50). אריה הפך לדמות המזוהה ביותר עם הצד האדום של הבירה. לא שחקנים, לא מנהלים. אמרתם הפועל ירושלים – זיו אריה הוא האדם הראשון שחושבים עליו.
אבל מה מסתתר מאחורי הדמות האניגמטית? איזה מאמן הוא? הרי מעבר לראיונות הקאלט אחרי משחקים ("עלינו עליהם בכל הפרמטרים", אמר אחרי הפסד להפועל באר־שבע), מעבר לנאומים מלאי ההשראה שלו על החטופים, מעבר לאדם הזועף על הקווים, עם הידיים המשולבות וכובע הגרב החורפי המזוהה איתו, מעבר לדמות האיקונית ב"בובה של לילה", בסופו של דבר עומד גם איש מקצוע, ולא הרבה ידוע על שיטות העבודה שלו. איך הפך דווקא לסמל של קבוצת האוהדים הירושלמית? והאם זו תקרת הזכוכית שלו?
בלי בתי קפה
הפועל ירושלים היא למעשה קבוצת הבוגרים המשמעותית הראשונה בקריירה של אריה (53). לפני כן אימן את קבוצת רואי חשבון ת"א מליגה ב' ועבד במחלקת הנוער של מכבי ת"א. אחר כך היה עוזרו של רן בן־שמעון בבית"ר ירושלים לתקופה קצרה, המשיך לגיחה קצרה לא פחות בגיאורגיה כמאמן ראשי בדילה גורי, ומשם עבר לבית"ר ת"א/רמלה, ששימשה אז קבוצת־בת של מכבי ת"א, ועזר לטפח שחקנים צעירים של הצהובים.
ב־2019 מונה למאמן הפועל ירושלים, ומאז נראה כי הקשר בין הצדדים בלתי ניתן לניתוק. אריה העלה אותה לליגת העל ב־2021, וכעת הוא בעונתו החמישית עם המועדון בליגת העל. מדהים לחשוב שעד לקיץ האחרון הוא עוד שימש כמנהל מחלקת הנוער בגני־תקווה במקביל, ואפילו אימן קבוצת ילדים א' של המועדון. אחרי שנכח בשבתות במשחקי זאטוטים, הוא הגיע בערב למשחקים של הקבוצה שלו – דבר שעורר לא מעט ביקורות.
העונה, כדי לשפר את שכרו, הוא מונה למנהל המקצועי של מחלקת הנוער בהפועל ירושלים – ושוב מוצא עצמו מג'נגל בשבתות בין הצעירים לבוגרים.
למרות הרומן הארוך, אנשים שעבדו איתו לאורך השנים ושחקנים ששיחקו עבורו, מתארים כמה צדדים באישיות של אריה. מצד אחד: מאמן יסודי מאוד, מכור לכדורגל, שאינו מתעניין בדבר מלבד קריירת האימון שלו; מצד שני, מאמן עקשן, פרפקציוניסט, אחד שלא זז מהטקטיקה שלו, שמתקשה לטפח כישרונות. סגפן של כדורגל, אם תרצו: שונא להתראיין, לא מחובר לתקשורת. לא תמצאו אותו בבתי קפה – אלא רק במגרש או בבית. רק הכדורגל עצמו מעניין אותו.
התכונות הללו מובילות לא פעם להתנגשויות עם שחקנים. "כדי להיות שחקן תחת זיו אריה, אתה צריך להיות הכי חזק מנטלית. שחקנים מגיעים באימון הראשון וחוטפים צעקות. אם אתה לא חזק מאוד, תתקשה להצליח", אמר שחקן ששיחק תחת המאמן בעבר. "אתה שומע מהקו צרחות ללא הפסקה, זה קורה גם באימונים. כשיורדים אחרי מחצית ראשונה לא טובה, הוא בועט בסל כביסה או בחפצים. עצבני מאוד".
השחקנים מספרים על אסיפות וידיאו טקטיות מתישות בימי רביעי וחמישי "ברמה שאתה יודע בכל דקה מה לעשות, אבל זו רובוטיקה. בלי יצירתיות, בלי מתן חופש לחשוב ולעשות בעצמך".
אחד מחברי הוועד המנהל בהפועל ירושלים בשנים האחרונות, שנחשב לחברו הקרוב של אריה, אמר: "הוא אולי מאמן מצוין ושקדן, אבל לא גאון כדורגל. יותר מורה לכדורגל. אחת הבעיות שלו היא העקשנות. הוא טוטאלי לשני הכיוונים: או שהוא אוהב, ואז נותן יותר מדי קרדיט, או שהוא מוחק ואין דרך חזרה. לכן הוא מצטייר כעוף מוזר. אין אצלו פוליטיקה חברתית, הכל מקצועי נטו, גם כשהוא טועה בזה לא פעם".
"אריה מנסה להציג מניירות של גאון כדורגל, אבל זה לא בהכרח מה שקורה בהפועל ירושלים", מספר אדם שעבד איתו. "טקטיקה היא הדבר הכי חשוב מבחינתו. הוא מייצר רובוטים ולא יכול לראות שחקנים יצירתיים. תיאורטיקן, חרוץ ויסודי, אבל מנהל משחק באימפולסיביות עם חילופים לא טובים".
יחסי אהבה־שנאה
כך, למשל, קרה בעונה שעברה, כשאילון אלמוג כבש צמד גדול מול מכבי חיפה בסמי עופר, ואז הוחלף בהפסקה. "זה היה אירוע מוזר", סיפר לאחרונה החלוץ. "הרגשתי הכי טוב שיכול להיות עם הצמד, אבל נכנסים לחדר ההלבשה ואריה ישר אומר לי: 'אתה בחוץ'. לא הבנתי מה קורה, התחלתי למלמל לעצמי. ניסיתי להרגיע את עצמי, לנשום, הייתי כשיר לגמרי".
עוד שחקן שמצא עצמו בעימות מול אריה היה המגן הוותיק הראל שלום, שחזר הקיץ לקבוצת נעוריו. שלום תיאר בעבר איך אריה "הודיע לי שגמרתי בהפועל ירושלים. הוא אמר לי את זה הרבה פעמים לאורך השנים, זה היה חלק ממערכת היחסים שלו איתי, לכאן ולכאן. מתישהו זה כבר היה כבד עליי". הראל גם כתב בפוסט: "מתי התאהבתי רשמית בזיו אריה? לפני משחק חשוב בלאומית נכנסים לחדר ההלבשה, כולם בשקט, ופתאום זיו אומר לי 'הראל, שומע? אתה השחקן הכי מכוער שאימנתי. ואימנתי בגיאורגיה'".
גם שחר פיבן, שהגיע ממכבי ת"א והיה הבלם הבכיר בירושלים, עזב בינואר שעבר להפועל ת"א על רקע היחסים עם אריה. רגע לפני משחק נגד הצהובים בעונה שעברה הודח השחקן מהסגל לאחר שלא תורגל בהרכב. שוב נשמעו המילים "אתה גמרת אצלי את הסיפור", ובירושלים טענו כי פיבן ביצע עבירת משמעת.
הבלם שיתף בעבר: "בשנה הראשונה מאוד הסתדרנו. הגעתי להפועל ירושלים אך ורק בזכות זיו אריה, כי הקשר שלנו התחיל הרבה לפני כן. בחצי העונה האחרונה התחלנו ברגל שמאל. כבר בתחילת העונה היו דברים, הרגשתי מהצד שלו שהוא מנסה בכוח להוציא אותי הצידה, פחות נתן לי את הקרדיט למרות שהתאמנתי ב־100 אחוז. בעיות משמעת? תשאלו כל מאמן שהיה לי, בחיים זה לא קרה. היה שם מקרה שנגע לי באופן אישי. ביקשתי לעזוב ביום האחרון של החלון כי היה משחק נגד מכבי ת"א, והוא לא שם אותי בהרכב כשנורא היה לי חשוב לשחק. לא הסכמתי עם זה ורציתי לעזוב".
גם ליקיר האוהדים עידן שמש, מכוכבי הפועל ירושלים כששיחקה בליגה הלאומית, היו עימותים קולניים עם המאמן. באחד המקרים נטש שמש אימון בעקבות דברים שאריה הטיח בו. "לא הסכמתי עם ההחלטות של זיו", סיפר אחרי שעזב. "ניסיתי להילחם על המקום שלי, אבל זה גרם לי לאבד את החשק והתשוקה לכדורגל, שבר אותי. העובדה שלא שיחקתי פגעה בכל הקבוצה".
רוסלן ברסקי, שעזב את הפועל ירושלים אחרי עונה אחת, העיד בעבר גם הוא על מערכת היחסים שלו עם אריה. "ברור לכולם שזיו הוא לא הבנאדם הכי עדין והכי אוהב ומלטף. לא הסכמנו על דברים שקרו במהלך העונה - ולכן זזתי הצידה. זה לא הסתדר בינינו מהרגע הראשון. אני לא יודע להגיד איך בעבר זיו, שהוא מקצוען, הסתדר עם שחקנים דומיננטיים ומנוסים. אני תמיד הסתדרתי עם מאמנים. לא יודע מה קרה בדרך. בשורה התחתונה, השנה הזו פגעה בי בצורה קיצונית. הייתי במכבי ת"א ובהפועל חיפה, קבוצות רדפו אחריי, חיזרו אחריי, ובחרתי בהפועל ירושלים, ובסוף אני לא משחק, לא מתלבש ולא סופרים אותי. לא יכולתי לעבור את זה שוב".
תקרת זכוכית
ההישגים של הפועל ירושלים בתקופת אריה שנויים במחלוקת. מצד אחד, קבוצת האוהדים הצנועה הצליחה לתקוע יתד בליגת העל. מצד שני, נראה שהיא שוקעת בבינוניות מסוימת, וייתכן שהגיעה לתקרת הזכוכית שלה. כל זאת בזמן שקבוצות אחרות, עם קהל קטן יותר ואצטדיון הרבה פחות מרשים מטדי, מצליחות לרשום תוצאות טובות לא פחות.
במקביל, דור חדש של מאמנים הצליח להשתלב בקבוצות בפרופיל גבוה - מסאי דגו במכבי חיפה, רן קוז'וך בבאר־שבע, אליניב ברדה בהפועל ת"א, ברק יצחקי בבית"ר ירושלים. אריה, לעומתם, לא מגלה סימנים של התקדמות. ייתכן שגם הוא מבין שהפועל ירושלים היא המקום המתאים ביותר עבורו, זה שיודע להכיל אותו.
בתקופתו במועדון קשה להצביע על שחקנים שביצעו קפיצה משמעותית. דווקא כשעבד במכבי ת"א הצליח אריה לגדל שחקנים כמו אליאל פרץ, עדן קארצב, יונתן כהן ודן גלזר. בירושלים הסיפור שונה: גיא בדש, שהיה כוכב אצלו, לא הגיע מוכן לשדרוג בבאר־שבע; גם גוני נאור וליאור קאסה שעברו למכבי חיפה התקשו להשתלב שם.
בארבע העונות תחת אריה בליגת העל סיימה הפועל ירושלים פעם אחת במקום ה־12, הגיעה לפלייאוף העליון בעונה השנייה, ובשנתיים האחרונות סיימה שביעית. לא פעם פתחה את העונה חלש, ורק בהמשך החלה לגלות סימני התאוששות. אריה כבר הודה שלקבוצות שלו לוקח זמן להתחבר. זה קרה גם העונה, עם הפסדים בשני המשחקים הראשונים – להפועל חיפה ומ.ס אשדוד – וזאת עוד לפני המפגש הערב עם סגנית האלופה בטדי.
גם במקרים של משבר, המועדון בראשות המנהל המקצועי שי אהרון נתן לאריה גב. כך היה בעונה שבה ירושלים לקחה רק שתי נקודות בתשעת המחזורים הראשונים, וגם בדרבי המפורסם שבו שיתף שישה זרים בניגוד לתקנון.
אריה הוא מסוג המאמנים שאינם מוכנים לקבל התערבות מצד הבעלים, וייתכן שזו אחת הסיבות לכך שהפועל ירושלים היא המקום הנכון עבורו. כאמור, יש לו מערכת יחסים טובה עם המנהל המקצועי, שבונה את הסגל בצורה דומיננטית. חלוקת העבודה בין השניים ברורה: סוכנים משוחחים עם אהרון, שמציג לאריה את המועמדים הסופיים – ורק אז המאמן צופה בביצועים שלהם לפני החלטה משותפת.
"זה לא רק שזיו יודע שהוא לא יכול להסתדר בקבוצה מחוץ לירושלים. הוא מאמן טוב ויסודי, אבל לא יהיה לו את הגב ואת הקרדיט הבלתי מוגבל כמו שיש לו בירושלים", אומר איש צוות שעבד בעבר עם אריה. "ומצד שני, שי אהרון רוצה שרק זיו יישאר. הוא הכי נוח לו. זו מערכת ייחודית שגם היא רוצה רק את אריה".
מצד שני, גורם המקורב לאריה מעיד כי ייתכן שכבר ישנה תחושת מיצוי מסוימת: "הוא בעצמו היה מעדיף כבר למצוא לעצמו קבוצה בקיץ ולא הצליח. המדד שלו כמאמן יגיע רק ברגע שיאמן בקבוצה אחרת. הפועל ירושלים היא קבוצה ללא לחצים או ביקורות, עם שי אהרון שמגונן. לכן אריה יימדד רק בקבוצה הבאה".
למען החטופים
מיד אחרי מחזור הנעילה בעונה החולפת הצהיר אריה, שמקפיד להגיע לכיכר החטופים בת"א ובעיקר להזכיר את חשיבות החזרתם בכל סיום משחק, כי "אם החטופים לא יחזרו, לא אחזור לאמן בעונה הבאה".
אריה בכל זאת המשיך בתפקידו העונה, ואחרי מחזור הפתיחה בגביע הטוטו מול אשדוד הסביר: "זרקו לי כל השבוע 'אמרת שלא תבוא ועוד דברים כאלה'. אז אבהיר: הצהרתי שההכנות לעונה ומשחקי גביע הטוטו צריכים להתחיל, אבל לליגה אסור להתחיל. אז אני אומר שוב - אסור לליגה להתחיל וכל המדינה צריכה לעצור עד שיחזרו החטופים. מנרמלים פה מצב שאסור לנרמל. הלוואי שכשתתחיל הליגה הם יהיו פה, אבל אין דבר חשוב מזה".
סביר להניח שגם אוהדי הקבוצה היו שמחים לשמוע מאריה, לצד האזכור החשוב של החטופים, גם התייחסות מקצועית ליכולת של הקבוצה. המנהל המקצועי התייחס לכך בשבוע שעבר בכנס אוהדים: "זיו אריה עובד לפי המדיניות של הפועל ירושלים, שבוחרת להדגיש את נושא החטופים, כמועדון וכקהילה. מטבע הדברים הוא בפרונט. הדברים שהוא אומר העונה זהים לדברים שהשמיע בשנה שעברה. זה אבסורד לחשוב שיש סתירה בין החשיבות שהוא נותן, גם אישית, לנושא החטופים, לבין המקצועיות שלו. אני לא מכיר אדם שעובד ככה ביום־יום, בקפדנות, מסירות, אכפתיות ודרישות גבוהות. כל פרט קטן באימון מחושב ומתנהל ברמה הגבוהה ביותר, וכל אוהד מוזמן ליום במתחם עמק הארזים ולראות בעצמו איך הוא באימונים, איך הוא מחויב".
פורסם לראשונה: 01:30, 14.09.25
