יש סיפורים שהכדורגל משמש כרקע עבורם, ויש כאלה שהוא נטוע בהם עמוק כמו שורשים באדמה. הסיפור של סגן יובל יפה ז"ל הוא כזה. הוא התחיל במגרשים של כפר סבא, בין קבוצות נוער, דשא, חלומות קטנים של ילדים ונמשך מעבר לשם. אל קהילה, ערכים ואל מציאות שהפכה הכול לכואב, עמוק יותר ובעיקר משמעותי יותר.
הוא נולד וגדל במושב צופית, ומילדותו ליוו אותו לאורך השנים כדורגל, מוזיקה וטיולים. הוא שיחק כמגן שמאלי, עד שפציעה קטעה את דרכו על המגרש, אך לא את הרצון להתקדם ולהשפיע. מתוך אותה נחישות, הקדיש את התקופה שלאחר מכן לשיקום ולאימונים, במטרה להגיע לשירות משמעותי בצה"ל. הוא התגייס לחיל השריון ויצא לקורס מפקדי טנקים, המשיך לקורס קצינים, אותו סיים בהצטיינות, ושובץ כמפקד מחלקה בקורס מט"קים.
3 צפייה בגלריה
פציעה קטעה את דרכו על המגרש, אך לא את הרצון להתקדם ולהשפיע. יובל יפה ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
יפה ז"ל גדל לתוך הכדורגל. הוא שיחק במחלקת הנוער של הפועל כפר סבא, חי את המגרשים ואת הרוח המקומית, כי זה לא היה רק קבוצה - זו הייתה שייכות.
שנים אחר כך, כשהוקמה קבוצת האוהדים כפר סבא 1928, יובל לא עמד מהצד. הוא היה בין התומכים הראשונים בעמותה שהקימה את הקבוצה. מדובר במועדון שהוקם על ידי אוהדים, עבור אלו שחיפשו להחזיר את הכדורגל למקום הפשוט והאמיתי שלו. בלי רעש ואינטרסים, רק אהבה למשחק ולמקום - וכזה היה יובל.
החיבור שלו לעולם הספורט לא נגמר בכדורגל. הוא בן דודו של עילי חיות, הטניסאי הפראלימפי. "יובל תמיד אמר שמי שיכול לעשות, צריך לעשות. הגישה הזו הובילה אותו להיות לוחם, קצין - להיות איפה שהכי צריכים אותו", סיפר חיות. "הוא הלך לכל מקום עם חיוך. גם במשימות שאף אחד לא רצה לעשות".
לפני חמש שנים, ביום הזיכרון 2021, יפה כתב על יובל אחר, יובל דגן ז"ל, שהיה שחקן במחלקת הנוער של הפועל כפר סבא - לוחם ביחידת אגוז, שנפל במהלך מבצע צוק איתן.
אלו חלק מהדברים שכתב: "כששיחקתי במחלקת הנוער בכפר סבא, והקבוצה לידי הפועל כפר סבא "יובי" הייתה מתאמנת, לא באמת הבנתי מי זה יובי. יובל דגן, יליד כפר סבא, שגדל והתחנך עם נופי השדות הירוקים, שיחק במחלקת הנוער והיה אוהד שרוף של הקבוצה. ב-2011 התגייס ליחידת אגוז, שם בלטו כישורי המנהיגות, האחריות והמסירות שלו, וגם לאחר פציעה התעקש לשוב לשירות. עם תחילת הכניסה הקרקעית בצוק איתן, נשלחה יחידתו ללחימה בשכונת סג'עייה, וב-21 ביולי 2014 לפנות בוקר, נפל. כשאני כותב מילים אלה אני מבין כמה זה משותף לכולנו, כמה אחריות מוטלת על כל אחד ואחת מאיתנו, בשבילם".
ואז, במציאות כמעט בלתי נתפסת, הסיפור חזר על עצמו. אותו ילד מהמגרשים, אותו נער שכתב על אחריות ושליחות הפך בעצמו לשם שמזכירים.
יפה נפל ב־11 באוקטובר 2023, סמוך לאזור כיסופים, במסגרת מלחמת חרבות ברזל. יובל היה מלח הארץ במלוא מובן המילה, אך מעבר לכך היה אדם של עומק וערכים. הוא היה מחובר מאוד למשפחה ולחברים, כזה שמצליח להיות נוכח באמת, להקשיב, להכיל ולחבר בין אנשים. עם לב פתוח ואהבת אדם כנה, יובל הותיר אחריו חותם של חום, נתינה ורוח גדולה.
"הוא ראה את האנשים שמאחורי הדברים. אני משתדל להיות קצת יובל בכל יום מחדש. הוא השאיר אחריו כל כך הרבה ערכים. לפעמים, עדיין קשה לי להאמין שהוא לא איתנו", מספר חיות.
גם לאחר שנפל, הקשר של יפה לכדורגל לא נקטע, אלא קיבל משמעות אחרת. בקהילת האוהדים של כפר סבא 1928 ממשיכים לזכור אותו כחלק בלתי נפרד מהיסודות שעליהם נבנה המועדון. שמו עולה בטקסים ובמפגשים של הקהילה, ואף נערך משחק לזכרו.
אולי הדבר הכי מטלטל בסיפור של יובל יפה הוא לא רק הדרך שבה חי, אלא הדרך שבה הסיפור שלו נשזר בזה של יובל דגן. מה שהתחיל כמילים של זיכרון, הפך למציאות כואבת. שני יובלים, אותו מגרש, אותה עיר, אותה רוח. והפער הזה בין מי שכותב על הזיכרון לבין מי שהופך להיות חלק ממנו הוא אולי התזכורת החזקה ביותר לכך שכדורגל הוא הרבה יותר ממשחק, והחיים חזקים מהכל.
"אני לומד ממנו עד היום, לוקח אותו איתי לכל מקום שאני הולך", אמר חיות. "בתוך האבל, אנחנו כמשפחה מנסים בכל יום לבחור בחיים".
