בזמן שהאבוקות עוד בערו ביציעים, קני מילר כבר בער על הקווים. בקושי שתי דקות של כדורגל עברו, ומאמן מכבי ת"א דרש מהשחקנים שלו עוד אינטנסיביות. ההפך הגמור מז'רקו לאזטיץ' האדיש. אם מחפשים תמונה שתסביר את הצהובים של פתיחת העונה, אפשר לעצור כאן: מאמן שלא מוכן לבזבז אפילו את הדקות שבהן ממילא קשה לראות את הדשא.
זאת כבר לא אותה מכבי שהודחה מאירופה עם הפסדים מביכים. הולכת ומסתמנת כאן אחת הגרסאות הטובות שלה בעידן מיץ' גולדהאר. כן, ספטמבר, מוקדם, עוד לא חילקו שום צלחת. אפשר לדקלם את כל ההסתייגויות המתבקשות, ואפשר גם להתלהב מקבוצה שניצחה בצורה משכנעת את שלוש מהיריבות הגדולות שלה. לא צריך לחכות למאי כדי להגיד שרואים משהו טוב.
ההפך מלאזטיץ'. קני מילר
(צילום: עוז מועלם)
שבוע שני ברציפות שכוכב היריבה מאבד מולה את העשתונות ומורחק. אחרי אליאל פרץ הגיע תורו של סתיו טוריאל. מכבי הזאת נכנסת ליריבות מתחת לעור, בעיקר מפני שהיא מגיעה לכל מאבק ברעב של קבוצה שמעולם לא זכתה בתואר. האחרות עדיין בספטמבר; היא כבר משחקת כדורגל של דצמבר, כשהחלקים מחוברים, לכל כדור יש כתובת ולכל התקפה יש מטרה. בקבוצה כזאת, גם הישאם לאיוס שם גול, מי בכלל זכר שהוא עדיין בקבוצה? במחצית הראשונה זה נראה כמעט בלתי עציר, במחצית השנייה הפועל הרימה ידיים וחטפה רביעייה.
על מכבי של ולדימיר איביץ', וגם על אלופות אחרות בצהוב, תמיד אמרו שהיא יעילה אבל לא מבריקה. הגרסה הזאת מספקת גם את הברק: הליו וארלה ואושר דוידה רוקדים באגפים, גבי קניקובסקי עושה קרקס במרכז, ודור פרץ לקח לעצמו את התפקיד של ערן זהבי.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
הוא חלוץ? קשר התקפי? בשלב הזה ההגדרה פחות מעניינת מהמספרים הדמיוניים. פרץ מוסיף לכל הכישרון הזה את ההרגל המכביסטי המוכר: להיות בדיוק במקום שבו גומרים את היריבה. אפשר להמשיך להתווכח על העמדה שלו, אבל היריבות היו מעדיפות להתווכח על משהו אחר. למשל, איך לעזאזל משאירים אותו מחוץ לרחבה. בינתיים אף אחת מהן לא מצאה תשובה, והוא ממש לא מתכוון לעזור להן.
