במחזור השלישי של העונה שעברה, הפועל ירושלים ספרה במאזנה חמש נקודות אחרי שתי תוצאות תיקו רצופות של 1:1 מול חדרה וקרית שמונה וניצחון מרשים של 0:3 בבית מול אשדוד. שנה אחרי, ומשהו חורק בקבוצה המפתיעה של העונה שעברה, שאחרי שלושה משחקים אספה רק נקודה אחת מול מכבי פ"ת והפסידה למכבי חיפה ובני סכנין.
אז נכון, מוקדם מדי להסיק מסקנות, והפסד לאלופה ותיקו מול הקבוצה של בני לם הן בהחלט תוצאות מתקבלות על הדעת כשגם הפסד בדוחא הוא לא אסון. אלא שנדמה שמה שאפיין את הקבוצה של זיו אריה בעונה שעברה, כמו עמידה טקטית משובחת, יעילות וגורם ההפתעה, כל אלה אבדו לגמרי ב-270 הדקות של העונה הנוכחית עד כה.
האדומים מהבירה נהנו בעונה שעברה מיכולת נהדרת של גיא בדש עליו ויתרה בקיץ להפועל באר-שבע, מעזיבתו של ג'ורדן בוטאקה, שהצטיין בסיבוב הראשון אך שוחרר אחרי יכולת פושרת בשליש האחרון של העונה והשבוע חתם באשדוד ובעיקר מחבורת שחקנים עם רעב בלתי נגמר ותשוקה להוכיח שאפשר וצריך לבוא קטנים ולצאת גדולים.
הבעיה היא שלשחקני הרכש הנוכחיים, מתן חוזז ושחר פיבן, קשה להפגין נכון לעכשיו את הכישורים שלהם במדים של קבוצת האוהדים הירושלמית. תוסיפו לכך את העובדה ששחקן כמו אופק ביטון למשל, סיפק תרומה רבה כקשר שמגיע מהקו השני, ובינתיים לא מוצא את הרשת, ותבינו למה הניצחון הראשון טרם הגיע.
בקיץ היה ברור שהפועל ירושלים זקוקה נואשות לחלוץ. ראונו סאפינן האסטוני חתם עם רזומה של גולר מוכח, אבל נפצע בדרבי בגביע הטוטו וסיים את העונה, ובמקומו הגיע יולה דאון שב-27 דקות בדוחא הבקיע שער בכורה.
השאלה הגדולה לפני המשחק מחר מול מכבי נתניה בטדי היא האם זיו אריה מסוגל להצית מחדש את התשוקה והמחוייבות אצל השחקנים שלו? האם הוא סוף סוף ישחק עם חלוץ טבעי אחרי שבמשחקים האחרונים סדריק דון ומתן חוזז הוצבו בשפיץ? והאם הפועל ירושלים מסוגלת למצוא לעצמה אג'נדה משודרגת לא כזו שכל הליגה כבר מכירה בעל פה ולא מתקשה להצר את צעדיה?
במקביל לציון 50 שנים למלחמת יום כיפור ציינו במועדון 50 שנים לזכייה ההיסטורית בגביע המדינה. למי שזוכר, המלחמה ההיא יצרה משבר מקצועי עמוק אצל הקבוצה ההיא בגלל שרוב שחקניה שירתו במילואים בחזית. הפסד מחר, וגם בהפועל ירושלים מודל 2023 יחל משבר שעלול להפוך גם לכדור שלג.
