בקיץ 1995 נחת בנמל התעופה בן־גוריון מטוס מרוסיה ומתוכו יצא בחור בן 22 בשם מוראד מגמאדוב. לימים – ליתר דיוק 18 שנה, משך הקריירה שלו בישראל – יוכר כזר הגדול בתולדות מכבי פ"ת ואחד הבלמים הטובים ביותר ששיחקו בישראל. זה מילא. באותו יום באולם הנוחתים שונתה גם ההיסטוריה של מכבי אורנית, היסטוריה שבאותה עת איש אפילו לא חלם לכתוב. איש לא יכול היה לדעת זאת אז. בטח שלא מכבי אורנית, שתחל את משחקיה בליגה ג' מחוז שומרון רק בקיץ 2025.
ביום שישי הראשון של חודש אוקטובר עלו 11 שחקנים במדים צהובים־כחולים על מה שניתן לכנות כדשא רק אם שותים ממש הרבה לקראת מה שיהיה הדרבי הראשון בהיסטוריה של אורנית, מכבי נגד הפועל. מעל כולם בלט מי שמהיציעים קראו לו בשם המשפחה בלבד – מגמאדוב. אבא שלו כנראה קורא לו איליה. הוא בן 27, נולד בישראל, ואפילו חגי גולדנברג, הבעלים והמייסד של מכבי אורנית, לא יודע לומר היכן הוא שיחק בעונה שעברה. יום אחד הוא פשוט הופיע, כדרכם של גיבורי־על. בדף שלו באתר ההתאחדות אין מידע על מעשיו בין 2011 ל־2025, ריק שמזמין כל אדם להשלים את החסר בעזרת דמיונו. "אורי (מוצפי, המאמן) אמר לי שהוא מעל הליגה", נזכר גולדנברג, "כמו כולם הוא לא מקבל כסף, אבל הוא קיבל מדים במידה שלו וכדור".
המדים אולי מובנים מאליהם – מגמאדוב לא יעלה למגרש עירום – אבל הכדור? מסורת התשורה לשחקן שכובש שלושער היא כנראה הדבר היחיד שמשותף למועדונים הגדולים בעולם ולקטנים שבהם, והדבר נכון גם למכבי אורנית. בדקה ה־25 של המשחק הפך מגמאדוב לכובש השער הראשון בתולדות המועדון, כשנגח פנימה את הקרן שהגביה מי שחייב היה להיות עמית הולנדר, כי הולנדר לוקח את כל הכדורים החופשיים של מכבי אורנית.
בדקה ה־60 הפך מגמאדוב לכובש הצמד הראשון בתולדות המועדון כשהכניע מהנקודה הלבנה – שלא בטוח שהיא בכלל נקודה ואין סיכוי שהיא לבנה – את גלעד עמר. בדקה ה־62, אגב סיבוב על המקום שסיחרר את הבלם, הוא סידר למכבי ניצחון 2:3 והפך לאיש הראשון שלוקח כדור ממכבי אורנית. או לפחות כך אמור להיות. "אמרתי להם שייתנו לו כדור, אני לא יודע מה נהיה מזה, אני אבדוק", יאמר גולדנברג בהמשך השבוע.
אין קץ לילדות
כל עיר זקוקה ליריבות עירונית, אפילו אם היא לא עיר אלא יישוב קהילתי ממש מעברו של הקו הירוק. במשך עשרות שנים הייתה הפועל המונופול הספורטיבי של אורנית, עד שהגיע גולדנברג, 35, הזכור כמגן הימני של מכבי פ"ת, מכבי נתניה ואחרות. הוא גדל במקום, והקריירה גרמה לו לנדוד קצת הצידה, אבל הוא שב הביתה אחרי שבנו הבכור נולד. בערבים הוא עוזר מאמן בקבוצת הבוגרים של הפועל כפר־סבא, ובימים הוא חולם.
"כשאתה קצת למעלה אומרים לך שאתה משחק בשביל כסף, אומרים 'אתה מרוויח אז אתה אוהב את העבודה', ופה אתה רואה אנשים שאוהבים כדורגל מהלב, בלי שום סיבה, בלי מישהו שמשלם להם או גורם להם לבוא. זה מחזיר אותך קצת לילדות"
"לפני שנתיים, אולי קצת יותר, החלטתי לפתוח סוג של חוג", הוא נזכר. "אפילו לא שיחקנו על הדשא. זה היה אמור להיות בשיתוף פעולה עם הפועל, אבל זה לא צלח מסיבות כאלה ואחרות. לאט־לאט זה תפס תאוצה. בשנה שעברה סיימתי עם בית ספר של 150 ילדים. יש לי טרום ג', טרום ב' וטרום א' בליגה של ההתאחדות". הילדים הללו הם הסיבה שמגמאדוב כאן מלכתחילה, כותב מחדש את ההיסטוריה הספורטיבית של אורנית. "למעשה, בשביל לרשום קבוצות לליגות הילדים של ההתאחדות צריך לפתוח קבוצת בוגרים", מסביר גולדנברג.
כל ההתחלות קשות, וכך הייתה גם זו של מכבי אורנית, שהפסידה בשני משחקיה הראשונים על האפס – 5:0 למכבי השרון נתניה ו־1:0 למ.כ קלנסואה. ואז הגיע הדרבי. אם יום יבוא ומכבי אורנית תהפוך לאימפריה, וגם אם לא יקרה הרבה והיא תמשיך לשייט במים הרדודים ביותר של הכדורגל הישראלי, יהיו 11 אנשים שיוכלו לספר שהיו שם כשזה קרה. ציון גואטה, יאיר יוספוב, נדב ינאי, אוראל נתנאל, מאיר מובשוביץ, סער אלבז, ידידיה אדרי, נריה יוספוב, יונתן רז, הולנדר ומגמאדוב.
"באים אנשים שלא מרוויחים כסף, כי הם אוהבים את הספורט הזה שנקרא כדורגל, עוזבים משפחה וילדים לאימון בשבוע ולמשחק בשישי, רק כדי להיות על דשא ולהרגיש הכי מקצוענים שאפשר", אומר גולדנברג. "אתה מסתכל על זה ומבין כמה אוהבים את הספורט הזה. כשאתה קצת למעלה אומרים לך שאתה משחק בשביל כסף, אומרים 'אתה מרוויח אז אתה אוהב את העבודה', ופה אתה רואה אנשים שאוהבים כדורגל מהלב, בלי שום סיבה, בלי מישהו שמשלם להם או גורם להם לבוא. זה מחזיר אותך קצת לילדות".
6 צפייה בגלריה
"באים אנשים שלא מרוויחים כסף, כי הם אוהבים את הספורט הזה שנקרא כדורגל"
(צילום: עוז מועלם)
אופסייד בצד הירדני
באופן אבסורדי, אחת ההוכחות הטובות ביותר למידת האהבה של שחקני מכבי והפועל אורנית לכדורגל תימצא בכך שהם משחקים על מגרש שאף אחד לא היה מעלה על דעתו שהוא מגרש כדורגל, אלמלא היה מסויד בקווים לבנים, במרכזו עיגול ובשני קצותיו שערים. בסמוך לרחבה שאליה תקפה מכבי במחצית הראשונה יש בור, אין דרך אחרת להגדיר זאת, שכוסה בחול באופן לא משכנע כדי להבטיח שהבלם או החלוץ לא יגיעו באמצעותו לסין.
האגדה מספרת שזו תוצאה של הופעה שהתקיימה במקום ולא עלתה יפה, חלק מחגיגות 40 שנה ליישוב שהתקיימו בספטמבר. יש מי שאומר שזה קרה בהופעה של אביב גפן ויש שבהופעה של עדן בן זקן. כולם יסכימו שאי־אפשר לשחק שם כדורגל במובן המקובל של המונח – לכל היותר לקיים עליו וריאציה של ליגה ג' לדבר. גודלו לא תקני בשום צורה, הספסלים החשופים נושקים לקווי החוץ, והקוונים שבדקו את הרשת לפני תחילת המשחק נשאו גם הם תפילה בלבם שלא יימצא קרע גדול מדי, שכן לך תדע אם יהיה מי שיתפור. אפילו לליגה ב' המקום הזה לא מאושר.
יש, למשל ראשי ההתאחדות הפלסטינית, שיאמרו שאי־אפשר לשחק שם כדורגל בכלל, לא של ליגה ג' ולא בטיח. המגרש, לטענתם, נמצא בטריטוריה שלהם, והעובדה שקבוצות ישראליות מקיימות שם משחקים עמדה במוקד התביעות החוזרות שלה נגד ההתאחדות לכדורגל. אורנית היא אחד המקומות שעליהם מתבססים הפלסטינים בדרישתם מפיפ"א להשעות את ישראל מהכדורגל העולמי.
"המגרש בדיוק על הקו", אומר גולדנברג, ולא בטוח אם הוא בדק זאת ב־VAR. "בגלל זה יש בעיה להרחיב אותו או לסדר אותו. צעד אחד קדימה, ואנחנו בנבדל. זו פרוצדורה לא פשוטה לעשות את זה. זה לא שטח של אורנית בכלל. מילימטר מעבר למגרש זה כבר שטח לא שלנו, של איזה ירדני אחד או אני יודע מה, וזה יוצר כבר משהו מאתגר וגדול. אני ידעתי את זה לפני, אבל גם זו אחת המטרות שלי וגם את האתגר הזה נצלח בסוף. אני אביא את ההתאחדות, אנשי הטוטו. נעשה אפילו דשא סינתטי".
נוער, נוער, נוער
עד שגולדנברג יסתדר עם הירדני, הוא צריך להסתדר עם הפועל אורנית. "זו יריבות שהיא קצת מדומיינת", מסביר גולדנברג את 50 המבוגרים שנאבקו על כל פיסת צל מתחת לסככה הקטנה והם מחולקים לפתע לאוהדי מכבי והפועל, כנראה על סמך חברויות אישיות או המקום שבו ילדיהם משחקים כדורגל.
מסתבר שיריבות היא שריר שקיים אצל כל אוהד ספורט, וגם אם עד השנה לא היו שתי קבוצות באורנית, מהרגע שיש יהיו תמיד מי שיתייחסו אליהן כמו שאוהדים במנצ'סטר מתייחסים לסיטי ויונייטד ואלו בלונדון לארסנל וטוטנהאם.
העובדה שמכבי ניצחה בדרבי הראשון היא זניחה. הקבוצות בליגות הנמוכות הן פירמידה הפוכה של כדורגל. אם במכבי חיפה העיקר הוא קבוצת הבוגרים, אז כאן היא קיימת רק כי חייבים. העיקר הן קבוצות הילדים, שם נמצא גם הכסף. הפועל הייתה מוכנה שמגמאדוב יבקיע גם חמישייה וברחבת הכניסה לקאנטרי הסמוך יבנו פסל בדמותו, אם רק לא הייתה מאחורי גבו הרחב מחלקה שנגסה 150 ילדים מהמאגר שלה.
"הרצון לאיחוד הוא יותר בשביל ילדי היישוב", אומר גולדנברג. "בסוף, אנחנו מקום קטן, אין פה הרבה תושבים. מי שבהפועל לומד עם מי שבמכבי והמטרה היא שלא יהיה חיכוך בין הילדים. בגלל זה מאוד רצינו לעשות איחוד. כרגע הוא לא צלח".
עד שזה יקרה, גולדנברג מפתח מחלקה שכבר משתפת פעולה עם מכבי פ"ת. בשורה התחתונה זה אומר שאם יום יבוא ומישהו שמתאמן במגרש הזה יתגלה כמספיק מוכשר כדי לפתח דריבל בין הבורות לתלוליות החול, הוא יעבור אחת שתיים, בלי לשאול שאלות, למחלקת הנוער במלאבס. גידולו של מנור סולומון הבא יהיה המעט שבכוחה של מכבי אורנית לעשות כדי לגמול למכבי פ"ת על הבן של מגמאדוב.
הכתבה פורסמה במסגרת פרויקט מיוחד על הליגות הנמוכות - היום במוסף הספורט של "ידיעות אחרונות".
פורסם לראשונה: 01:30, 16.10.25
