לראשונה מאז עונת 1985/6 יש לנו, לפחות נכון לעכשיו, צמרת רותחת עם יותר משלוש קבוצות. לפני 41 שנה רצו כתף אל כתף ארבע קבוצות - הפועל ת"א, מכבי חיפה, מכבי ת"א ובית"ר ירושלים - כשזהות האלופה נקבעה רק במחזור האחרון של העונה.
זה קרה בתום קרב ראש בראש בבלומפילד בין מכבי חיפה שהייתה זקוקה לנקודה לבין הפועל ת"א שהייתה חייבת ניצחון, במשחק הליגה הראשון אי־פעם שהועבר בשידור ישיר בטלוויזיה, עם השער המפורסם של גילי לנדאו (והאופסייד הפסיבי של אלי יאני). טבלת הליגה נראתה בסיום העונה כך: 1. הפועל ת"א 59 נקודות, 2. מכבי חיפה 57, 3. מכבי ת"א 57, 4. בית"ר ירושלים 52.
הפגשנו השבוע את הגיבורים של אותה עונה לפני יותר מארבעה עשורים: גילי לנדאו מהפועל ת"א, ציון מרילי ממכבי חיפה, אלי דריקס ממכבי ת"א וחנן אזולאי מבית"ר ירושלים. כבר בכניסה לבית קפה בנמל ת"א, נראה היה ששנים של יריבות על כר הדשא לא הרסו את החברות בין הארבעה. לנדאו נזכר איך בנבחרת הנוער הוא חלק חדר עם אזולאי: "אני באתי עם גיטרה וחנן עם חליל. גם זכינו בטורניר החורף עם גול שלי במשחק האחרון מול דנמרק שנגמר 0:1". מרילי משחזר איך האדום היחיד בקריירה שלו היה אחרי עבירה על דריקס: "לזכותו ייאמר שהוא בא בסיום המשחק לשופט יעקב שיינר ואמר שלא נגעתי בו". כל הארבעה זכו בתארים, שיחקו בנבחרת ועשו דברים גדולים בכדורגל הישראלי, אבל לא שוכחים את העונה ההיא, כנראה הדרמטית ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי.
"היינו קבוצה בלי גינונים ובלי אגו", אומר לנדאו. "הפועל ת"א שיש בה כישרון וסטייל, אבל אף אחד מהשחקנים לא מתבייש לעשות הגנה ולהיות שואב מים וחוטב עצים. קבוצה קשוחה עם כלל לפיו 'נגעו בך, נגעו בי', כלומר כולם שומרים אחד על השני, באים לתת את הנשמה. בעונה ההיא, הביטחון שלנו עלה ממשחק למשחק עד שהבנו שאנחנו יכולים להפוך אותה למיוחדת".
אזולאי משחזר: "פתחנו את העונה עם שלוש תוצאות תיקו וניצחון, אבל אחר כך ניצחנו בדרבי ודרסנו את מכבי יבנה - והיה ברור לנו שאחרי שתי סגנויות ברציפות, אנחנו הולכים עד הסוף. היו לנו שתי בעיות. הראשונה, ימק"א המגרש הבוגדני, שמצד אחד היה מבצר אבל אי־אפשר היה לשחק בו כדורגל טכני וכל קבוצה שהסתגרה הוציאה לנו את הנשמה. עובדה שבבלומפילד היינו נותנים הצגות. בנוסף, עדיין היינו הירושלמים הנאיבים שנבהלים כשהם רואים את התל־אביביות. אחרי שבעה משחקים ללא הפסד, חטפנו 3:1 ממכבי ת"א ושבוע לאחר מכן 3:2 מהפועל ת"א. אותה הפועל ששנתיים קודם הרסה לנו אליפות בימק"א".
דריקס, אזולאי, מרילי ולנדאו
(צילום: ריאן פרויס)
לנדאו: "חנן לא מספר שבסיום המשחק ההוא בימק"א, שבו משה סיני גמר להם את חלום האליפות, הוא ירד מהמגרש ממרר בבכי ומי שחיבק וניחם אותו הייתי אני, החבר שלו מנבחרת הנוער".
מרילי: "היינו אחרי שתי אליפויות, קבוצה ווינרית ששנתיים קודם לכן מחקה 13 נקודות הפרש מבית"ר ירושלים ושנה לפני זכתה שוב בתואר. כשהגעתי לחיפה ב־1984 ביקשתי מענק אליפות והסכימו לתת לי כי חשבו שאני פנטזיונר שלא מבין כלום מהחיים שלו. אחרי שנתיים פתאום בחיפה נהיה די־אן־איי של קבוצה גדולה, אז כיוונו לאליפות שלישית ברציפות".
דריקס: "היינו בעונה מצוינת, קרובים קרובים. הבקעתי אז המון שערים (16 בכל המסגרות) וגם בישלתי לא מעט (12 בסך הכל). היינו קבוצה עם שחקנים ברמה מאוד גבוהה בעמדות מסוימות אבל עם צעירים ולא בשלים בעמדות אחרות, וזה מה שהיה חסר לנו כדי לזכות בתואר".
ימק"א לטוב ולרע
ככל שהעונה התקדמה, הרביעייה הפכה להיות צמודה במאבק על התואר. במחזור ה־14 ניצחה מכבי ת"א את מכבי חיפה 0:1 משער של מוטי איווניר והתקרבה לצמרת הגבוהה, שבוע לאחר מכן חיפה והפועל ת"א סיימו בתיקו 1:1 ומכבי ת"א התרחקה מהצמרת אחרי הפסד 3:1 להפועל פ"ת. בית"ר מצידה קוששה ניצחונות לצד התקרית בין דרור קשטן לאורי מלמיליאן. המאמן חשד שהכוכב עושה שביתה איטלקית בגלל חוב כספי של ההנהלה, הדיח אותו מהסגל ובית"ר הפסידה למכבי נתניה 2:1. בהמשך הירושלמים התאוששו וחזרו להיות חלק ממרובע הצמרת, בעיקר בזכות זה שמכבי חיפה הפסידה בימק"א גם להפועל ירושלים (3:2) וגם לצהובים־שחורים.
מרילי לצד ארמלי
( צילום: צבי רוגר)
אזולאי: "חיפה הגיעה לימק"א במחזור ה־19 למשחק שהוא נקודת מפנה עבורנו. ניצחנו 1:2 משערים שלי ושל אבי גולדר. כמו שאמרתי, נגד קבוצות גדולות שנותנות לשחק לא הייתה לנו בעיה. מול הקטנות ששמות אוטובוס ברחבה היה קשה. זו, אגב, גם הבעיה של בית"ר הנוכחית מודל 2026/7".
לנדאו: "ידענו לקחת משחקים גם בכוח. היה הרבה פרגון בקבוצה הזו. היה לנו סגל עם שחקנים מדהימים, העוגנים סיני, אלי כהן, שבתאי לוי, יעקב אקהויז, יוסי זאנה, גבי לסרי, מוריס ז'אנו ואני, ועל זה תוסיף את יאני, אלי שכטר, יעקב כהן ושלום אביטן שהגיעו כרכש. קבוצה שהיא באמת יחידה אחת עם סכין בין השיניים, משהו שקצת מזכיר את הפועל ת"א הנוכחית".
דריקס שיחק במכבי ת"א בשנים הקשות שבהן האליפות בוששה להגיע וגם בתור הזהב של שנות ה־90. באותה עונה מכבי הצליחה לעשות את מה שלא עשתה מאז תחילת שנות ה־80, לנצח את הגדולות ולא להפסיד להפועל בדרבי. "היינו קבוצה מאוד קשוחה", הוא אומר. "גם אם לא הייתי לוקח לבלם את הכדור, הוא היה מרגיש אותי כדי שיבין שלא הולך להיות לו קל. היום לחלוצים הרבה יותר קל, אנחנו היינו חוטפים כניסות ופיצוצים וצריכים להתמודד עם זה, אבל זה דור של שחקנים שהשאירו הכל על המגרש ובגלל שהיינו כל כך עקשנים גם רצנו עד הסוף - למרות שהפועל ת"א ומכבי חיפה היו יותר טובות מאיתנו".
אזולאי מסביר איך זה הגיע למאבק דו־ראשי במחזור האחרון: "הפועל ת"א, לא משנה אם זה ביום יותר טוב או פחות טוב, ידעה לאסוף את הנקודות. מכבי חיפה הייתה כל כך איכותית שגם ביום בינוני ידעה להרוג משחקים. לנו חסרה יציבות וגם היו לא מעט בעיות כלכליות, וזה בלם אותנו".
רותח בישורת האחרונה
במחזור ה־24 בית"ר ניצחה בבלומפילד את הפועל ת"א 0:1 משער של אלי אוחנה אחרי שסיני החמיץ פנדל, והאדומים איבדו גובה עם שש נקודות מ־21 אפשריות. במקביל, חיפה הביסה את באר־שבע 1:4 ומכבי ת"א ניצחה את כפר־סבא 0:2, והירוקים הוליכו את הטבלה עם 46 נקודות, לפני הפועל ת"א (44), מכבי ת"א (42) ובית"ר (41).
ואז, לקראת הישורת האחרונה העסק התחיל להיות רותח. הפועל ת"א עוד הפסידה לכפר־סבא 2:1, אבל אז חזרה לחיים עם ניצחונות על שעריים, שמשון ת"א ומכבי נתניה. חיפה, מצידה, סיימה פעמיים ב־0:0 עם בני־יהודה והפועל פ"ת, כולל החמצת פנדל של מרילי, שאומר: "כמעט לא החמצתי פנדלים בקריירה, אבל על מגרש רטוב ובוצי פשוט החלקתי, והבעיטה יצאה לא טוב ישר לידיים של השוער".
גילי לנדאו
(צילום: לובה קנפר)
בשני המשחקים הבאים ניצחו הירוקים את הפועל ירושלים ומכבי יבנה. מכבי ת"א גברה על שמשון, נתניה ובאר־שבע והודחה אחרי כמה ימים בחצי גמר הגביע על ידי בית"ר. אזולאי: "ליגה זה מרתון, ואז לא ידענו לרוץ מרתון אלא לנצח משחקים גדולים של אותו הרגע בגביע, שהוא מפעל מלא אמוציות". אחרי המחזור ה־26 חיפה צעדה ראשונה (48) ואחריה מכבי ת"א (48), הפועל ת"א (47) ובית"ר (47).
אלא שאז בית"ר סיימה ב־1:1 עם בני־יהודה, הובסה 4:0 על ידי כפר־סבא, נפרדה ב־0:0 ממכבי פ"ת ויצאה מהמרוץ. שני מחזורים לסיום מכבי חיפה ניצחה את מכבי ת"א 1:3 וחיסלה לה את חלומות האליפות, כאשר במקביל הפועל ת"א ניצחה בבאר־שבע 1:2 - והכל התנקז למחזור האחרון כשלירוקים הספיקה נקודה בבלומפילד.
לנדאו משחזר: "אמרתי לפני המשחק לדוביד שוייצר שאכנס ואבקיע בדקה ה־85. נכנסתי כמחליף בדקה ה־57, ואז לקראת הסיום דוביד אמר לי: 'תנוע כמו וישר מצד לצד'. אמרתי לו: 'הבטחתי לך ואני אקיים את ההבטחה' - ועמדתי בדיבורי". מרילי מחייך, אבל העיניים אומרות שגם אחרי יותר מ־40 שנה, עדיין כואב להפסיד אליפות חמש דקות לסיום. לנדאו אומר לו: "נפוליאון אמר 'תנו לי גנרלים עם כישרון אבל גם מזל'", ועם זה מרילי מסכים.
דריקס לצד אבי נמני ואיל ברקוביץ'
(צילום: יוסי רוט)
מקווים לשידור חוזר
רגע לפני שמתקפלים, החבר'ה מתייחסים לעונה הנוכחית ומרוצים שיש כמה קבוצות שטוענות לכתר. דריקס בטוח שמכבי ת"א הכי בשלה לאליפות: "היא הכי טובה בליגה. מכבי חיפה מנצחת בחלק גדול מהמשחקים אבל היא סימן שאלה אחד גדול וראינו את זה השבוע. הפועל ת"א מאוד מחוברת ולבאר־שבע יש את האיכויות שלה".
לנדאו: "בשבילי הפועל ת"א כבר זכתה באליפות בעצם זה שהיא עברה תהליך מעורר כבוד עם קבוצה חזקה, מועדון עם חוסן וחזון, וקהל שממלא את בלומפילד ומגיע בכמויות אדירות למשחקי החוץ. זו קבוצה שמשחקת התקפה אבל גם עם מודעות הגנתית, ואני כמובן מחזיק אצבעות".
אזולאי: "בית"ר לא תיקח אליפות. היא אולי מסוגלת לנצח בכל משחק נתון, אבל היא לא תרוץ עד הסוף, בדיוק כמו שקרה לנו. זה כדורגל מרהיב, אבל יותר מדי אמוציונלי".
מרילי: "אחרי שנתיים רעות מכבי חיפה משתפרת, אבל לצערי אין לה הגנה לאליפות. זה מאכזב, אבל גם להיות באזור המאבק זו התחלה של משהו".
