השבוע היה בסימן קרחנות סביב ההחתמה של אלי דסה במכבי חיפה. הקרנבל עסק בעיקר באישיות של האיש. במעמדו בחדר ההלבשה. במוסר העבודה שלו. מלא דברים שאתה מציין כשאין לך מה להגיד מקצועית על מגן ימני בן 33, בשלהי מה שנקרא, שלא שיחק חודשים ארוכים.
לא בא חלילה להפחית מערכו של דסה, ומהסגולות האישיותיות שלו. הוא באמת מיוחד בנוף שלנו. לא סתם שיחק בנבחרת בזמן שלא הייתה לו קבוצה. זה לא רק מעיד על ההגנה של רן בן־שמעון, זה מעיד גם עליו.
מה שאני כן רוצה לומר זה שיותר מלחגוג את דסה, במכבי חיפה ביקשו לחגוג את עצמם; את העובדה שהיה פה ישראלי בכיר, שהיה מבוקש לפחות על ידי גדולה נוספת, ושהיא, מכבי חיפה, הצליחה לשים עליו יד.
מי שרצה ראה בזה סימן: מכבי חיפה הגדולה, זו שהפסידה את עומר אצילי לפני שנתיים, במה שסימן את תחילת הצניחה במעמדה, זו שהובסה אחר כך במרבית הקרבות על ישראלים פנויים, זו שנאלצת עונה אחרי עונה להתבסס על ליגיון זרים - איז בק אין ביזנס.
אין רגע מוצלח מזה, תסכימו, לפרסם את העמדת הקבוצה למכירה. האימפריה חזרה. או מתחילה לחזור. גם התוצאות במגרש מתיישרות יפה עם אינטרס הקונים, לכשיבואו. כדאי אולי רק למהר עם הניירות לפני שיתברר מעמדה האמיתי של הקבוצה, מול הפועל באר־שבע והפועל ת"א.
קל השנה להשאיר ביציע כדי שיתחזק. מלמד
(צילום: גיל יוחנן)
בזמן שחגיגות דסה היו בעיצומן, וטרן ישראלי אחר, גיא מלמד, גילגל נגד הפועל ירושלים את הראשון שלו העונה. זה היה גול שהיה רחוק מלרגש כמו הלהטוט של ברזאו, ונכבש כשהמשחק היה גמור, כשחלק מאוהדי ירושלים כבר היו אחרי מקלחת, ובכל זאת היה לשער הזה ערך: להזכיר שבין כל כוכבי הדשא החדשים לחיפה יש עוד חלוץ.
למלמד יש את כל הסיבות להסתובב מר: בינואר 2025 הוא הוזעק בבהילות, על תקן החלוץ הלוהט בליגה; אבל בשנתיים האחרונות הוא נמצא בעיקר ליתר ביטחון, כדי לעקוב אם פגעו בזרים או לא.
בשנה שעברה לא פגעו. מלמד, שיועד להיות מחליף, כבש 15 שערי ליגה. העונה, ליד הרקדן הברזילאי, וליד הרקדן הפורטוגלי, וליד נובאקוביץ', הוא פחות רלוונטי. חמש דקות ליגה פה, שבע דקות שם. 26 דקות יש לו בסך הכל מתחילת העונה. יש שחקנים שאתה חייב להכשיר כדי שישחקו גם כשהם פצועים. את מלמד, כשהוא סוחב רגל, קל השנה להשאיר ביציע כדי שיתחזק.
ככה זה בכדורגל. חיפה לא המציאה שום דבר. רגע אתה סחורה חמה, רגע מביאים ברזילאי ואתה במחלקת עודפים. ידענו סיפורים עצובים מאלה, אם יורשה להוסיף. האיש עדיין מקבל משכורת יפה.
ובכל זאת יש משהו ציני מעבר לממוצע בהתנהלות של חיפה כאריה פצוע. כאימפריה שמנסה להישאר מעל פני המים ויורה לכל עבר.
כשמערבבים פוליטיקה עם ספורט דברים מסתבכים
ליגת אלופות זו לא אירוע כבקשתנו. או כזה שאפשר להנדס. מצד אחד גלאטסראיי, ההיא מהשלטים האנטי־ישראליים, מובסת; ומצד שני, לאמין ימאל שמולה, ההוא מדגל פלסטין, מככב עם בישולים, ראבונות, עקבים. בכל מקרה מישהו ששונא אותנו מנצח.
כשמערבבים פוליטיקה עם ספורט דברים מסתבכים. אתה יושב בבית עם טבלאות אקסל של כל השונאים, וכאלה לא חסר, משקלל לך, ומפה לשם אתה רוצה ששתי הקבוצות מולך יפסידו. שגם ימאל וגם הטורקים יקבלו בראש. חוקי הפורמט לא מאפשרים כזה דבר. כשהאנגלים המציאו את הכדורגל, מסתבר, הם לא דמיינו את הצרות שלנו ב־2026.
