גם השנה, לצד התארים והתוצאות, ליוו אותנו הסכסוכים, העלבונות והחשבונות הפתוחים בספורט הישראלי. רגע לפני כניסת הצום והבקשות למחילה, הנה כמה מהחזיתות הבולטות – שלא קשה לנחש שיהיו איתנו גם אחרי שהצום ייצא.
חזרת הפיו פיו
את הדרבי האחרון בכדורגל אוהדי הפועל ת"א ישמחו לשכוח, אבל את מחוות הפיו פיו של אושר דוידה - הם לא ישכחו בחיים. בעקבות המקרה, קנסה מינהלת הליגה את מכבי ת"א בעשרת אלפים שקל בגין "פגיעה בתדמית הליגה", ואת החגיגה של החלוץ הגדירו שם כ"התרסה והקנטה מכוונת ובוטה כלפי קהל הקבוצה היריבה במשחק רגיש וטעון במיוחד". דוידה אמר להגנתו שאם היה כובש בצד השני של המגרש היה חוגג באותה צורה - וכי הוא חגג באותו האופן גם בגול שכבש מול מכבי חיפה - תגובה שמסגירה בעיקר שהבחור שגדל בהפועל ת"א, בדומה לאדון "פיו פיו" המקורי, לא באמת מבין במה מדובר, מה זה נפש של אוהדים (גם אם חלקם פחות התחברו להחלטה שלך לחצות את הכביש) ושיש דברים שלא צריך להסביר למה, אלא פשוט לא עושים. וזהו.
הכוכבים של בית הלחמי
מוקדמות המונדובסקט הסתיימו בהתרסקות כואבת. "כישלון מקצועי שלא עומד בסטנדרטים של הכדורסל הישראלי", סיכמו באיגוד את הקמפיין שהסתיים עם מאזן נפילה (6:2), כשבלטו בהיעדרם נציגי ה-NBA דני אבדיה ובן שרף. נכון, הכחולים-לבנים העפילו רק פעמיים בהיסטוריה לאליפות העולם (1954, 1986) אבל את החלון הבינלאומי בחודש שעבר ליוותה התחושה (בצדק או שלא) שהנבחרת היא הדבר האחרון שמעניין את הכוכבים שלה.
כולם צודקים וטועים. אבדיה
(צילום: עוז מועלם)
"אני חושב שאין לנו את הפריבילגיה להופיע בלי השחקנים הבולטים שלנו", אמר בית הלחמי לאחר המשחק הנועל, "היינו צריכים את כולם איתנו". מי שפחות התחבר לביקורת היה כוכב פורטלנד טרייל בלייזרס והאולסטאר הטרי. "הקיץ עברתי פציעה", אמר אבדיה. "וההחלטה שלא להגיע לחלון הזה לא הייתה רק שלי. פורטלנד לא הייתה מוכנה לקחת סיכון עם הבריאות שלי. כשאתה מייצג מדינה ויש ממך ציפיות, זה חלק מהעניין ואני מקבל את זה. אבל דבר אחד אני לא מוכן - שיטילו בספק במחויבות שלי לנבחרת ולמדינה שלי".
חילוף גורלי
לתקן משהו לא שבור. כהן ויצחקי
(צילום: עוז מועלם)
את הרגע שבו הודיעה בית"ר ירושלים על מינויו של אלמוג כהן למאמן הקבוצה במקום ברק יצחקי, מעט מאוד צפו אם בכלל. דרמה אמיתית, בצבעים אמיתיים. התחושה (והדיווחים) לפני ההודעה הרשמית רמזו שהבעלים ברק אברמוב ויצחקי קרובים מאוד להסכמות, למרות הפערים שעמדו בין הצדדים במשך חודשים ארוכים. התסריט שבו המנהל המקצועי יירד לקווים היה בכל מקרה מעבר לכל דמיון, גם אם כל אוהד בית"ר ירושלים היה מתבקש לנחש את המהלך הביזארי שיאיים על הפרויקט שנבנה בהצלחה בבית וגן במהלך עונת 2025/26. ה"למה" נותר עד היום בחזקת תעלומה, כשלא ברור אם כהן חתר תחת יצחקי או שמי שטרף את החפיסה היה בכלל אברמוב, משיקולים ששמורים עמו.
מחאת לוקסוס
מחאת הפריווילגים. אוהדי מכבי חיפה
(צילום: עוז מועלם)
הכדורגל הישראלי ידע מאבקים גדולים בין אוהדים לבעלים - אבל זה שבין אוהדי מכבי חיפה ליעקב שחר הוא מהמגוחכים שבהם. החזית בין הצדדים לא התחילה בבצורת הנוכחית של הירוקים, שכבר סופרים שלוש עונות הרחק מרלוונטיות כלשהי למאבק האליפות. עוד לפני השושלת של 2020-2023, מכבי חיפה ספרה בצורת ארוכה וקשה יותר, שנמשכה 11 עונות, כששחר, ההנהלה והמאמנים השונים שעמדו על הקווים התקשו להרים את המועדון מהקרשים אחרי עשור שבע האליפויות המפואר. גם העונה הנוכחית התחילה בסימן הקריאה "יענקלך", למרות אופטימיות שממלאת את הלבבות בסמי עופר בשבועות האחרונים לאור ההצלחה עם הזרים ברוניניו ופדרו ברזאו. גם אז, בדומה להיום, מדובר באחת המחאות הפריבילגיות שידע הכדורגל הישראלי. למחות על הניהול המקצועי של הקבוצה, אפשרי ואפילו מתבקש, אבל לקרוא לאחד הבעלים היציב והמצליח בכדורגל הישראלי, שהעניק למועדון הכדורגל מכבי חיפה לידה מחודשת, ללכת הביתה? זה כבר ניתוק פושע וגסות רוח ילדותית.
זכות הסירוב
אולי די. רקנאטי ומזרחי
(צילום: עוז מועלם)
אוהדי ספורט, בהכללה גסה, הם אנשים פשוטים שבסך הכל רוצים חגיגה על המגרש, ולא יבחלו בקצת אקשן מחוצה לו. אבל מה שקורה בחודשים האחרונים סביב מאבק השליטה במכבי ת"א בכדורסל זאת המהדורה הכי מתישה ל"שמח" של מאחורי הקלעים - נבכי האחוזים, האחוזים שבתוך האחוזים, וזכות הסירוב, אחרי רכישה שכבר נסגרה, או אולי בעצם נבלמה. ואם זה לא הספיק, קרב ההצהרות הבלתי נגמר של ריצ'רד דיץ, משפחת רקנאטי ו/או פדרמן, שלא מוסיפים עוקץ אפילו קטן למערכה המתישה. ועכשיו גם יש לנו בורר. באמת, מספיק. קחו חדר ואל תצאו עד שייצא עשן לבן. ובפעם הבאה שאתם יוצאים שם ל"ראן" נוסף, קחו שיעור קטן מעופר ינאי, לאיך באמת עושים את זה. אחד המועדונים הגדולים בספורט הישראלי לא יכול להסתפק בפחות מזה.
