צביקה רוזן (78) הוא לוחם בנשמתו, בעל משחק ראש ענק ונבון, לא היה הכי טכני בעולם על המגרש, אבל איתו אפשר היה לומר: ככה כן בונים חומה. הוא שיחק, קרוב לוודאי, בקבוצת הנוער הטובה ביותר שהייתה אי-פעם בארץ, מכבי "שמעון" ת"א ("אתה מכיר עוד קבוצת נוער שהוציאה שלושה שחקנים קבועים להרכב הראשון של הנבחרת?"). הוא הנהיג בהגנה את ישראל עם 58 הופעות, והגיע איתה למונדיאל מקסיקו 1970. שנתיים קודם לכן, גם כן במקסיקו, היה קרוב למדליה אולימפית ראשונה למדינה - כשהנבחרת בהשתתפותו והנהגתו הודחה ברבע הגמר לאחר שליפת פתקים. הוא הוביל את מכבי ת"א בסוף שנות ה-60 וה-70 לארבע אליפויות מרשימות. ולא פחות מכך, אנשי מקצוע רבים שראו את הגרזן ההוא, משוכנעים כי הוא היה הבלם הטוב ביותר בכדורגל הישראלי, לפחות על פי ההישגים. על אבי כהן ז"ל, גם הוא בלם ענק, הוא אומר: "אבל אביל'ה קשר-בלם, אני הייתי בלם על מלא".
אי-אפשר להתחיל ראיון עם צביקה בלי להתייחס לנבחרת. איך שלא תסתכלו, 56 שנה מאז מקסיקו הן מדבר צחיח שלם. בניסיון להשוות בין התקופות השונות, צביקה שולף: "בוא אגיד לך מה עמנואל שפר, המאמן הדגול באמת, אמר לנו לפני, תוך כדי ואחרי הטורניר במקסיקו: 'עוד 70 שנה ידברו עליכם'". וכמה שהנבואה שלו התממשה. חסרות רק 14 שנים להשלמת ההערכה שלו".
איזה קסם שהיה אז לא חזר עד עכשיו?
"זה פשוט מאוד, בטח לא מסובך. משחקנים שהתאמנו 3 פעמים בשבוע, הפכנו לשחקנים שמתאמנים 3 פעמים ביום. משחקנים שהיו רגילים להתעורר מהשינה ב-11 לפני הצהריים, שפר יצר שחקנים שיורדים למגרש האימונים ב-6.30 בבוקר. משחקנים שאכלו כל מה שטעים, 'המשוגע' זעם, ממש זעם, על כל גרם שהוסיפו למשקל. היו לנו המון שחקנים טובים, אבל הנוסחה הייתה: עבודה, עבודה, עבודה. כמה פשוט. לא?"
פשוט זה לא. אם זה היה פשוט, לא היינו על ממתינה כבר 56 שנה. אולי זה טמון בסגנון הכדורגל?
"הרוב נמצא בראש. לשכנע את השחקן הישראלי שהוא כמו כל הכוכבים בעולם. שליריבים אין שלוש רגליים. למשל, כאשר המגן הנהדר מיקו בלו היה קופץ לנגיחה מול גבוהים ממנו, הוא היה מגיע גבוה יותר בזכות האמונה. כך גם האחרים. השיטה של שפר הייתה אחרת, שמירה אישית, הרבה שאפתנות מתוך אמונה, דבקות במטרה יחד. השחקנים לא הקריבו הכל למען הכסף, כי הם באים לשחק בנבחרת גם בלי שישלמו להם. זה היה אידיאל".
היו מי שטענו שזו לא הייתה נבחרת מבריקה במיוחד.
"גיבוב של שטויות. בשבילנו, כדורגל מבריק הייתה התוצאה. שלא יספרו סיפורים. בזמני דיברו על המשחק הסגור של הפועל יהוד - עם הזכייה שלה בגביע המדינה כקבוצה בסדר גודל כמו שלה, היא קיבלה את ההכרה כמי שמשיגה מטרות".
ומה עם מי שחושב שניצלנו הגרלה קלה באסיה ובאוקיאניה כדי להגיע לגביע העולם, לעומת הרמה שאנחנו מתמודדים איתה כיום באירופה?
"עוד גיבוב של שטויות. התקשינו מאז לעבור את אוסטרליה (למעט פעם אחת, במוקדמות 1990, לפני שהודחנו בפלייאוף ע"י קולומביה, א.פ), והפסדנו לא מעט פעמים לנציגות האוקיאניות. לפני 1970, האוסטרלים ציפו להביס אותנו ברביעייה".
רוני רוזנטל אמר לי בראיון שליברפול של היום, ואפילו קבוצת המילואים שלה, היו מנצחים את הקבוצה הגדולה של קני דלגליש בזכות היכולת האתלטית והפיזית הנוכחית. הזמנים השתנו גם ברמת הנבחרות.
"טעות גדולה להגיד את זה. הנבחרת של אז הייתה טובה מהנבחרת של היום, וסביר להניח שהחידושים הנוכחיים היו עוזרים לנו. אין היום גאונים כמו גיורא שפיגל ומוטל'ה שפיגלר. מי מהם היה יותר גדול. שניהם היו ברמה שווה ונדירה. אין היום 'ראש זהב' כמו נחום סטלמך, דוד פרימו היה מגן ימני עילוי, וגם מיקו בלו בשמאל. אנחנו חיים היום בעולם אחר: אז היינו מתכנסים סביב הטרנזיסטור ושומעים בהערצה כל מילה של נחמיה בן-אברהם האגדי, היום לכל אחד יש מכשיר טלוויזיה בכל חדר".
"לא פחדנו מכלום"
צבי רוזן נולד בקלן, גרמניה, זמן קצר אחרי שהוריו שוחררו מגטו ורשה. בית מסורתי עם הורים ממפלגת הציונים הכלליים. הוא ואחיו דוד ז"ל (שנפטר בגיל 61 מהתקף לב, אביו של הכדורגלן המצטיין לשעבר של הפועל פ"ת, יוסי רוזן) נמשכו לכדורגל. "בילדותנו, ברחובות שליד בית ספר ביל"ו הדתי שבו למדתי, כל אחד ידע לאיזה מועדון הוא נמשך. באופן טבעי הצטרפתי למכבי ת"א שהייתה כבר אז המועדון הגדול בארץ".
"אין היום גאונים כמו גיורא שפיגל ומוטל'ה שפיגלר. מי מהם היה יותר גדול. שניהם היו ברמה שווה ונדירה. אין היום 'ראש זהב' כמו נחום סטלמך, דוד פרימו היה מגן ימני עילוי, וגם מיקו בלו בשמאל. אנחנו חיים היום בעולם אחר: אז היינו מתכנסים סביב הטרנזיסטור ושומעים בהערצה כל מילה של נחמיה בן-אברהם האגדי, היום לכל אחד יש מכשיר טלוויזיה בכל חדר"
מכבי "שמעון" ת"א הייתה קבוצת נוער מדהימה.
"כבר מהילדים הדור הזה זכה בכל האליפויות. מכבי ניצלה את החוקה אז, שהתירה לשחקן לעלות שנתון כל שנתיים. אני לא זוכר שהפסדנו משחק אחד במשך שנים, אולי בכל זאת אחד. המאמן היה דבל'ה מליס שנפטר בשבועות האחרונים, מורה לספורט שעשה מרוב השחקנים חזקים יותר בהשוואה לקודם. צריך לראות מי שיחק בקבוצת הנוער הזו: גיורא שפיגל, מיקו בלו ואני הגענו לקביעות בנבחרת; מיכאל (מקיי) גרשוביץ', יעקב קסטנבוים, אורי קדמי, דוד לוי הממושקף, השוער אשר גרטלר, אברהם מלצמן ועוד. כולם עשו קריירת כדורגל כזו או אחרת. מספר שחקנים נדיר שהמשיך גם בקבוצות הבוגרים. אם שואלים אותי, אני מניח שזו הייתה קבוצת הנוער הכי גדולה ששיחקה אי-פעם בארץ. כשאני קורא שהנוער של מכבי חיפה מגיע לליגת האלופות לנוער, כואב לי שלא ניתנה לנו אז הזדמנות".
זוכר משחקים ספציפיים?
"הגמר ב-1962 מול אלופת מחוז הצפון, הפועל כפר-סבא, שהייתה מצוינת. המאמן הנודע אגון פולק, שפירשן לעיתון 'חדשות הספורט' את משחק הגומלין בכפר-סבא, 0:4 לנו, כתב שהוא ראה אצלם ילד שהוא כישרון נדיר. לילד ההוא בן ה-16 קראו יצחק שום. עכשיו תאר לך מה פירוש לנצח בקלילות את שום וחבריו, 0:3 ו-0:4".
6 צפייה בגלריה
"לא פחדנו מכלום כי שפר עשה מאתנו סיירת כדורגל". הנבחרת שעשתה היסטוריה במקסיקו 70'
(צילום: gettyimages)
אבל זה נוער. איך היה במונדיאל?
"לא פחדנו מכלום כי שפר עשה מאתנו סיירת כדורגל. הוא הביא את סא"ל עמוס בר-חמא, קצין כושר קרבי ראשי בצה"ל, כדי שיחזק אותנו בשיטות שלו. נכון שבמשחק הראשון, מול אורוגוואי, נראינו קצת קטנים ומתבטלים, אבל הפסדנו בתוצאה נורמלית, 2:0. במשחק השני כבר הבקענו את השער היחיד בתולדות הנבחרת בגביע העולם, של מוטל'ה מול שבדיה מאסיסט של שפיגל, בסוף התקפה שאני הוצאתי קדימה. המשחק הסתיים ב-1:1. אבל השיא היה ב-0:0 במשחק השלישי מול איטליה הגדולה, שהגיעה לגמר באותה אליפות והפסידה לברזיל 4:1 באחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה בזכות הגאונות של פלה".
0:0 יכול להיחשב כשיא?
"נכון שתקפנו מעט, אבל הגענו למצב של 0:0 במחצית השנייה כאשר איטליה יודעת שהפסד כאן מדיח אותה מהטורניר. אנחנו בעצמנו לא האמנו שנבחרת איטליה הכניסה עוד בלם וחיזקה את ההגנה, מחשש אמיתי להפסד".
ואם בנבחרת הנוכחית עדיין לא שוכחים את סיפור החדר של ערן זהבי, שדרש לישון לבד, במקרה של הנבחרת של רוזן ההפך היה הנכון: "מוטל'ה דרש לישון בחדר אחד עם שפיגל, בעוד אני הייתי השותף הקבוע שלו. הבעיה נפתרה כשסוכם שנהיה שלושתנו יחד בחדר אחד. זה היה החדר היחיד בנבחרת לשלושה. דווקא יצא טוב, כי כנראה ידעתי לספר סיפורים".
עם קריירה כזו, סביר להניח שבתקופתנו רוזן היה יוצא לשחק בחו"ל, אבל אז זה קרה רק במקרים נדירים. רוזן: "אז ההליכים היו אחרים ובלי סוכנים ישראלים. ארסנל ומינכן-1860 ששיחקה בבונדסליגה רצו אותי, הם ביקשו ממני את מספר הטלפון של שפר כדי לדבר איתו על סגירת עסקה, והוא אמר לי להוציא מהראש את הפניות האלה והדגיש: בשום פנים ואופן אל תתן את המספר שלי. הוא רצה שאישאר בארץ".
יש כמובן יורש
לצד הכדורגל - כשחקן וכמאמן (הוביל את יהוד והפועל ת"א לזכייה בגביע) – רוזן עבד כיבואן מוצרי ספורט. בשנים האחרונות הוא מכר הכל: "אני חי מנכסים שיש לי. כמזכרת מתקופת המשחק, אני מתעורר מוקדם כל בוקר, אוכל ב-8.30 ויוצא לפגוש את החברים שלי עד הצהריים. חוץ ממכבי ת"א, כמובן, אני מתעניין בהפועל פ"ת, כי הנכד שלי שחר, בנו של בני אלכס, משחק שם".
"כבר בשנה הראשונה שלי כמאמן, הפועל יהוד לקחה גביע וראש המועצה סעדיה חתוכה ז"ל הכריז על 3 ימי חגיגות ביישוב. שנה אחר כך זכיתי בגביע עם הפועל ת"א. אחרי הפועל ת"א הספקתי לאמן עוד כעשור, אבל העונה כמאמן מכבי ת"א (1989) שבה גדלתי הסתיימה בצורה מאכזבת ולא המשכתי הלאה. בכל זאת נעתרתי לבקשות של צפרירים ושמשון ת"א, ב-1991, אבל אז כבר הייתה לי תחושת מיצוי. כבר לא הייתי צריך את זה והחלטתי לפרוש. אחר כך, בין 2005 ל-2007 הייתי יו"ר איגוד השופטים.
"ארסנל ומינכן-1860 ששיחקה בבונדסליגה רצו אותי, הם ביקשו ממני את מספר הטלפון של שפר כדי לדבר איתו על סגירת עסקה, והוא אמר לי להוציא מהראש את הפניות האלה והדגיש: בשום פנים ואופן אל תתן את המספר שלי. הוא רצה שאישאר בארץ"
"את העסקים עזבתי רק אחרי 7 באוקטובר 2023, לא בגלל המלחמה, אלא מכיוון שהרגשתי שהרווחתי כבר מספיק ורציתי להספיק ליהנות". אגב, עם אשתו מלכה הוא כבר סופר יותר 60 שנה: "עם מלכה התחתנתי עוד בשירות הצבאי, בגיל 20. זה לא קרה בזכות העובדה שאז נהגו להתחתן בגילים האלה. פשוט, היינו חברים מגיל 17, ואחרי 3 שנים זה היה טבעי שנתחתן".
יש קווי דמיון במשחק שלכם?
"לי היה משחק ראש שאין לשחר, לו יש רגל שמאל שלא הייתה לי. יש לו גנים טובים".
עוד נראה את הנבחרת ביורו או במונדיאל?
"למונדיאל כנראה נגיע רק אם יוחלט על 160 משתתפות. כשהייתי בן 23 ועשינו מה שעשינו, לא האמנתי שעכשיו בגיל 78 אמשיך לחכות לעלייה הבאה. לצערי, אולי זה יקרה בגלגול הבא שלנו".
